ערוץ 10 - חלום שנגוז - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ערוץ 10 - חלום שנגוז

מאחורי הקלעים אפשר לחוש בריח של התערבות - ערוץ 2 נעשה חזק מדי, פעיל מדי, משפיע מדי

תגובות

>> לפני 20 שנה בדיוק החל חלום הטלוויזיה החדשה - טלוויזיה מסחרית ועצמאית - לקרום עור וגידים. הייתי המנכ"ל הראשון של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שהוקמה ב-91' והעניקה את הזיכיונות הראשונים לשידורי טלוויזיה מסחרית בישראל. זו היתה מהפכה של ממש.

רצינו להקים טלוויזיה שתשאב את כוחה הכלכלי מן השוק הפתוח, המסחרי; טלוויזיה שתהיה לה אמנם מחויבות ציבורית, אך תוכל לצמוח ולהתפתח בלי שהממשלה או פקידיה ינחו אותה וישפיעו עליה.

הכרתי היטב את המודל של רשות השידור, שהחלה את דרכה כגוף ממשלתי ומאמצע שנות ה-60 היתה לרשות ממלכתית - לכאורה עצמאית, ולמעשה קשורה לממשלה בעבותות של כוח אדם ותקציב שאיפשרו לממשלה ולשרים הממונים לרתום את הרדיו והטלוויזיה לצורכיהם.

עוד לא קמה הממשלה שתוותר על כוח כזה; עוד לא נולד הפוליטיקאי שיניח למוקד השפעה כזה לחמוק מידיו.

רצינו לכונן טלוויזיה מסחרית בפיקוח ציבורי על פי המודל הבריטי. נסענו לבריטניה, ראינו שזה עובד. חרף מעמדו הבכיר של הבי.בי.סי הציבורי, קמה שם טלוויזיה עצמאית שעלתה עליו באחוזי צפייה ושהצליחה, לצדו, ליצור מערכת מאוזנת ושלמה. אבל בבריטניה, למי ששכח, מדברים אנגלית ונוהגים בנימוס ובכבוד הדדי.

אף שאת מועצת הרשות השנייה מממנת הממשלה ואת מנכ"ל הרשות ממנה הממשלה, השכילה הרשות להוביל את ערוץ 2 ואת חברת החדשות שלו להצלחה בדרכם המקצועית והעצמאית. הפרק הזה הסתיים. אפשר שהיתה זו טעות להוסיף עוד ערוץ מסחרי. הארץ הזאת קטנה והאנשים בה מעטים. לכמה מנות יכולה עוגת פרסום קטנה להתחלק? אבל היה עוד משהו.

מאחורי הקלעים אפשר לחוש בריח של התערבות - ערוץ 2 נעשה חזק מדי, פעיל מדי, משפיע מדי. מה לעשות, שאלה הממשלה? להקים עוד ערוץ, גם אם למן הרגע הראשון איתנותו הכלכלית מוטלת בספק. אבל לכך בדיוק התכוונה הממשלה - ככל שיש ערוצי שידור רבים וחלשים יותר, כך גוברת השפעת הרגולטור. ברצותו יחיה וברצותו ימית, ברצותו יגדיל וברצותו יפחית, ברצונו יכפה וברצונו ידחה.

לאורך שנותיו שרד ערוץ 10 בקושי, אבל שרד. רק לפני כמה חודשים יצאו הכנסת והשר הממונה מגדרם כדי להנשים אותו הנשמה מלאכותית, להאריך את ימיו ולתת לו רישיון, מה שהבטיח לו אופק כלכלי - אבל אופק כזה, שהערוץ לא ראה את קצה אפו. כתבות אחדות, תחקירים אחדים, פרופיל לא מחמיא של ראש הממשלה, קצת חוצפה בחברת החדשות - והגלגל התהפך.

כשביקשו קברניטי הערוץ לפני ימים אחדים דחייה של תשלום דמי זיכיון ותגמולים, הם נדחו במשיכת כתף. רק דחייה, הם אמרו, נשלם עוד מעט. מספיק, השיבו להם, אצלנו חוב הוא חוב ומשלמים אותו. אצלנו? איפה זה בדיוק? על 10 מיליון שקל של תמלוגים תקום המהפכה החברתית? שטויות.

הכתף הקרה של הממשלה מבטאת את מדיניות הממשלה - סתימת פיות וצמצום הדיון הציבורי למינימום. די להיזכר בתלונות על סיקור עודף למחאה החברתית, על מתן במה למבקרי הממשלה, על שמאלנות, רחמנא לצלן.

בסצנה הזאת צופים גם גורמים אחרים - מי שאולי יהיו פעם בעלי רישיונות לשידור מסחרי. למה הם צריכים את זה? הם לומדים את הלקח שלהם, ובבוא הזמן יידעו כיצד לנהוג. היה לנו חלום. חשבנו שאפשר אחרת, גילינו שלא.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם קדימה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#