הספר שישנה את חייכם המקצועיים - סיפורי מנהטן/ אורן פרנק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הספר שישנה את חייכם המקצועיים

פרופ' דניאל כהנמן חושף טפח מסוד החיים

15תגובות

נסו בבקשה לזהות את חברי הקבוצה הבאה:

הם לא יודעים מה הם לא יודעים, גרועים במיוחד בתכנון, קופצים בזריזות למסקנות שגויות, נטולי יכולת לראות פיסית נתונים שסותרים את התזה שלהם, ומאמינים שהאינטואיציה שלהם נכונה (כמעט) תמיד. הם עצלים מנטלית ומעדיפים לענות רק על שאלות קלות שהם מאמינים שיש ברשותם את התשובה עליהן, מושפעים בקלות מהטיות, מאשליות ומהזיות - שקובעות עבורם מה נתפש כנכון או שקרי, זול או יקר, בריא או מסוכן. הם אופטימיסטים גם כשאין סיבה לכך, שופעי ביטחון עצמי מופרז ובלתי מבוסס, שוגים בחלומות גרנדיוזיים, מתעלמים ממתחרים ומשלים את עצמם שהם תמיד בשליטה. מדובר בחבורה של מספרי סיפורים בלתי נלאים, בעיקר לעצמם, שאוספים חוויות כדי שיתאימו לנרטיב הדמיוני שבנו לעצמם אודות עצמם, ואף אינם מצליחים לחוות את הרגע בנפרד מהזיכרונות המשופצים שלהם.

לא, לא מדובר בניתוח פסיכולוגי (רק) של ממשלת ישראל, אלא של כולנו: בני האדם באשר הם, המין האנושי.

עלייתן של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ושל הפסיכולוגיה החישובית בעשורים האחרונים, במקביל להתקדמות במדעי המוח, מקרבת אותנו להבנה עמוקה יותר של עצמנו, ועושה דה-קונסטרוקציה, ובהרבה מובנים גם דה-באגינג, למחשב המדהים ביותר - המוח האנושי. בספרו הטרי "לחשוב מהר ולאט", מספר חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' דניאל כהנמן, החוקר המקורי והבולט בתחום, על התובנות והתגליות שעלו בעשורים של מחקר ולימוד (יחד עם שותפו המנוח עמוס טברסקי) אודות תהליכי קבלת ההחלטות שלנו. על פני מאות עמודים רוויים בגילויים מרתקים ובמחקרים מאלפים מגולל כהנמן את סיפורו של מדע מתחדש וגם של מדע חדש - הכלכלה ההתנהגותית. אי אפשר להפריז בעומק, בברק ובצפיפות התובנות שמכיל כל פרק. למרות זאת, השפה קריאה, צנועה וקולחת, אמפטית ומלאה בהומור דק, והסגנון הספרותי מצביע על כך שלכותב יש כישורים נוספים פרט ליכולותיו בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר.

שתי תמות המתארות אותנו כיצורים חצויים מלוות את הספר ומהוות מכנה משותף בין פרקיו לאבחנותיו. הראשונה היא הצגת מטאפורת שתי מערכות ההפעלה, או אולי שני הקומפיילרים שלנו, מערכות 1 ו-2: מערכת 1 (לחשוב מהר) היא מהירה, רדודה ושוגה לעתים קרובות. היא תמיד ערה, ומציירת ללא הרף את תפישת המציאות שלנו ביד גסה וזריזה תוך הסתמכות על סטריאוטיפים, הכללות, ומטאפורות. מערכת 1 עושה שימוש נרחב בהיוריסטיקות, בשמן הפופולרי אינטואיציה או כללי אצבע, כדי להגיע למסקנות קלות ומהירות שבינן לבין חשיבה רציונלית יש קשר רופף במקרה הטוב. מערכת 1 מצטיינת גם ב"החלפה": היא מעדיפה להבין את מה שנוח לה, ולהתמודד עם שאלה שנוח לה לפתור מתוך אותה אינטואיציה שרומזת לנו שאנחנו יודעים את התשובה, מאשר להתמודד מנטלית עם חוסר הידיעה ולהקדיש אנרגיה לשאלה האמיתית.

לעומתה, מערכת 2 (לחשוב לאט) היא כבדה, אטית, ומאוד עצלה. היא מצטיינת בחשיבה רציונלית, אך דורשת מאמץ מנטלי כבד כדי להפעילה לאורך זמן. עם זאת, הלוגיקה שלה מלאה ומדויקת יותר ולכן היא מבצעת פחות שגיאות. היחסים בין שתי המערכות הם שמכריעים בחלק גדול מההחלטות שאנו מקבלים בכל שעה ויום, ואף על פי שמערכת 2 הרציונלית היא לכאורה זו האמונה על קבלת ההחלטות, הרי שבמקרים רבים היא מקבלת את השיפוט הרדוד ולעתים שגוי שמערכת 1 יוצרת בן רגע ופועלת לפיו. אין זה אומר שמערכת 1 שוגה תמיד, ולמעשה זו מערכת שמתפקדת היטב ברוב הזמן, ותפקודנו הפיסי והאמוציונלי היא עדות ליכולתה. האבחנה שכהנמן מציג היא שחלק ניכר מהשגיאות שאנו עושים בחיינו הן תוצאה ישירה של אמונתנו ב"אינטואיציה" (מערכת 1) שלנו באופן עיוור, גם במקרים שבהם ההחלטה הנכונה היא פשוט לאלץ את עצמנו לחשוב על זה (להפעיל את מערכת 2) כדי לקבל החלטה טובה יותר.

התמה השנייה היא הצורך הבנוי, הבלתי נפרד מהיותנו בני אנוש, בסיפור קוהרנטי שמתקבל על הדעת. אותו צורך בנרטיב הוא הבסיס לנטייתנו לחפש תבניות בסובב אותנו, וליצור מנגנון סיבתי לכל תוצאה - גם אם לא קיים כזה. בעקבות זאת אנו מושפעים ללא הרף מפרטים ומאירועים בסביבתנו, שלהם אנו מייחסים חשיבות ורלוונטיות לחיינו ולקבלת ההחלטות שלנו - אף שלרוב מדובר בצירוף מקרים טהור. מזל. כחלק מכך, אנו חצויים גם בין שני סוגי עצמי. הראשון הוא העצמי החווה את היום-יום שלנו, והשני הוא העצמי הזוכר, ששומר ומנהל את הנרטיב שאותו בנינו במוחנו אודות החיים שלנו, ולפיו אנו גם מקבלים החלטות.

הספר מציג בפנינו עולם מוזר ומפתיע שבו "להיות שמח" עכשיו אינו דומה כלל לזיכרון העתידי של אותו רגע שמח. זהו עולם שבו אנחנו מחוברים טוב יותר לזיכרונות העבר שלנו ככלים להגדרה עצמית מאשר לחוויות הנוכחיות שלנו, שאותן איננו מבינים כלל ועיקר. כהנמן מראה עד כמה הבורות שלנו לגבי הסיבה לכך שאנו מתנהגים ומחליטים כפי שאנחנו מתנהגים ומחליטים היא עמוקה ויסודית, וחושף את המנגנונים האחראיים לשגיאות שלנו: עשרות הטיות, היוריסטיקות ואשליות קוגניטיביות המשויכות לפעילות מערכת 1 - וביניהן אפקטי החשיפה וההילה (שבהם אנחנו מניחים בטעות שאם מישהו מצטיין בתחום מסוים, הוא מצוין בכל מה שהוא עושה), הטיות המסגור, העיגון והייצוגיות, הטיות האישור, התוצאה, הזמינות והחוכמה שבדיעבד, אשליות המיקוד והידע המקצועי ועוד רבות משעשעות וגם די מדאיגות - אל תפספסו אותן.

"המומחים" מנחשים

השימוש בתובנות האלה לבחינת ההתנהגות הכלכלית שלנו נעשה פופולרי בשנים האחרונות, וחלקכם כבר קרא את ספריו של דן אריאלי, את הספר "פריקונומיקס", ולהבדיל גם את כתביו של מלקולם גלדוול - ספרים שעוסקים בתסמינים של הנושא. "לחשוב מהר ולאט" הוא הספר המבריק והמעמיק ביותר בתחום, ויתרונו גם בכך שהוא מתמקד במדע שמאחורי ההחלטות שלנו, ובו אנו לומדים ומבינים מדוע אנו מתנהגים לעתים באופן לא רציונלי. כהנמן מדגים פעם אחר פעם עד כמה בסיסית היא ההטיה הבנויה לתוך אופן החשיבה שלנו, ועד כמה ההנחה שקבלת ההחלטות הכלכלית שלנו מבוססת על היגיון ותועלת שגויה.

בעניין זה, כהנמן יוצא נגד אסכולת שיקגו ונגד מילטון פרידמן ומשנתו הקפיטליסטית והליברטריאנית של "הזכות לבחור", הנשענת על הנחת היסוד שה"הומו-אקונומיקוס" עושה רק בחירות פיננסיות רציונליות. מדובר בשטויות מוחלטות גם עבור מי שלא קרא את כהנמן, שהרי אנחנו אכן חופשיים לבחור, אבל חופשיים גם לבצע טעויות ושגיאות רבות. אנחנו בהחלט זקוקים לעזרה כדי לקבל החלטות נכונות, וגם כדי שלא ינצלו את חולשותיה של מערכת 1 ואת עצלנותה של מערכת 2, כפי שעושות בעקביות תעשיות הפוליטיקה, הפיננסים, הבריאות, וכמובן השיווק והפרסום.

באחד הפרקים מדגים לנו הכותב כיצד ההשקעה במניות היא הימור שבו המובהקות הסטטיסטית של יכולת מקצועית, כזו הבאה לביטוי בהצלחה לא חד פעמית אלא לאורך זמן, לא שואפת לאפס, אלא שווה לאפס. כן, אפילו עכשיו כשאתם קוראים את זה, אשליות היכולת המקצועית (The Illusion of Skill) של מערכת 1 לוחשת באוזנכם שאין ספק שיש אנשים שיודעים איך השוק יתנהג מחר. אתם צודקים, רק שההבנה של אותם "מומחים" לגבי מחר היא ניחוש, ומחרתיים זה יהיה ניחוש חדש לחלוטין - ובו סביר שדווקא מישהו אחר ינחש נכון.

לראיה, מחקר שבדק 80 אלף תחזיות כלכליות ופוליטיות במשך שנים מלמד שיכולת הניבוי של המומחים שנבדקו במחקר היתה כה נמוכה, עד שלו היו בוחרים בתשובות באופן אקראי הם היו זוכים לדיוק גבוה יותר. כהנמן מדגים גם שמשוואה פשוטה שבודקת נתונים בסיסיים מנצחת פעם אחר פעם את האינטואיציות של המומחים, ושיכולת ניבוי אמיתית היא תוצאה חלקית מאוד של תהליך לימוד ארוך ומעמיק, משולב בגישה רציונלית ומבוססת נתונים לקבלת החלטות, ובהרבה, הרבה מזל.

מדובר בלא פחות מספר מופת שחושף בפני הקורא חלק מסודותיו שלו, ואולי אפילו טפח מסוד החיים. קשה להעריך לאן ייקחו את החשיבה הזו כהנמן וממשיכי דרכו, ומה המשמעויות של תגליותיו עבור איכות חיינו. הספר מעלה שורה של שאלות חברתיות ואתיות לגבי פעילותם של שירותי הרווחה, הבריאות, התעסוקה, וכמובן החינוך, כמו גם תחומים נוספים שפועלים לפי תפישת עולם שאינה מביאה בחשבון את תגליותיו ותובנותיו. עם התפשטותן של האבחנות של כהנמן וחבריו למדע המרתק הזה, ייתכן שכולנו נלמד שפה חדשה שמתארת את "שדה המוקשים הקוגניטיבי" כדבריו, ותאפשר לנו לזהות את המלכודות המחשבתיות בזמן אמת ולשנות את התנהגותנו בהתאם. מומלץ לקרוא את הספר לאט מאוד ולעשות שימוש במערכת 2 ככל האפשר. האינטואיציה שלי משוכנעת שחייו המקצועיים (והאישיים) של מי שיתעמק בספר הזה ישתנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#