"נהפכנו מהר מדי לחברה קפיטליסטית" - מגזין שנתי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"נהפכנו מהר מדי לחברה קפיטליסטית"

35 שנה אחרי שהקים את ג'וינט ישראל ממשיך רלף גולדמן, 97, להיות מגייס הכספים היעיל ביותר שלו. האיש שמלווה את ישראל כמעט מיום הקמתה מבקש מאתנו רק דבר אחד - קחו אחריות

תגובות

עשרות תמונות עליזות של ילדים, נערים וצעירים בשנות ה-20 לחייהם מעטרות את אתר הפייסבוק הפעיל של ג'וינט ישראל, לצד עדכונים שוטפים על פעולות המתנדבים, ימי עיון, קטעי עיתונות וכנסים. באחד מהם מצוטט העיתונאי רינו צרור כשהוא דוחק בצעירים להשפיע על התקשורת. "האחריות שלכם, ארגוני המתנדבים, לכניסתו של נושא ההתנדבות לתקשורת", אמר, "חשובה לא פחות - אם לא יותר - מתפקידנו, העיתונאים. תפקידכם כארגונים ללמוד אותנו, העיתונאים, את הקו שמעניין אותנו, ולפנות לעיתונאי הנכון, באמצעי התקשורת הנכון ובעיתוי הנכון. את התקשורת מעניינים סיפורי התנדבות... אתם צריכים לנווט נכון את הסיפור שלכם".

בג'וינט מאמינים כי הכוח, העתיד והשינוי המיוחל טמונים בידיהם של בני ה-20 וה-30, המתנדבים הצעירים של היום. אין פה כמובן שום דבר חדש, למעט העובדה שאת האידיאולוגיה הזאת מיישם הארגון הוותיק בהצלחה רבה כבר עשרות שנים. "מדובר בארגון יעיל ששם לו למטרה לחולל שינוי חברתי בישראל, מתמקד בצעירים, ומצליח לרתום לזה גם את הממשלה, המגזר השלישי והמגזר העסקי", מסבירה מנהלת אחד ממרכזי הצעירים בישראל שעובדת ישירות עם הארגון. "הג'וינט מגיע עם המיזם לרשות המקומית, מניח את היסודות להקמתו כולל הנחיות מדויקות לעובדי הרשות, מגייס שותפים, מממן אותו למשך שלוש שנים ומוציא התחייבות מהרשות להמשך הפעילות לאחר מכן. לאורך כל הדרך מספק הג'וינט ליווי וייעוץ מקצועי. יש להם מגוון רחב מאוד של פעולות לצעירים, כולל 40 מרכזי צעירים שמפוזרים ברחבי ישראל ומרכזים פעולות התנדבותיות כמו ייעוץ לימודים, ירידי תעסוקה, מעורבות חברתית וסדנאות מנהיגות".

מאחורי המיזם הענקי הזה עומד רלף גולדמן, שהקים את ג'וינט ישראל לפני 35 שנה, ויש הטוענים שעד היום הוא מגייס הכספים היעיל ביותר שלו. גולדמן, 97, איש צנוע, רהוט ומלא קסם, ששימש גם כמנכ"ל הג'וינט העולמי, מגיע בכל יום למשרדי הארגון בגבעת רם בירושלים ועוסק בקידום פרויקטים שונים. לצד זאת הוא מקפיד להיפגש עם צעירים, לשמוע אותם ולטעת בהם את חשיבות האחריות האישית והעזרה לזולת.

"הילדים האלה יעשו את השינוי", הוא אומר בראיון למוסף השנתי של ה-Markerweek שנערך במשרדו הקטן. "יש לי נכד בצבא, ויום אחד הוא אמר לי שהוא רוצה להתפקד למפלגת העבודה כי ככה הוא חושב שיוכל לעשות שינוי. יש לי אמון בצעירים, גם במעטים שעוד עולים לישראל וגם בילדים הישראלים. יש ביניהם אנשים טובים מאוד, ואני מקווה שהם יגיעו לממשלה יום אחד, כי הם יכולים לעשות את השינוי. אלה שעבדו בממשלה בתקופה שלי היו מסורים לעניין. אנחנו צריכים אנשים בעלי חזון, גם בממשלה. האנשים האלה יכולים להיות בכל מקום, ואני מוצא אותם בכל מקום".

איזו מדינה היית רוצה לראות כאן?

"אני רוצה שתהיה כאן חברה שוויונית עד כמה שאפשר. כנראה שאי אפשר יהיה לבטל לגמרי את הפער בין עשירים לעניים, אבל הייתי רוצה שיהיו פחות אנשים שנזקקים לעזרה של מישהו אחר. צריך גם להיפטר מהריכוזיות של הממשלה שקיימת עדיין בהרבה תחומים, כי כשהממשלה לא יודעת לאן לפנות אנחנו תקועים. הייתי רוצה שהמדינה לא תשכח את התפוצות. על אף שתמיד תמכתי במשנתו של אחד העם, שראה את הציונות ואת חזרת העם היהודי לארץ ישראל כדרך לשמור על הקיום הרוחני של היהדות, חשוב לזכור שמדינת ישראל ללא התפוצות היא לא מדינת ישראל. המדינה צריכה להכיר בכך שיש גם יהודים בתפוצות וצריך לדאוג שהם יישארו יהודים. 'לך לך' זה חלק מהאופי של העם היהודי".

למרות הפנייה הנרגשת לממשלה, אחד הדברים הבולטים אצל גולדמן הוא העובדה שקשה לגרום לו להפנות אצבע מאשימה כלפי מישהו על מצבה המידרדר של החברה הישראלית - לא הממשלה, לא ערכי החברה ולא בעלי ההון. "רק את חטאיי אני רוצה להזכיר היום", הוא מכריז בתחילת השיחה. גם ממרומי שנותיו הוא נותר מפוכח ומעשי, לא מתפתה לקינות שבדיעבד, לא עוסק בנוסטלגיה של כמה טוב היה פה פעם וכמה הידרדרנו. מבחינתו יש עוד הרבה עבודה, והוא בהחלט מתכוון לעשות אותה כל עוד כוחותיו יאפשרו זאת.

גולדמן נולד באוקראינה ב-1914 ובגיל 11 היגר עם הוריו לבוסטון שבארה"ב. הוא סיים תואר ראשון בחינוך ותואר שני בעבודה סוציאלית, ושירת בצבא האמריקאי בזמן מלחמת העולם השנייה. המפגש הראשון שלו עם פליטים יהודים היה כששהה במרסיי וסייע להשיג עבורם ציוד בסיסי. בנוסף, הוא קשר שם קשר עם אנשי הבריגדה היהודית וסייע במבצעי ההעפלה לארץ ישראל. באותה התקופה למד שהז'רגון המקצועי נוטה לסנוור: הדברים שראה בשטח הבהירו לו שאין שום קשר בין מקצוע העבודה הסוציאלית לבין המציאות. המשפט השני שעמד אז לנגד עיניו היה "פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות". המפגש הדרמטי הזה עם החלכאים והנדכאים השפיע על כל מהלך חייו.

בשנות ה-50, עוד לפני שהחל לעבוד בג'וינט, שימש גולדמן כעוזרו ונציגו של ראש הממשלה דוד בן גוריון בארה"ב. במהלך עבודתו נתקל גולדמן בשועי ארץ, ועד היום הוא מעריך במיוחד את הפרגמטים שבהם.

את פעולתו בארגון הג'וינט, ארגון הצדקה היהודי-אמריקאי שהוקם ב-1914, החל במסגרת מלב"ן - מוסדות לטיפול בעולים נכשלים - שהג'וינט הקים בישראל, בשיתוף הסוכנות והממשלה, עוד לפני שלג'וינט היתה שלוחה רשמית בישראל.

ב-1969 נבחר גולדמן למשנה למנכ"ל מלב"ן, הארגון שהקים יוסף שוורץ, שעמד בראש הג'וינט בזמן השואה. גולדמן מעריץ את שוורץ ואף השקיע בשנים האחרונות מאמץ רב בהוצאתו לאור של ספר שעוסק בפעילותו. "אחד הדברים המדהימים שגילינו היה שזמן קצר לפני מרד גטו ורשה הביא שוורץ לכך שמטוסים אמריקאים הצניחו שקים עם כסף לתוך הגטו, כדי לממן את המרד". את זיכרונותיו שלו הוא מעולם לא כתב, אבל הוא אוסף תיקים רבים עם מסמכים ומכתבים שכתב לעצמו, שבהם מפורטות תוכניותיו ויוזמותיו, אם מישהו יחליט ביום מן הימים להרים את הכפפה.

"ביקשו שאהיה מנכ"ל משנה, כדי לעשות שינוי עם מלב"ן, שאמצא דרך להתמודד עם שאלת הזיקנה", מספר גולדמן. "כשהגעתי למלב"ן היו לו רק שבעה מוסדות אשפוז ודיור לקשישים, עם 1,500 מיטות. מכיוון שהג'וינט היה גוף קטן ולא עשיר, הוחלט לעזור רק לאנשים עם ותק של עד חמש שנים בישראל. אבל זה לא הספיק כמובן. היו עוד קשישים רבים שנזקקו לעזרה. החלטנו לקחת שבעה מוסדות ולהפוך אותם לדוגמה לגופים נוספים שידאגו לקשישים. הקמנו גוף שנקרא א"ש - האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל. הארגון שימש דוגמה, התווה דרך ופעל למעשה להקמתם של ארגונים נוספים, שיטפלו בבעיה באופן נרחב ומעמיק יותר".

להבקיע את מסך הברזל

ב-1976 נהפך גולדמן למנכ"ל הג'וינט העולמי, ובאותה השנה גם הביא להקמתו של ארגון ג'וינט ישראל. "ג'וינט ישראל הוא מקום של מבחן, סטארט-אפ חברתי. זה מה שהג'וינט צריך לעשות. אנחנו מפתחים שירותים ואחרים צריכים להמשיך בהם. אם יישארו לנו רק מיליון דולר, הייתי מסתפק בכך שג'וינט ישראל יפעיל את מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל ואת מכון ברוקדייל למחקר יישומי בתחומי העבודה והרווחה".

גולדמן מעוניין להתוות את הכיוון, ומניח שהיישום בקנה מידה נרחב כבר יגיע ממילא. בכל מקרה, מסביר גולדמן, מגוון התחומים שבהם עוד יש לטפל הוא אינסופי. "ביקרתי בלוד, וראיתי שבמקום שבו גרים היהודים יש כביש, ואילו במקום שבו גרים הערבים - אין. יש עוד מקומות במדינה שבהם יש הבדלים כאלה. זה מסוג הדברים שהג'וינט יכול להתחיל לעשות - ליצור משהו, כמו עבודה קהילתית, ואחריו יבואו עוד הרבה גופים שעוסקים בשאלת החברה פה. צריך לדאוג לשוויון בין אוכלוסיות".

דוגמה אחרת שגולדמן גאה בה במיוחד היא קידום תעסוקה בקרב האוכלוסיה החרדית. "הג'וינט לא יכול לקיים את כל החרדים, אבל הוא יכול לעזור בתעסוקת חרדים. עשינו את זה בשקט. הכנסנו את הרב עדין שטיינזלץ לחבר הנאמנים. הוא אמר שיש 750 אלף חרדים מתחת לקו העוני. הוא עבד ארבע שנים כדי לסלול את הדרך לאנשים שעובדים בהיי-טק, והם נכנסו לעבודה. מדובר בגברים שלמדו בישיבה וגם בנשים. הם התחילו ללמוד את המקצוע, ואחרי שניסינו את זה בשקט במשך ארבע שנים בנינו את תב"ת - תנופה בתעסוקה, גוף שמסייע בתעסוקת חרדים המנוהל על ידי פרופ' יוסי תמיר. זה מה שאנחנו צריכים במדינה - עובדים טובים. המנכ"ל לא חשוב מבחינתי, צריך אנשים שעובדים".

איך אפשר להסביר את הפער הגדול שקיים כיום בין עשירים לעניים?

"מי אני שאגיד לכן. אולי יצאנו מהר מדי מהריכוזיות של התקופה הראשונה שלאחר הקמת המדינה, והפכנו את זה מהר מדי לקפיטליזם. אבל מי אני שאדבר על פוליטיקה. מעולם לא התעסקתי בפוליטיקה, רק בעשייה חברתית. העבודה שלי תמיד היתה מעשית. צריך גם להבין שהמצב משתנה. לעתים זה משתנה מהר מדי אם עוברים מצורה אחת של כלכלה לצורה השנייה. אבל החברה צריכה לתקן את אי השוויון. בכוונה אמרתי 'חברה' ולא רק 'ממשלה'. בתקופה הראשונה של המדינה רק הממשלה דאגה לאספקת השירותים החברתיים. היו אנשים בעלי חזון שחלמו שצריך חינוך יסודי חינם. איך המדינה הזאת היתה יכולה בכלל להעביר חוק שיהיה חינוך יסודי חינם? מאיפה חשבו שיבוא הכסף? ובכל זאת עשו את זה".

הדבר החשוב בעיניו הוא לא לפחד להיות בעלי חזון. גולדמן מספר שכשנהפך למנכ"ל הג'וינט העולמי, היו לו כמה חלומות שנראו אז בלתי אפשריים. "כשחשבתי מה אני רוצה לעשות בג'וינט, חלמתי שתהיה לנו קרן שמורה של 100 מיליון דולר, שתיתן לארגון בערך ארבע שנים להתקיים אם יהיה צורך. חלמתי גם שנפתח את השערים למזרח אירופה, ושאולי בריה"מ תשתנה. חלמתי".

תקציבו של ארגון הג'וינט ב-2011 היה כ-345 מיליון דולר, ואת מסך הברזל הצליח גולדמן להבקיע כמעט במו ידיו. בתחילת שנות ה-80 ערך עסקות עם ממשלות הונגריה, פולין וצ'כוסלובקיה, והעביר כספי תמיכה ליהודים במדינות הגוש הקומוניסטי. בעבר סיפר שהתעקש תמיד להיכנס דרך הדלת הראשית, תוך השגת הסכמה רשמית וגלויה מצד ממשלות המדינות השונות. "חשבתי שארגון כמו הג'וינט חייב להיות כשר בכל המובנים. היו דברים שעשינו דרך ארגונים אחרים, אבל אז אתה לא באמת אחראי ולא יכול לדעת שהדברים יתממשו".

כדי לסייע ליהודי בריה"מ פעל הג'וינט באמצעות ארגונים אחרים ובשיטות שונות, כמו משלוח סחורות שהיו מבוקשות בשוק השחור ונמכרו במחירים גבוהים שקיימו את מסורבי העלייה חודשים ארוכים. הארגון נכנס לבריה"מ דרך הדלת הראשית לאחר משא ומתן מפרך, והסנונית הראשונה היתה הקמת בית ספר לאמנות יהודית בהסכמת הממשלה הסובייטית.

למרות האופטימיות המאפיינת אותו וחדוות העשייה, כשאנחנו שואלות אותו בסיום הראיון על עתידה של מדינת ישראל, גולדמן נשמע מודאג. "אם מסתכלים על האזור, לא ברור כמה זמן אפשר יהיה להחזיק מעמד ככה. אני רואה את החדשות בערב ומרגיש לא טוב. אבל בבוקר אני רואה את המוזיאון ואת קריית בן גוריון ואני זוכר שעד לא מזמן לא היה כאן אף עץ. אני חושב שאני שתלתי כל עץ מכאן עד בית הכרם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#