הכירו את פוליסי: חברת הלובי החשאית ששולטת בחברי הכנסת - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכירו את פוליסי: חברת הלובי החשאית ששולטת בחברי הכנסת

בלב הרגולציה הישראלית מקבל גוף אחד תשלום משובח מרוב הגופים החזקים במשק, ומקדם את האינטרסים שלהם מול פקידים בכירים, חברי כנסת ושרים שאחראים על קופת הציבור

111תגובות

לא תאמינו כמה כסף מתגלגל בבית הנבחרים שלנו - באולם המליאה, בחדרי הוועדות, במסדרונות ובמזנון. רק להרים ולקחת. אבל לא כל אחד יכול לזכות בכסף הענק הזה - רק מקורבים לצלחת ואנשים שיודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים, והם לא באים לירושלים ברכבת, אלא בלימוזינה. זה לא ממש מסובך לאסוף את הכסף שמונח על רצפת הכנסת, אבל זה כנראה דורש קצת חוצפה, קצת ניסיון והרבה קשרים טובים. למעשה, קשרים הם העיקר.

זהו עולם הלובינג החשאי ועמוס המזומנים, עולם שתפקידו הוא לשכנע חברי הכנסת להצביע בעד חוק או נגדו. תמורת העבודה הזו משלמים הלקוחות ללוביסטים תשלום חודשי קבוע (ריטיינר) ובונוסים על הצלחה. כדי להבין את סדרי הגודל אפשר לעשות תחקירים, לראיין עשרות בכירים ולעבור על מאות אלפי עמודי פרוטוקול. ואפשר גם לקרוא את 34 עמודי התביעה שהוגשה באחרונה לבית הדין האזורי לעבודה, ולנסות להבין אם מישהו מרוויח כשהציבור בישראל מפסיד.

תומר אפלבאום

מדובר בתביעה בסך 5 מיליון שקל שהגיש צחי סמייה נגד הלוביסט המפורסם בישראל ואחד האנשים החזקים במשק, בוריס קרסני, הבעלים של חברת פוליסי. הנתבע השני הוא אפי אושעיה, לשעבר חבר כנסת וכיום מנכ"ל פוליסי. העילה - קרסני פיטר את סמייה, שהיה האיש המרכזי של פוליסי בכנסת. בתביעה מתוארות ההתרחשויות הלא סימפטיות שמאחורי הקלעים של תעשיית הלובינג.

פוליסי של קרסני, שהוקמה בסוף שנות ה-80, שולטת למעשה בענף הלובינג בישראל. הלקוחות שקרסני לא מייצג, נכתב בתביעה, הם אלה שהוא מוותר עליהם מכיוון שהם "קטנים מדי בשבילו". תחום הלובינג, נכתב בתביעה, אינו מוכר לציבור בשל העניין של כל המעורבים בו "להשאיר את עצמם רחוקים מעיני התקשורת". בפוליסי מתגאים בחשאיות הזאת. "אנו מקפידים לעשות הרבה ולדבר מעט", נכתב באתר האינטרנט של החברה, תחת הכותרת: "הדרך הטובה ביותר להתמודד עם שינוי היא ליצור אותו". ייתכן שזו הסיבה שמאז שחשף ברבים את סודות התעשייה עורר סמייה כעס גדול בקרב הלוביסטים בכנסת, והיו אף שהציעו להחרים אותו.

בלי פיקוח ובלי רגולציה

זה לא רק הכסף הציבורי הגדול שייתכן שזורם למקומות הלא נכונים תחת מעטה סודיות. מעבר לחולשת הממשל בישראל, שחושפת את המינהל הציבורי במערומיו, אפשר לזהות מתחת לפני השטח גם לא מעט בעיות מבניות. למשל, סביב אותו שולחן במשרדי פוליסי שבבית הפלטינום בתל אביב יושב כמעט כל המגזר העסקי וסוגר עניינים, בלי פיקוח ובלי רגולציה. יש לקוות שלפחות בפוליסי יודעים לעשות חומות סיניות, אם כי כבר אמר מישהו בעבר שחומה סינית נופלת בארוחה סינית, שלא לדבר על ארוחה יפנית.

כך, למשל, מייצגת פוליסי גם את תנובה וגם את שטראוס, שתי כוכבות מחאת הקוטג', שאמורות להתחרות ביניהן. בתחום המזון מייצגת החברה גם את אסם, טמפו, שמן והיינץ. קשה שלא לחשוב כיצד הישיבה של שלוש המתחרות הגדולות בתחום הסלולר, פלאפון, סלקום ופרטנר, סביב שולחנו של קרסני, בשילוב של פורום החברות הסלולריות - לא פוגעת בצרכנים.

גם בתחום הפיננסים מייצגת החברה מתחרים לא מעטים, בהם איגוד הבנקים, איגוד חברות הביטוח, ג'נרלי (בעלת השליטה במגדל), גולדמן סאקס, פסגות ובנק הפועלים. פוליסי מייצגת גם את בטר פלייס, את פז, את אל על, את דן, את הנסון מחצבות ואת דרך ארץ (חוצה ישראל). הייצוג של נשר, מונופול המלט שבבעלות משפחת לבנת ונוחי דנקנר, סייע לה לקבל בוועדת הכספים לפני שנה פטור מהעלאת המס על הדלק שבו היא משתמשת, כאשר המס על הדלק שבו משתמש הציבור כולו עלה.

קרסני מייצג אינטרסים של דנקנר ולבנת, יחד עם אלו של שלדון אדלסון, לב לבייב, עידן עופר, צדיק בינו וכמעט כל טייקון אחר במשק. פוליסי מייצגת עוד עשרות גופים, ובהם גם גופי תקשורת (ישראל היום, ערוץ 9, קשת), ואפילו את "התאחדות תאגידי כוח אדם זר לבניין".

הרשימה הארוכה הזאת מפורטת באתר האינטרנט של הכנסת, חשופה לעיני הממונה על ההגבלים העסקיים והרגולטורים כולם. כך, בלב ליבה של הרגולציה הישראלית מקבל גוף אחד תשלום מרוב הגופים החזקים במשק, ובמקביל פועל למען האינטרסים שלהם מול פקידים בכירים, חברי כנסת ושרים. "על הפלטפורמה של הלובינג קורים הרבה דברים", אמר לנו אתמול מקור בתעשייה.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

פגישות עם שרים בימי חמישי

סמייה חושף בתביעה, למשל, כי במשרדי פוליסי נולד החיבור שבין קרן אייפקס לחברת מבטח שמיר, חיבור שהוליד לאחר מכן את הרכישה המשותפת של תנובה (שנהפכה ללקוחה גם היא). בתביעה מספר סמייה כי קרסני נמצא לא מעט במטוסים הפרטיים של עידן עופר, וגם של שלדון אדלסון, למשל בטיסות למקאו (קרסני היה האיש של אדלסון בהקמת הקזינו הענק שלו במקאו). קרסני טס לא מעט גם לדרום אמריקה, ולדברי סמייה, הוא מבלה את רוב זמנו באנטיגואה, אם כי סמייה לא מפרט מה קרסני עושה באי הקריבי האקזוטי הזה.

באחד הסיפורים המעניינים בתביעה מספר סמייה על הסיכום שלו עם לשכת שמאי המקרקעין, שעבדה עם פוליסי באופן קבוע תמורת 8,300 שקל + מע"מ בחודש. הלשכה הסכימה לשלם בונוס של 50 אלף דולר אם יצליח לבטל את ביטול היטל ההשבחה שהיה אמור להיות חלק מהרפורמה בחוק התכנון והבנייה. הביטול בוטל, ועכשיו רק נותר לריב מי יקבל את הבונוס - סמייה או קרסני.

בדומה לכל העוסקים בתחום, גם סמייה היה נפגש באופן קבוע עם בכירים במגזר הציבורי - חברי כנסת, שרים ופקידים בכירים, ועם בכירים במגזר העסקי - מנכ"לים, יועצים משפטיים וסמנכ"לים. בין היתר, הוא כותב שהיה נפגש עם שרים בימי חמישי (ימים שבהם נוהגים בממשלה לשבת במשרדים בתל אביב), בין השאר גם עם שר הביטחון אהוד ברק, שר החקלאות דאז שלום שמחון ושר האוצר לשעבר אברהם הירשזון.

מלובינג לכנסת ובחזרה

הסיפור המשמעותי ביותר שנחשף בתביעה נוגע לאושעיה, וכאן, אם יש בו אמת, ייתכן שיש צורך בבדיקה רצינית יותר מאשר זו שתתבצע בבית הדין לענייני עבודה. אושעיה שימש חבר כנסת בשתי תקופות (1996-1999 ו-2003-2001), ובין היתר היה גם יו"ר סיעת העבודה בכנסת. בין לבין, הוא עבד בפוליסי (1999-2001), וחזר אליה לאחר שלא נבחר לכנסת ב-2003. סמייה מספר, למשל, כי לאושעיה שני אישורי כניסת רכב לכנסת (כחבר כנסת לשעבר), והוא משתמש בהם לצורך העבודה הנוכחית שלו בפוליסי.

לדברי סמייה, אושעיה פעל בהיותו ח"כ לפי מה שהורה לו קרסני. סמייה כותב כי "באופן מפתיע שירתו ההחלטות שקידם אושעיה כח"כ את הלקוחות של פוליסי" . כדי לוודא שאושעיה עושה את מה שסיכם מראש עם קרסני, אמר קרסני לסמייה לעקוב אחרי תפקודו, להקשיב כיצד הוא מתבטא ולמי הוא מצביע. כשאושעיה לא היה עונה לקרסני בסלולרי שלו, היה לקרסני תרגיל מנצח: הוא היה מתקשר לסלולרי של סמייה כשזה היה בקרבתו של אושעיה, ואומר לו להצמיד את טלפון לאוזן של אושעיה כדי לאפשר לקרסני לתת לו הנחיות. בשלב מסויים, כותב סמייה בתביעה, הוא הונחה להפסיק להפנות טלפונים מקרסני לאושעיה "לעיני אנשים", ולעשות זאת רק כשהוא נמצא במשרדו של אושעיה. סמייה כותב כי מיד כשפרש מהכנסת מונה אושעיה למנכ"ל פוליסי, וקיבל מקרסני דירה (לשימושו), וכן רכב וכרטיס אשראי של החברה לתשלום הוצאות.

אחת ההצלחות הגדולות של פוליסי היתה בתקופה שאושעיה היה עדיין ח"כ - אם כי הוא לא היה מעורב בעניין ולא השתתף בהצבעה בוועדה - והיא חסכה ללקוח של פוליסי 190 מיליון שקל. מי הלקוח? זה לא נכתב בתביעה, אך יש להניח שמדובר בבנקים (פוליסי ייצגה אז את בנק הפועלים, את בנק לאומי ואת איגוד הבנקים). המטרה היתה לדחות את בקשתו של שר האוצר דאז, סילבן שלום, בוועדת הכספים בעניין תיאום הדו"חות הכספיים לאינפלציה (חוק התיאומים בתנאי אינפלציה, 2002), שהיה חוסך לבנקים תשלום מס גדול בשנה קשה. הצעתו של שלום נפלה על חודו של קול. לפי סמייה, בעקבות ההצלחה "נכנסו ככל הנראה כספים רבים לנתבעים כולם", וגם שכרו הועלה.

סיפור נוסף שקשור לבנקים התרחש באותה שנה, כאשר ועדת המשנה לבנקאות מטעם ועדת הכספים דנה באחזקות הריאליות של הבנקים. בישיבה נכחו נציגים מבנק לאומי ומבנק הפועלים ושני ח"כים בלבד: הח"כ דאז ויצמן שירי (עבודה), שהיה מקורב לאושעיה, ואושעיה בעצמו. אושעיה הציע לתקן את החוק ולאפשר את הגדלת האחזקות הריאליות שלהם (ההגבלה על הבנקים בהשקעות ריאליות נבעה מ"חוק ברודט").

אושעיה אמר בוועדה כי "העברתי את ההצעה בעקבות המשבר הכלכלי הפוקד אותנו. אם לא נעשה מעשה, המגבלות המוטלות על הגופים הפיננסיים יעכבו את הצמיחה". בנק ישראל התנגד להצעה - המשנה למפקח על הבנקים דאז, יואב להמן, אמר: "יש לנו ריכוזיות בבנקאות ובביטוח, ריכוזיות גבוהה מאוד שהולכת וגדלה בתחום הריאלי. נוצרים קונגלומרטים שהופכים את המשק למשהו מאוד מרוכז. חלק מזה נעשה בעידוד ובמימון בנקאי (באשראי). אני לא רואה את הדברים הללו כתומכי צמיחה. בגלל תקלה טכנית לא היה לי מושג על מה הולכים לדבר, לא ידעתי שהולכים לשנות את חוק הבנקאות, ולכן, לא התכוננו - לא בפיקוח על הבנקים, לא בלשכה המשפטית, לא בבנק ישראל בוודאי". משום מה התקלה הטכנית לא פגעה בלקוחות של פוליסי. הדיון הסתיים, וההצעה לא קודמה.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

"ההשפעה של אושעיה בשנים 2001-2003 על מהלכי הכנסת, בעת שכיהן כח"כ ממפלגת העבודה, יו"ר סיעה וחבר בוועדת הכספים - היתה אדירה", נזכר השבוע אחד מחברי הכנסת לשעבר של מפלגת העבודה. לדברי פעילים אחרים במפלגה, "יש פגם מוסרי בכך שח"כ עובר לאחר פרישתו לעבוד במשרד לובינג, חוזר לכנסת ואחר כך מתמנה למנכ"ל משרד הלובינג הוותיק במדינה".

אושעיה נשאר קרוב לפוליטיקה גם לאחר פרישתו: למרות שכבר שימש כמנכ"ל פוליסי, הוא נבחר ב-2008 ליו"ר הוועדה המנהלת את הבחירות במפלגת העבודה. בנוסף, שימש יו"ר מכללת בית ברל, שבבעלות העבודה, והיה חבר במזכירות המפלגה - גוף מצומצם ובכיר שהופקד בין היתר על הטיפול במצבה הכספי של מפלגת העבודה.

למפלגת העבודה היו אז חובות בהיקף של כ-140 מיליון שקל, רובם לבנק הפועלים (לקוח של פוליסי). אושעיה טען נגד הביקורת על "כפל הכובעים" שלו כי אינו חבר במרכז המפלגה, וכי מונה ליו"ר ועדת הבחירות כאיש מקצוע בלבד. "אין לי השפעה על הבחירות, אני מנהל טכני, אני אחראי שהבחירות יתנהלו כסדרן", אמר. אושעיה גם נשלח לנהל את המו"מ עם יו"ר קדימה ציפי ליבני, כשניסתה להרכיב ממשלה.

בשנים האחרונות, אושעיה כמעט ולא מגיע לכנסת, אבל ח"כים טוענים כי לו ולבוס שלו, קרסני, השפעה במפלגת העבודה, אף שלאושעיה אין כיום תפקיד רשמי במפלגה והוא אינו נחשב מקורב ליו"ר המפלגה הנוכחית, שלי יחימוביץ'. אפילו להיפך - יחימוביץ' היתה זו שביוזמתה נחקק חוק הלוביסטים, שהפך את עבודתם לשקופה יותר.

"טיל שגר ושכח"

אבל לא רק אושעיה חוטף מסמייה. בתביעה נכתב כי גם עובדים אחרים בפוליסי שירתו את פוליסי ומטרותיה עוד לפני שעברו לעבוד בחברה, כלומר - כששירתו עדיין בתפקידים ציבוריים. סמייה לא מפרט את שמותיהם, אך באתר האינטרנט של פוליסי אפשר לגלות שרובם היו בעבר עוזרים פרלמטנריים או יועצים ודוברים של שרים וועדות בכנסת.

סמייה כותב כי התפקיד שלו היה למעשה להיות זרועו הארוכה של קרסני בבית המחוקקים ("טיל שגר ושכח"), שכן קרסני לא רצה לעזוב את תל אביב ("לא לעבור את שער הגיא במשך שנים רבות)". לכן סמייה היה מעביר את כל השבוע שלו בכנסת "בניטור אינפורמציה, בהסדרה חקיקתית ראשית, משנית, ובפגישות עם חברי כנסת ומנהלי ועדות", וכל הגופים בממשל שמשפיעים על תהליכי החקיקה. כשהיה דיון בכנסת בעניינו של לקוח, הוא היה "דואג להכניס את הלקוח לבניין הכנסת ולקחת אותו לתוך חדר הדיונים. בנוסף הוא היה מדפיס דף עמדה מבעוד מועד, ואף דואג שהוועדה תפיץ מטעמה את דף העמדה שהכין".

עד שקיבל רכב שכור מקרסני, היה סמייה מגיע מביתו בת"א ועד הכנסת בירושלים במונית או ב"לימוזינה שחורה". אחד משני קווי הסלולר שקיבל סמייה מקרסני היה קו שסיפקה לו פרטנר, שכן איש הקשר בפרטנר (סמנכ"ל הרגולציה) דרש לדבר איתו רק בקו ייעודי שתספק פרטנר, ולא בקו של חברה אחרת. האם בפרטנר חוששים מהאזנות? סמייה מספר שביקש מקרסני, כפי שהובטח לו, לקבל החזר על הוצאות קטנות, וקרסני ענה לו: "תגיד כמה זה - 80 או 100 אלף שקל - ואחזיר לך". כסף קטן. 100 אלף שקל היו "כסף קטן" בעוד תחום: סמייה החל ללמוד משפטים במכללה האקדמית ברמת גן, אך קרסני הציע לו "להנהיג סדר עדיפויות נכון", וסמייה הקפיא את לימודיו במשך ארבע שנים ברציפות. שמירת הזכאות ללימודים במכללה עלתה לסמייה 100 אלף שקל (25 אלף שקל בשנה).

מחברת פוליסי נמסר בתגובה: "כתבה זו היא חלק נוסף ממסע השמצות חסר בסיס ושחר שמנהל עובד ממורמר שפוטר מפוליסי, ניסה לסחוט ממנה כספים, ומשכשל - הגיש תביעה, אשר ברור לכל כי כל מטרתה היא לפגוע בשמה הטוב של החברה. צר לנו כי אתם בוחרים להמשיך ולהצטרף למסע הכפשות זה, כאשר ידוע כי אין אמת מאחוריו".

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#