במקום הראשון בעולם בהעסקת עובדי קבלן: ישראל - עובדי קבלן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במקום ה-1 בעולם בהעסקת עובדי קבלן: ישראל

העסקת עובדי קבלן הופכת את החברה למקוטבת ואנוכית, פוגעת בצמיחת הארגונים ורומסת את תחושת הערך העצמי של העובדים

110תגובות

הם חולפים על פנינו במקום העבודה - אבל אנחנו לא רואים אותם; הם שקופים. הם שוטפים את הרצפות, מקרצפים את השירותים, בודקים את כלי הרכב בכניסה לחניון של החברה וגם חוטפים גערות מהממונה עליהם - אך איש לא שם לב אליהם. הם נפצעים בתאונות עבודה - אך מעדיפים לנשוך את לשונם; הם אינם מעזים להיעדר מהמשמרת כדי שהשכר לא ייפגע - ובעיקר כדי לא להרגיז איש. תכירו את עובדי הקבלן של ארגונכם: בני קאסטת הטמאים חסרי הגנה, שאיש אינו סופר.

250 אלף - זהו מספר עובדי חברות כוח אדם (עובדי קבלן) בישראל, לפי הערכה של כלכלני איגוד לשכות המסחר. 300-350 אלף הוא המספר שנוקבים בהסתדרות. מספר חברות כוח האדם בישראל הרשומות במשרד התמ"ת נמצא בגידול מתמיד וכיום הוא מגיע ל-1,300. המשמעות היא שמתוך 3 מיליון עובדים בישראל, ענף כוח האדם הקבלני תופס כ-10% (אין נתון רשמי אחד, ההערכות לגבי שיעור עובדי הקבלן בישראל הן גסות ונעות בין 5% ל-20%). לעומת זאת, לפי ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם (ILO), ממוצע עובדי הקבלן במדינות המפותחות הוא 1.5%.

אמנם המעבר להעסקה עקיפה של עובדים באמצעות חברות קבלן התחיל בישראל ובעולם על רקע תהליכים כלכליים - וגם כיום יטענו מרבית המעסיקים כי "העסקה דרך קבלן זולה יותר" - אך כעת ישנם קולות המערערים את נכונותו המוחלטת של טיעון זה. בכל זאת, גם כאשר התגלה כי העסקה ישירה של עובדי ניקיון, למשל, אכן יקרה יותר למוסד שבו עובדים עובדי הקבלן - כפי שעלה ממחקר שערכו באחרונה פרופ' אביה ספיבק וד"ר מאיר אמיר בשיתוף עם הסתדרות הסטודנטים - לא מדובר בסכומים שלא ניתן להתמודד איתם.

TheMarker

במחקר השוו החוקרים בין עובדות ניקיון מן המניין במכללת תל חי לבין עובדי ניקיון מחברת קבלן באוניברסיטת בן גוריון והגיעו לשורה התחתונה הבאה: בתנאים מיטביים, כפי שמציעה מכללת תל חי, תהיה עלות העסקה ישירה בטווח המיידי גבוהה ב-25% מהעסקה עקיפה; ואולם אם המעסיקים ייתנו לעובדות הניקיון את הנדרש לפי החוק ולא מעבר לכך, עלות העסקה ישירה לשעה תהיה גבוהה בכ-8.2% בלבד. בטווח של 20 שנים עלות ההעסקה הישירה תהיה גבוהה בכ-28% מהעסקה עקיפה, בשל תוספות שכר הנדרשות במגזר הציבורי.

המשמעות הכספית היא תוספת של 200 אלף שקל בחודש לתקציב האוניברסיטה כדי לקלוט אליה את עובדות הניקיון, סכום שלדברי החוקרים רחוק מלהיות "מכשול שלא ניתן לעבור אותו". "אי אפשר להסתכל על אנשים כעל כלי שחמט שניתן לזרוק ולהזיז אותו ממקום למקום. אז האוניברסיטאות מרוויחות מהעסקה קבלנית - אבל השאלה היא אם זהו רווח ראוי. לדעתנו, בהחלט לא", אומר ספיבק.

לדבריו, "המדינה היא שנושאת בעלויות הנצחת מעגל העוני: אם הבן של עובדת הניקיון יכול היה לקבל שכר לימוד חינם באוניברסיטה, כפי שקורה בתל חי, מצבו יכול היה להשתפר בעתיד. המשבר הכלכלי האחרון הוכיח שכשיחידות כלכליות מונעות משיקולים קצרי טווח - התוצאות הן הרסניות".

ד"ר אמיר פז-פוקס מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומנהל אקדמי שותף של פרויקט גבולות ההפרטה ואחריות המדינה במרכז לצדק חברתי במכון ון ליר, מוסיף כי כאשר מדברים על עלות כלכלית, יש להבחין בין עובדי קבלן במגזר הציבורי לבין אלה העובדים עבור במגזר הפרטי. לדבריו, בשנות ה-80 התבססה במשרדי הממשלה אידיאולוגיה של צמצום בתקנים, והמעבר לקליטת עובדי קבלן סייע בהשגת המטרה - כשעיקר הנטל הכלכלי התבטא בתשלומי הפנסיה התקציבית. ואולם מרגע שעברו עובדי המגזר הציבורי החדשים בתחילת שנות ה-2000 לפנסיה צוברת, אומר פז-פוקס, "כבר לא היה יתרון כלכלי אמיתי בהעסקת עובדי קבלן, במיוחד מכיוון שהחל מ-2008, לפי צו הרחבה, גם עובדי הקבלן זכאים להפרשה לפנסיה.

"כאשר בודקים עלויות של העסקה עקיפה, יש לשקלל גם את עלויות הפיקוח על עובדי הקבלן וחברות השירותים. בנוסף, ראינו מקרים של עובדי קבלן שפנו לבית הדין לעבודה ותבעו קבלת זכויות כאילו היו עובדי מדינה - וזכו. בית הדין הכיר בהם כעובדי מדינה שכן היו כפופים לאנשי המשרד ועבדו בו שנים, ולכן נקבע כי יש להעניק להם פנסיה וזכויות רטרואקטיבית - כשהמשמעות הכלכלית עבור המעסיק גדולה מאוד".

ועדיין, מסביר פז-פוקס, מכיוון שההנחה היא כי שימוש במיקור חוץ הוא צעד נכון מבחינה כלכלית, הרי שאין תקציבים לתקנים - אך יש תקציבים לרכישת שירותים. בשוק הפרטי, טוען פז-פוקס, הטענה על כדאיות כלכלית כבר לא רלוונטית. "בחברות כמו יבמ ואמדוקס, שם אפשר להעסיק בחוזים אישיים ולפטר ללא מגבלות, לא השאלה הכלכלית משחקת תפקיד, אלא העדפה להימנע ממגע עם עובדים הנחשבים קשיי יום".

פז-פוקס מוסיף: "מנהל בכיר בחברה גדולה אמר לי במפורש: 'אולי זה עולה לי יותר, אבל אנחנו לא רוצים להתעסק איתם'. יש רתיעה מעובדים אלה. חברות פרטיות מתנהלות לפי כללים פנימיים של שוק חופשי פרוע לחלוטין". אכן, לפי מחקר שערך פז-פוקס, המניע הראשון בחשיבותו עבור מעסיקים לבחור באופציה של עובדי קבלן הוא ניהול ופיקוח (42%) ולאחר מכן עלויות (29%) וגמישות ניהולית (29%).

לאור הטענות האלה ראוי לבחון כיצד נראית חברה שמפסיקה לראות בעובדי הניקיון שלה בני אדם, אלא "מספקי שירות", מה עושה העסקת עובדי הקבלן לארגון ולמנטליות העסקית וכיצד מבנה העסקה כזה משפיע על העובד עצמו. ניתוח תלת שכבתי.

החברה: "מקוטבת ואנוכית"

"שיטת ההעסקה הקבלנית היא ביטוי לתהליכים השליליים העוברים על החברה הישראלית בשנים האחרונות", קובע פרופ' אריאל רובינשטיין מאוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לכלכלה, שנשא את דגל המאבק בשיטת ההעסקה הקבלנית באוניברסיטה. "השיטה מובילה לחוסר יכולתה של קבוצת עובדים גדולה בשוק העבודה הישראלי להשתכר בצורה מכובדת. הם תלויים בנדיבותם של מנהלים ופקידים, זו שיטה שמזמינה את הניצול, וחשוב לציין", מוסיף רובינשטיין, "שלא כל הקבלנים הם אנשים רעים. גם הם זקוקים לקיום שלהם. הפגם הוא בשיטה".

"אנחנו הופכים לאחת החברות המקוטבות בעולם", פוסקת ד"ר אורלי בנימין, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ובתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן, החוקרת את תופעת עובדי הקבלן זה עשור. "יותר מ-50% מהאזרחים בישראל לא מגיעים לדרגת המס הראשונה. אנחנו הופכים לחברה שבה הקול השולט הוא של המעמד הבינוני".

גם במרכז המחקר של הכנסת משוכנעים שלהעסקת עובדי הקבלן יש השלכות על הפערים בישראל: "העובדים הבכירים מועסקים במגזר הציבורי בתנאים נדיבים מאוד לפי חוזה בכירים, ואילו העובדים במשרות הנמוכות ביותר הוצאו מהשירות הציבורי, במהלך שהיטיב עם הקבוצה האחת והרע את מצבה של האחרת", אומרים במרכז. "למהלך הזה יש השלכות על מבנה השירות הציבורי ועל אופיו, אך יותר מכך יש לו השפעה על אי השוויון הכלכלי והחברתי שגדל והולך בחברה הישראלית".

פרופ' עמליה אוליבר, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית מסבירה כי "'העבודות הרעות' (כינוי שניתן בארה"ב לדפוסי התעסוקה החדשים לפני כעשור, ה"ו) תומכות במערכת הריבוד הקיימת כבר וממשיכות לפגוע בחלשים ביותר - מיעוטים ונשים - ופוגעות בהם ברמת ההכנסה ובאיכות החיים הבסיסית המונעת מכ-44% מהם ביטוח רפואי מינימלי והקצאות לקרן פנסיה.

"'עבודות רעות' נחשבות 'טובות' לארגונים המעסיקים בכך שהן מאפשרות להם לשמור על גמישות העסקה לפי הצרכים שלהם: צמצומים קלים בעת הצורך ופיטורי עובדים ללא התערבות האיגוד המקצועי, היעדר מחויבות לחשוב על קידום עובדים והעשרת עיסוקים וכמובן - הימנעות מתשלום גבוה תוך הבטחת זכויות רווחה לעובדים אלה".

"בעבר אנשים עבדו, קיבלו קביעות והתקדמו לפי ותק", אומרת בנימין. "המניע היה ציונות. אם אתה יהודי שהגיע לישראל - ההסתדרות רוצה שתקבל זכויות חברתיות כך שתוכל להקים פה בית ולא תברח. כך חוזקו גם אוכלוסיות מוחלשות: גם מי שעבדה כמגישת תה קיבלה פנסיה, השתתפה בטיולי המשרד והיתה יכולה לשלוח את הילדים שלה לקייטנת ילדי העובדים. היתה נכונות לעזור כדי לבסס כאן חברה ולהתמודד עם אבטלה".

האם המחאה החברתית של קיץ 2011 תוכל לשנות את התמונה? פרופ' גיא מונלדק, ראש החוק ללימודי עבודה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, אופטימי: "אני מזהה התעוררות בנושא שהחלה עוד לפני פרוץ המחאה החברתית, כך שלכל המיואשים אני אומר: לא נורא. איננו הולכים לקראת קטסטרופה".

לעומתו, בנימין פחות אופטימית וסבורה כי המצב המחמיר של העניים בישראל "לא מטריד את מעמד הביניים. החבר'ה מרוטשילד מהדהדים שיח צרכני: מגיע לנו כאזרחי המדינה לקנות דירות. מה עם עבודה? מה עם תנאי העסקה? הקול הדומיננטי סביבנו הוא של מנהלים שמגיע להם להוציא יותר מהעובדים שלהם עבור פחות כסף. מי נמצא בתחתית המעמדית? עולים חדשים, יוצאי אתיופיה, מזרחים וערבים. בארה"ב כינו את המדיניות שאיפשרה לאפרו-אמריקאים להתקדם במדרג המשרות והשכר 'מדיניות הדלת הפתוחה'. הרעיון היה להציע משרות איכות גם לאוכלוסייה מוחלשת. מאז שנות ה-80 מתהווה מדיניות נגדית - מדיניות הדלת הסגורה: החשיבה היא שאם אתה לא סטיב ג'ובס, לא מגיעים לך תנאי עבודה אנושיים".

הארגון: "לא מוסרי והצמיחה נפגעת"

אחת ההשלכות החמורות של התעצמות התופעה של עובדי הקבלן בישראל היא הסתגלות העובדים האחרים בארגון למראם של אותם "אנשים שקופים" המתהלכים סביבם - מנקים, אך אינם נראים. "התגובה הנפוצה ביותר לעובדי הקבלן בארגונים היא התעלמות, ואולי אפילו התעלמות אוהדת", אומר גדי ברייר, פסיכולוג ויועץ ארגוני, מנכ"ל חברת יהב לייעוץ ולניהול. "מדוע אוהדת? מכיוון שבהרבה ארגונים שבהם ישנה עבודה מאורגנת, עובדי קבלן נתפשים כשכבת ביטחון שלפני פיטורים - לעתים מדובר בהסכם לא פורמלי שבין האיגוד המקצועי להנהלה, שאם יתרחשו קיצוצים בארגון, יפוטרו עובדי הקבלן ולא העובדים הקבועים".

עובדי הקבלן בארגונים הם אלה היושבים פיסית בארגון או במשרד מסוים, אך אינם נמנים עם מצבת עובדיה, ואת שכרם הם מקבלים מחברה מתווכת, "מספקת השירות". אלא שבניגוד למה שאנו מכנים "שירותי מיקור חוץ" - עובדים בתחום המחשבים מחברות כמו מטריקס ונס המספקות אנשי מחשוב עבור מגוון ארגונים, וכן עובדים בתחומי הרווחה והחינוך - כאשר מדברים על עובדי קבלן ההתייחסות היא לרוב לעובדי ניקיון ואבטחה. אלה הם העובדים שנכווים באופן החמור ביותר מהעיוות שבשיטה, שכן הם משתכרים שכר מינימום וסיכוייהם לצאת מהמעגל התעסוקתי שבו הם שבויים, כמו גם ממעגל העוני, נמוכים.

ברייר סבור כי ארגונים משלמים מחיר כבד על היחס הבלתי אנושי המופגן כלפי עובדי הקבלן - יחס המתחיל בהתעלמות פשוטה מקיומם וממשיך בהבדלתם משאר עובדי הארגון על ידי כך שהם אינם זכאים לאותן הטבות ותנאי רווחה (תלושי חג, מסיבות חברה וכו'). "מדיניות שלפיה פעולות הרווחה המופנות לעובדים הקבועים, אבל לא לעובדי הקבלן, היא טיפשות וחזירות", אומר ברייר.

לדבריו, "מבחינה אנושית, אם יושבים שניים לצד אותו שולחן, האחד מקבל מתנה לחג והשני לא, זו התנהגות לא אנושית. אם לא אומרים שלום לבני אדם בבוקר, זו התנהגות פסולה מבחינה אנושית-מוסרית. כשקורה בארגון אירוע לא מוסרי ומוטמעת התנהגות של זילות בבני אדם יש סכנה שאותו היחס יחלחל אחר כך גם אל הלקוחות והספקים. האינטרס של הוועדים הוא לדרוש מההנהלה שתספק לעובדים את אותם תנאי רווחה, אחרת החברה תשלם מחיר מבחינה תרבותית".

פז-פוקס ערך מחקר בקרב 12 מעסיקים גדולים ו-408 עסקים קטנים בנוגע למניעים של הארגונים להעסיק עובדי קבלן. מהמחקר עלה כי המניע העיקרי של מעסיקים לפנות למיקור חוץ הוא רצון ב"גמישות ניהולית", הגובר אפילו על השיקול הכלכלי. הבשורות חיוביות: 63% בקרב המעסיקים ציינו כי יפנו להעסקה ישירה אם תתאפשר העסקה גמישה, לעומת 42% מעסיקים שאמרו שיפנו להעסקה ישירה אם יוכח כי העסקה עקיפה יקרה יותר. ואולם ככלל, כאשר מדובר בעובדים שאינם עוסקים בתחום העיסוק העיקרי של החברה, 83% מקרב המעסיקים בחברות גדולות יעדיפו להעסיק עובדים באמצעות חברות קבלניות או בעזרת מיקור חוץ.

"נוצרה פה תפישה, שאמנם יש בה היגיון כלכלי מסוים, ולפיה ארגונים לא רוצים לנהל את העובדים שתפקידם אינו בליבת הארגון, כגון עובדי ניקיון ושומרים", אומר מונלדק. "לארגונים שלנו חבל להקצות כספים על הכללתם של עובדים אלה בתחום אחריותו של מנהל משאבי האנוש בארגון. הם מעדיפים שמישהו אחר יתעסק איתם. אבל כולם ירוויחו אם עובדי הקבלן יהפכו לחלק בלתי נפרד מהארגון. אם יאפשרו להם לגשת למכרזים פנימיים כדי שיוכלו להתקדם בקריירה ולתרום ממיטב כישוריהם".

דבריו מקבלים חיזוק ממאמרו של פרופ' מייקל פורטר על הצורך להמציא מחדש את הקפיטליזם. "המאמר הזה הוא נקודת מפנה בחשיבה הניהולית המודרנית", אומר ברייר לגבי המאמר שפורסם ב"הרווארד ביזנס ריוויו" לפני כשנה. "פורטר טוען במאמרו כי אם אתה פוגע בסביבה ובחברה, אתה פוגם באפשרות לצמוח ולגדול כארגון. עובדי הקבלן הם קבוצה ששותפה לארגון, שתורמת לו. היא בעלת נוכחות משמעותית. אם אתה מתעלם ממנה נוצר חוסר שווי משקל שתוצאותיו מרחיקות לכת. עובדי קבלן הוא רעיון כלכלי נכון לניהול מודרני, אבל אם אין ערכים מחייבים מה ששולט הוא הקפיטליזם החזירי. זו אחריות המדינה לוודא שהכלי של עובדי קבלן יפעל בצורה אנושית, תחת סייגים ומגבלות נוקשות", אומר ברייר.

עמדתו של רובינשטיין היא שצריך לבטל את ההעסקה העקיפה, גם אם המשמעות היא להוציא יותר כסף מהכיס. "האמת היא שפשוט לא אכפת לנו: אנחנו טובים בלא לא לראות את מה שלא נוח לנו לראות", אומר רובינשטיין, "במשך שנים, במקום נאור כמו אוניברסיטת תל אביב מתרחשת צורת העסקה משפילה. אם בתוך הבית שלנו מתרחשים הדברים האלה - מה נלין על אחרים?"

העובד: "תחושת חוסר ערך וחרדה"

האינטרס של חברת הקבלן, מי שמספקת את השירותים, הוא לצמצם את הוצאותיה ככל האפשר, בעוד שלמוסד המקבל את השירות אין עניין לבדוק אם זכויות עובדי הניקיון או האבטחה נשמרות. מי שמשלמים את המחיר הכבד ביותר הם העובדים הנמצאים בתחתית שרשרת המזון החברתית: במקרה הטוב, אם זכויותיהם נשמרות הם נדונים אך ורק ל"מאסר עולם של שכר מינימום". אחרים נאלצים להשלים עם היחס הפוגעני, ולרוב אינם מעיזים לפצות פה או לשקול התאגדות בארגון עובדים - מחשש שיפוטרו.

ברייר סבור כי הקושי הגדול עמו מתמודדים עובדי הקבלן - יותר מהשכר הנמוך וחוסר הביטחון התעסוקתי - נעוץ דווקא בתחושת חוסר השווי עמה הם מסתובבים, שמקורה בקטלוגם כ"עובדים סוג ב'". "אנשים זקוקים לחוויה של זהות ולתחושה של שייכות. במקומות אלה נבנה ביטחונם העצמי", מסביר ברייר. "איך אנשים אומדים את ערכם? פעמים רבות באמצעות השוואה יחסית. אם עובד נמצא 10-12 שעות במקום עבודה מסוים והמסר שהוא מקבל הוא שהוא פחות שווה מהשאר, אזי מתעצבת חוויה נפשית בעלת פוטנציאל שלילי. לכן, נדרשת חקיקה שתבטיח שמירה על זכויות פסיכולוגית. לאנשים יש זכות להרגיש שווים ושיש משמעות לקיומם. יש ארגונים שבהם אנשים מקבלים משכורות ממקורות שונים. בבתי חולים, למשל, חלק מהעובדים מועסקים בידי המדינה ואחרים בידי קרן מחקר - אבל היחס אל עובדים אלה הוא שווה".

ברייר מוסיף: "עובדי הקבלן הם אנשים שפעמים רבות לא סופרים אותם ולא רואים אותם, וכתוצאה מכך עולות משמעותית רמות החרדה. אנשים מסוגלים להתמודד עם שכר נמוך, וגם עם חוסר ביטחון תעסוקתי, כי הם ידעו מראש שאלו התנאים המוצעים להם, אך הרבה פחות קל להתמודד עם תחושת חוסר ערך".

ומהן ההשלכות על משפחתו של עובד הקבלן? "כשבן אדם חרד והדימוי העצמי שלו לא גבוה, יש סבירות גבוהה מאוד לכך שגם חיי המשפחה ייפגעו. אנשים במצבים אלה עצבנים יותר וכעוסים יותר. בנוסף, מי שספגו תחושת חוסר ערך במקום העבודה, ינסו לפצות על כך באופן לא מודע בביתם שלהם. לכן, עשוי להתפתח סגנון הורי סמכותי מאוד ובוטה, שמטרתו לאפשר לאדם להרגיש שהוא משהו".

"חברות הקבלן סומכות על כך שתמיד יהיה אדם נזקק שבלית ברירה יסכים לעבוד אצלן", אומרת בנימין. "עובדות הניקיון מנסות לברוח כשהקבלן מעלה את תביעת התפוקה שלו לאותה רמת שכר. מי שיכולה, הולכת. הכל קם ונופל על השאלה אם יש או אין לה ברירה".

בנימין מציגה נקודת אור בודדת: "יש חברות קבלן שכן אכפת להן ומוכנות להגן על זכויות עובדים, אבל הן לא זוכות בהרבה מכרזים. עד 2007 נתמכה האפשרות של חברות הקבלן לנצל עובדים על ידי המדינה באופן בוטה יותר. מאז השינוי בתקנות החשב הכללי לחוק חובת המכרזים, שלפיהן חוייבו חברות הקבלן לפרסם במכרזים את שכר העבודה לשעה ולהוכיח שלא הוטלו עליהן קנסות על הפרת חוקי עבודה - חל שיפור מסוים. ואולם עדיין מדובר ברמת המינימום של שכר והטבות שמשמעותה ביום יום עוני של עובדים".

פז-פוקס סבור כי המנהלים חוששים להעסיק ישירות את עובדי הקבלן: "אחד הדברים המאפיינים עובדי קבלן הוא אפס ביטחון תעסוקתי, וכמובן שמדובר בעובדים שחשופים לפגיעה מתמדת בזכויות שלהם - כי הם כמעט תמיד אינם מאוגדים ואינם מתערים בין עובדי הארגון. החשש מפני מתן קביעות לעובדי ניקיון או אבטחה, שעלול ליצור שאננות ולרופף את המשמעת, הוא שיקול מרכזי עבור מנהלים".

לדבריו, "אם עובדות הניקיון היו עובדות הארגון, הן היו יוצאות לטיולים ולמסיבות של החברה, הן היו מרגישות בנוח להשתמש בקפיטריה ושם אנשים שותים קפה ומדברים, וגם עובדות הניקיון היו יכולות להבין איפה הן עומדות ביחס לאחרים ומה מגיע להן".

"הבעיה בהעסקת עובדים לא מיומנים ללא ייצוג על ידי איגוד מקצועי היא הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להחזיר את העובדים כל פעם מחדש לנקודת המינימום בשכר, בהטבות, בכללי בטיחות, בעומס עבודה לא סביר", אומרת בנימין. "לכן, הגישה המתקנת חייבת להתמקד בארגון העובדים באיגודים מקצועיים וחזרה למשא ומתן בין מעסיקים לאיגודים מקצועיים על תנאי ההעסקה, עומס עבודה ופנסיה. כמובן, הדבר יצמצם את הרווחיות בעסקים קטנים המספקים שירותים שכל רווחיותם נשאבת מתנאי ההעסקה של העובדות והעובדים, אבל בה בעת, לא סביר לחזור לעבדות רק משום שאנחנו מקדשים את הרווחיות".

***שיעור עובדי הקבלן בעולם (מכלל כוח העבודה במדינה), ב-2009

ישראל* 10%-5%

בריטניה 4.8%

יפאן 2.8%

הולנד 2.8%

צרפת 2.5%

לוקסמבורג 2.4%

דרום אפריקה 2.3%

בלגיה 2.2%

ארה"ב 2.0%

שווייץ 1.7%

אירלנד 1.7%

גרמניה 1.6%

אוסטריה 1.5%

הונגריה 1.4%

שוודיה 1.3%

פינלנד 1.1%

נורווגיה 1.0%

איטליה 1.0%

ארגנטינה 0.9%

ברזיל 0.9%

דנמרק 0.8%

ספרד 0.8%

פולין 0.4%

קוראה 0.3%

מקסיקו 0.2%

* לפי האגודה לזכויות האזרח, נכון ל-2011. אינפוגרפיקה: יעל שינקר

מקור: ארגון העבודה הבינלאומי (International Labor Organization)

שיעור עובדי קבלן במשרדי ממשלה

לפי המרכז המחקר והמידע של הכנסת, נכון ל-2007

משרד הרווחה

22.5%

משרד החינוך

18%

משרד לביטחון פנים

12%

משרד התקשורת

21%

משרד לקליטת עלייה

24%

משרד הפנים

31%

משרד התשתיות הלאומיות

8.5%

משרד הבינוי והשיכון

35%

יותר קנסות, יותר כתבי אישום

מספר הקנסות וכתבי אישום שהוגשו נגד חברות קבלן

2009

 

2,177

כתבי אישום

368

2008

קנסות

1,436

כתבי

165

2007

קנסות

TheMarker

459

כתבי

81

מקור: האגף לאכיפת חוקי עבודה, משרד התמ"ת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#