למה החלום האמריקאי עובד טוב יותר בסקנדינוויה? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ניידות חברתית

למה החלום האמריקאי עובד טוב יותר בסקנדינוויה?

אתוס העבודה הקשה שעליו בנויה ארה"ב לא רלוונטי למאה ה-21

16תגובות

ב' נולד בהוואי בתחילת שנות ה-60, לאב ממוצא קנייתי שהיגר לארה"ב ולאם אמריקאית, אנתרופולוגית במקצועה. אביו, שהכיר את אמו כשלמד באוניברסיטת הוואי בזכות מלגה לתלמידים זרים, נטש את המשפחה וחזר לקניה כשבנו היה בן שנתיים. במשך שנים חי ב' עם אמו באינדונזיה, עד שבגיל 10 עבר לגור עם סבו וסבתו מצד אמו בהוואי.

ב' הגיע מרקע צנוע: הוא היה בן לאם חד הורית מנישואים מעורבים בתקופה רגישה במיוחד ביחסים הבין-גזעיים בארה"ב, שני הוריו לא היו עשירים וסבו וסבתו היו אפילו עניים - אך בזכות מלגה הוא הצליח להתברג בבית ספר טוב. בהמשך הוא התברג במכללה טובה - שוב בזכות מלגה.

משם הוא הצליח להגיע לאוניברסיטת קולומביה, וממנה לאוניברסיטת הרווארד, היוקרתית מכולן. הוא החל לעבוד כמארגן בארגונים קהילתיים ופתח לבסוף בקריירה פוליטית. כיום אתם מכירים את ב' כנשיא השחור הראשון בתולדות ארה"ב.

בלומברג

ברק אובמה הצליח לטפס בסולם החברתי עד לפסגה הבלתי מעורערת שלו. על סיפורים כאלה, בין אם של הנרי פורד, בנג'מין פרנקלין, ג'ון ד. רוקפלר, רוקי או סטיב ג'ובס, מושתת החלום האמריקאי, שלפיו כל אדם - לא משנים מוצאו, דתו או מעמדו הסוציו-אקונומי - יכול להתקדם מעלה באמצעות חריצות ועבודה קשה.

בשנים האחרונות גרסו מחקרים שהחלום הזה רחוק מאוד מהמציאות החברתית-כלכלית בארה"ב של ימינו, אך הוא עדיין משמש כאתוס המכונן שעשה את ארה"ב לאימפריה שהיא.

במשך מאות שנים החזיקה ארה"ב במונופול על רעיון הניידות החברתית - אם לא במציאות, אז לפחות ברמת הקונצפט. כל אמריקאי גדל על ברכי הרעיון שלפיו אנשים מתוגמלים על אינטליגנציה, כישרון וחריצות. רבים מהאמריקאים ממשיכים להאמין גם כיום שארה"ב היא מריטוקרטיה, מערכת המבוססת על כישורים ולא על מוצא משפחתי ורקע חברתי.

עם זאת, במקביל לפרוץ מחאת Occupy Wall Street גילו האמריקאים כי הניידות החברתית נהפכה בעשורים האחרונים לאשליה. חלום ההתקדמות גם היה במשך עשרות שנים התירוץ שאיפשר לארה"ב להסכין עם הפערים החברתיים הגדולים שלה, בנימוק שהפערים אמנם גדולים - אבל כל עובד חרוץ ובעל כישרון יכול לנצל את ההזדמנויות הפתוחות בפניו ולהתקדם.

בדיעבד התגלה כי הפערים החברתיים הרחבים פגעו בניידות החברתית בארה"ב עד כדי כך שכיום היא נמוכה יותר מאשר בדנמרק ואף בבריטניה, הידועה לשמצה בפילוג המעמדי שלה.

 בעבר רישיונות למוניות בניו יורק היו מכרה זהב

לפי מחקר שנערך באוניברסיטת שוודיה, 42% מהגברים האמריקאים שנולדו למשקי בית בחמישון התחתון נותרו בהם גם בבגרותם. רק 8% מהגברים שנולדו בתחתית הסולם החברתי התקדמו לחמישון העליון, לעומת 14% מהדנים ו-12% מהבריטים. ב-30 השנים האחרונות זינקה הכנסתו של המאיון העליון ב-275%, בעוד שההכנסה של החמישון התחתון צמחה ב-18%.

במשבר הנוכחי איבדו מיליוני אמריקאים את בתיהם ואת עבודתם ונפלו, בפועל, למעמד חברתי נמוך ביותר, בעוד שהמאיון העליון אמנם הפסיד כסף - אך נותר מוגן וברובו שיקם את נכסיו.

המשבר, שמאיים להוביל לתנועה של רבים כלפי מטה בסולם הכלכלי-חברתי בארה"ב, רק החריף את גסיסתו של החלום האמריקאי: בעוד שב-2009 האמינו 71% מהאמריקאים כי עבודה קשה וכישורים הם הרכיבים המרכזיים להצלחה (על פי סקר שערך "אקונומיסט"), סקר שערך החודש מכון המחקר פיו (Pew) מראה כי 46% מהאמריקאים מאמינים שעשירים הם עשירים רק משום שהם מכירים את האנשים הנכונים, או נולדו למשפחות עשירות, לעומת 43% בלבד שהאמינו כי הם התעשרו בזכות עבודה קשה ושאפתנות.

לחיות עם אפס זכויות

דיק, מצחצח נעליים בן 14 מניו יורק, מעשן, שותה ונוהג לישון במהלך העבודה. אבל הוא נואש לפתוח דף חדש, ולצאת מחיי העוני לחיים של "אדם מכובד". למרות הרגליו הרעים, דיק שומר באדיקות על יושרו האישי ומסרב לגנוב מלקוחותיו. למזלו, הוא נתקל בזרים שמתרשמים ממנו ומסייעים לו: אחד לוקח אותו לכנסייה והשני נותן לו 5 דולרים, שבאמצעותם הוא פותח חשבון בנק ושוכר דירה.

בעזרת שותפו לחדר הוא לומד קריאה, כתיבה וחשבון בסיסי. כשהוא מציל נער אחר מטביעה, אביו מעניק לו חליפה חדשה ועבודה בחברה שלו. דיק משנה את שמו לריצ'רד האנטר, ומאוחר יותר נהפך לעורך דין.

סיפור האגדה הזה, עלילתו של הספר "דיק המסמורטט" (Ragged Dick), הוא אחד מתוך עשרות ספרים שכתב במאה ה-19 הסופר האמריקאי הורציו אלגר. הסיפור הזה - כמו רבים אחרים - ביסס את המיתוס שכל אדם יכול להתקדם בארה"ב. המסר היה ברור: הגינות, תבונה ומוסר עבודה פוריטני יביאו אתכם רחוק. בעיני רבים, הספרים האלה היו ספרי עזרה עצמית, מדריך להצלחה בחיים ועלייה מעוני לבורגנות.

גם אם היא לא תמיד התאפשרה, היכולת להתקדם בסולם המעמדות לכדה את דמיונה של התרבות האנושית כבר מימיה הראשונים, הרבה לפני ימיו של אלגר. דוד היה רועה צאן עני לפני שנמשח למלך ישראל, פיפ - גיבורו של צ'רלס דיקנס - היה ילד יתום ועני לפני שהתבשר כי נכונו לו "תקוות גדולות" אם ילמד להיות ג'נטלמן (ולהתנשא על חבריו לשעבר, העניים), וב"בנים ואוהבים" של ד.ה. לורנס, פול מיינר הוא בנו של כורה פחם שבאמצעות ספרים, חינוך ואהבת אם מצליח להתקבל למעמד הביניים. האפשרות לעלות במעלה הסולם החברתי, מעוני לבורגנות ומבורגנות לעושר, היא ההבטחה הטמונה בלב המערכת הכלכלית הקפיטליסטית.

במאה ה-18 וה-19 גדלה הניידות החברתית באירופה במידה רבה, הודות למהפכות התעשייתיות, הפוליטיות והטכנולוגיות. לכך תרמה גם מדיניות הרווחה של קאנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק, שהעניקה למעמד הפועלים זכויות סוציאליות כמו פנסיה, ביטוח מאבטלה וביטוח רפואי. עליית הבורגנות הביאה עמה עלייה ברמת הניידות החברתית, שיצרה גידול במספר עובדי המקצועות החופשיים, הפחיתה את ההבדלים בין המעמדות וגרמה לכולם לרצות להתקדם למעלה: הפועלים רצו לחקות את הבורגנים, שמצדם רצו לחקות את האצולה.

ייסודה של ארה"ב הביא גם הוא לעליית קרנה של הניידות החברתית. אחרי הכל, ארה"ב נוסדה כאימפריית החירות, שהבטיחה שוויון הזדמנויות לכל והציגה חברה לא היררכית, מריטוקרטיה שבה ההון שהרווחת, ולא ההון שנולדת אליו, הוא שעשה את ההבדל. האתוס המכונן של ארה"ב היה שכל אדם באשר הוא יכול להגיע לשגשוג כלכלי ולאפשר לילדיו חינוך טוב יותר ואפשרויות טובות יותר מאלו שעמדו בפניו.

כיום אין שיטה מוסכמת למדידת ניידות חברתית. אחת הדרכים היא לבדוק אם להורים עשירים יש ילדים עשירים ואם להורים עניים יש ילדים עניים, או לבדוק אם יש קשר בין הכנסת ההורים להכנסתם של ילדיהם. בשיטה זו השתמשו חוקרי לונדון סקול אוף אקונומיקס (LSE), שבחנו ב-2007 את רמת הניידות החברתית בשמונה מדינות מתועשות והגיעו למסקנה אחת: החלום האמריקאי מיושם דווקא במדינות סקנדינוויה.

שיטות אחרות למדידת ניידות חברתית בוחנות את הקשר בין רמת ההשכלה לבין רמת ההכנסות, ומצביעות על קשר הדוק בין רמת החינוך לבין העלייה בהיררכיה החברתית. דרך אחרת למדידת הקשר בין ניידות חברתית לאי שוויון מכונה "עקומת גטסבי הגדול", על שם גיבור הרומן הקלאסי של פ. סקוט פיצ'ג'רלד, שאותה הציג ב-2009 יועצו הכלכלי של אובמה אלן קרוגר.

הגרף משלב שני צירים: בציר האופקי מדד ג'יני, ובציר האנכי רמת השינוי בהכנסות מאב לבן. התוצאה, לפי הגרף, היא שמדינות שבהן רמת הניידות החברתית נמוכה הן תמיד מדינות שבהן רמת אי השוויון גבוהה במיוחד. ולמה עקומת גטסבי? כי גטסבי, המיליונר שעומד במרכז הרומן של פיצ'ג'רלד, היה צעיר חסר כל שפנה לפשע מפני שרצה להתעשר בכל מחיר.

הפתרון: לעבור לדנמרק

במשך שנים לעגו האמריקאים לאירופאים, במיוחד לבריטים, על המערכת המעמדית המאובנת שלהם. הדעה הרווחת היתה שהסיבה לכך שארה"ב היא המדינה החדשנית, המבריקה והטובה בעולם היא שכל אדם יכול להגיע אליה עם רעיון טוב וכישורים ליישם אותו ולהתעשר. בשבוע שעבר, עם פרסום מחקר הגורס כי רמת הניידות בארה"ב נמוכה בהרבה מזו של דנמרק ואפילו מזו של בריטניה, רבים הוכו בתדהמה.

הם לא היו אמורים להיות מופתעים. אחרי הכל, כבר בשנות ה-60 התריעו כלכלנים אמריקאים מירידה ברמת הניידות החברתית במדינה. בשנים האחרונות הזהירו פוליטיקאים מהימין ומהשמאל מפני הדעיכה בניידות החברתית ואיימו כי הדבר עלול להוביל לעלייה חריפה ברמת הפערים החברתיים ולמלחמת מעמדות. ב-2005 הזהיר פרשן "ניו יורק טיימס" בוב הרברט מפני מלחמת מעמדות חד-צדדית בין המעמדות העליונים לנמוכים, וצירף גרפים שהראו כיצד נסיבות הולדתך קובעות גם כמה תרוויח בבגרותך.

בספרו "Bobos in Paradise" איפיין דיוויד ברוקס את האצולה האמריקאית החדשה שהתהוותה מאז שנות ה-90: צעירים למשפחות מיוחסות שלמדו במוסדות יוקרתיים, ונישאו בטקסים שהזכירו יותר נישואים פוליטיים באירופה של ימי הביניים מאשר נישואים מתוך אהבה.

אם תהיתם מדוע הדנים מאושרים יותר מחבריהם האמריקאים, גם לניידות החברתית יש יד בדבר. לפי מחקר שפירסם "פורבס" ביולי, עשר המדינות המאושרות בעולם נמנות ברובן עם עשר המדינות שבהן רמת הניידות החברתית היא הגבוהה ביותר, לפי נתוני ה-OECD. שלוש המדינות שבהן רמת הניידות החברתית היא הגבוהה ביותר - נורווגיה, דנמרק ואוסטרליה - הן גם שלוש המדינות שאזרחיהן הם המאושרים בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#