ותיקי חצרים מפקפקים בעסקת נטפים: "לא הקמנו את החברה כדי לעשות אקזיט" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ותיקי חצרים מפקפקים בעסקת נטפים: "לא הקמנו את החברה כדי לעשות אקזיט"

חברי הקיבוץ עברו דרך ארוכה עם מפעל נטפים ■ דבר מזה לא הכין אותם להתמודדות עם בעל הבית החדש - קרן פרמירה: "הם לא הבינו את הרעיון של קיבוץ שיתופי - והופתעו לפגוש את המנכ"ל לשעבר בתורנות חליבה"

11תגובות

באחד מימי אפריל 1965 הגיע אורי ורבר, אז גזבר קיבוץ חצרים, לבית ברחוב מאנה בתל אביב. הוא הקיש ממושכות על הדלת עד שזו נפתחה לרווחה. "ראיתי בן אדם גבוה וקירח שהסתכל עלי בחוסר חיבה. הוא שאל אותי: 'אתה אורי?'. עניתי שכן. 'אתה יודע שאתה אידיוט?', אמר האיש והוסיף: 'אידיוט זה אדם שמבזבז את זמנו'".

האדם הגבוה והקירח היה מהנדס המים שמחה בלאס, אז גמלאי בן 71, שהיה בעבר ראש מינהל תכנון המים והגה את פרויקט המוביל הארצי. הוא אמנם נחשב לגאון בתחומו, אבל שמו הלך לפניו כאדם שאינו נוח לבריות. "הוא היה אדם אגוצנטרי ואגרסיבי, בעל חיבה יתרה לכסף, ונהג לחבוש כובע בסגנון המפרי בוגארט ולנפנף עם מקל ההליכה שלו תוך כדי דיבור, לעתים בצורה מאיימת", נזכר ורבר, כיום בן 80, בסלון ביתו שבקיבוץ חצרים.

המפגש בין ורבר לבלאס רחוק מלהישמע כמו מתכון להצלחה עסקית, אבל אותה נקישה על דלתו של בלאס, ומה שהתרחש בעקבותיה, זכו לפני כשבועיים לתג מחיר של 870 מיליון דולר (לפני חוב של כ-150 מיליון דולר) - שוויה של חברת ההשקיה נטפים, כפי שנגזר מעסקת רכישת השליטה בה (55%) על ידי קרן הפרייבט אקוויטי האירופית פרמירה.

אבל כשחוזרים לנקודה שבה הכל החל, לא מפתיע שבלאס חשב שהגזבר הנמרץ וקיבוץ חצרים משחיתים את זמנם לריק בהימור על הצינור המטפטף. למפגש בין השניים קדמו שש שנים של ניסיונות כושלים מצד בלאס ובנו ישעיהו לקדם את ההמצאה שלהם - השקיה בטפטוף - שנוצרה כדי לחסוך במים, והתגלתה כמועילה ליבולים וכמשפרת את איכותם. זהו מוצר פשוט להפליא: צינור פלסטיק מחורר שמטפטף מים בקצב אטי סמוך לשורשי הצמח. העיקרון הבסיסי שעל פיו עובדת השיטה לא השתנה, אבל בנטפים שיכללו את המוצרים במשך השנים, וייצרו גם טפטפות מווסתות שמאפשרות השקיה בתנאי שטח שונים וכן מערכות המאפשרות דישון והזנת יבולים באמצעות השקיה בטפטוף.

"בשלב שבו נפגשנו, בלאס כבר היה מיואש מההמצאה שלו. זה היה אחרי שהוא פנה עם הפטנט הזה לעשרה גורמים שונים, בהם שלושה-ארבעה קיבוצים. אף אחד מהם לא הבין את הפוטנציאל, וכולם ניערו אותו מעליהם בתירוצים שונים", מספר ורבר.

משהו בהמצאה של בלאס הצית את התלהבותו של ורבר, לאחר שנה שבה התרוצץ בחיפוש ענף תעשייתי שיתאים לחצרים ויעמוד ברשימת הקריטריונים המחמירה שהוגדרה באסיפת החברים בעניין.

בכר דודו

כיום נטפים הוא תאגיד השקיה עולמי, והמוצרים שהוא מוכר נהפכים למבוקשים יותר ככל שמקורות המים לייצור מזון מידלדלים. 90% מפעילותו העסקית נמצאים מחוץ לישראל, והוא מחזיק בנתח של 30% מהשוק העולמי. לקוחותיו מצויים ב-115 מדינות בחמש יבשות, עם יותר מ-30 חברות בנות. בנוסף לשלושת המפעלים שלו בישראל, הוא מחזיק בעשרה מפעלי ייצור ברחבי העולם - בין היתר בהודו, דרום אפריקה, ברזיל, מקסיקו וטורקיה.

הכנסות נטפים ב-2010 הסתכמו בכ-600 מיליון דולר, והרווח התזרימי שלו הסתכם בכ-90 מיליון דולר. את 2011 צפוי נטפים לסיים, לפי הערכות, עם הכנסות של יותר מ-700 מיליון דולר ועם רווח תזרימי תפעולי של יותר מ-110 מיליון דולר.

שומרים על עקרונות השיתופיות

נטפים הוא גאוות הקיבוץ, והילדים מתחנכים על ברכי מורשת הקרב של המפעל - המבנה הראשון שמקבל את פני המבקרים בחצרים. שבילי בטון יצוק מובילים לבתי קיבוץ סטנדרטיים ששופצו והורחבו, ועשרות זוגות אופניים וצי קלנועיות מכובד ניצבים ליד חדר האוכל בשעת הצהריים. בהיכל ההסעדה הקיבוצי עומדים החברים בתור לעוף, לבשר ולאורז. ליד שולחנות הפורמייקה ישובים גברים חרושי קמטים עם בגדי עבודה כחולים, ובכניסה יושבת חברת קיבוץ לצד ערימת מעטפות - תלושי חג לחברים. לאחר ארוחת הצהריים ממשיכים הגמלאים לשנת הצהריים, הילדים ללימודים וכל השאר לעבודה.

חצרים הוא אחד מעשרות בודדות של קיבוצים בישראל ששמרו על מודל הקיבוץ השיתופי, ונותרו מחוץ לסחף הגדול של תהליך "הקיבוץ המתחדש" - כינוי מעודן לקיבוץ בהפרטה - שאיפיין את רוב הקיבוצים לאחר המשבר הכלכלי הגדול של התנועה הקיבוצית. לפני שנה וחצי ניסו כמה מחברי הקיבוץ לקדם תהליך של הפרטה חלקית, אך זכו להתנגדות רבתי, ובהצבעה שהתקיימה בעניין נרשם רוב מוחץ להותרת עיקרון השיתופיות על כנו.

לחברי חצרים יש סיבות רבות לשמר את המצב הקיים, היות שהוא אחד הקיבוצים העשירים בישראל, בעיקר בזכות נטפים. למי שמוכן לקבל על עצמו חיי שיתוף כלכלי וקהילתי ולהרחיק דרומה, קיבוץ חצרים מציע כרטיס יציאה מהמרוץ היום-יומי של חברת השפע המודרנית ואיכות חיים לא מבוטלת.

חבר קיבוץ חצרים על אופניים, על רקע הציוד של נטפים

בחצרים מתגוררים כ-900 איש, מהם 442 חברים. המצב הפיננסי האיתן של הקיבוץ איפשר לו לדבוק בחיי שיתוף ולייצר מסגרת חיים עשירה ומרווחת לחברים. כך, למשל, משפחה בת שני ילדים נהנית מתקציב שנתי של 55 אלף שקל, לא כולל תשלומים עבור חשמל וריהוט, שבהם נושא הקיבוץ. קרן פנסיה מבטיחה לגמלאים הכנסה של 5,200 שקל בחודש. תגמול הפנסיה נמצא בחשבון נפרד, שמהווה רשת ביטחון פנסיונית למקרה שבו ייקלע הקיבוץ לקשיים.

לחברים אין כלי רכב פרטיים, ולרשותם עומדים כ-100 כלי רכב משותפים. שטח הדירה הממוצע בקיבוץ הוא 90-100 מ"ר נטו. בן משק שהגיע לגיל 18 ומבקש לנסות את מזלו מחוץ לקיבוץ - בין אם מדובר בלימודים, בטיול לחו"ל או בפתיחת עסק - נהנה מתקציב של כ-120 אלף שקל, שאותו הוא רשאי לממש באישור ההורים. אם חבר קיבוץ נפטר, ילדיו מקבלים את "דמי העזיבה" שלהם היה זכאי ההורה לו היה עוזב את הקיבוץ - סכום שמצטבר על בסיס ותק ויכול להגיע למאות אלפי שקלים.

מקור ההכנסה העיקרי של חצרים הוא נטפים, שמספק עבודה ל-138 חברים. פרט לכך מחזיק הקיבוץ בענפים מוצלחים כמו גידול חוחובה, רפת, פלחה ושלחין.

הקיבוץ מתרחק מבן טיפוחיו

עסקת פרמירה-נטפים אינה כרוכה בהזרמת מזומנים לנטפים. בפועל מדובר בהחלפת ארבעת שותפיו של קיבוץ חצרים (מגל, יפתח, מרקסטון וטנא) בשותף גדול ומשמעותי, שייהפך לבעל השליטה בו. קיבוץ חצרים, כמו גם השותפים היוצאים, הצטיידו בכל ההצדקות הדרושות לקראת החתימה על העסקה, בטענה שזו תיטיב עם עתידו של נטפים. את פירוק השותפות הנוכחית לטובת הכניסה של פרמירה העדיפו הצדדים לראות כהבעת אמון שיש להתבשם בה וכטפיחה על השכם, שתאפשר לה לממש את יעדיה ביתר קלות ולחזק עוד יותר את מעמדה בשוק העולמי.

ואולם מתחת למעטה שביעות הרצון הכללית שמקפידים להציג כל הנוגעים בדבר, ישנו מי שמרוצה יותר ומי שמרוצה פחות. מבחינת חברי קיבוץ חצרים, גם אם אלה אינם מודים בכך בפה מלא, מדובר באירוע לא פשוט, שמשנה סדרי עולם ובמידה רבה נכפה עליהם. עדות לכך היא הניסיון של חצרים להתמודד על רכישת חלקם של השותפים ולהשיב לידיו את השליטה בנטפים באמצעות עסקת מימון מסוכנת של 600 מיליון דולר, שהיתה אמורה להעמיד לה קרן סילבר-לייק - רעיון שנגוז במהרה.

בכר דודו

חצרים לא הצליח לממש את זכות הראשונים שלו, וכך נפתחה בפני השותפים הדרך למכירת גרעין השליטה. למרות חשיבות הידע המקצועי הרב שנצבר בחברה - רשת הביטחון שמבטיחה את המשך העסקתם של העובדים והשמירה על מפעלי נטפים בחצרים, במגל וביפתח - עבור חברי חצרים מדובר במידה רבה בצעד נוסף שמרחיק אותם מבן הטיפוחים שלהם, שהיה ונותר מקור גאווה וחלק בלתי נפרד מזהותו של הקיבוץ.

עד 2006 החזיק חצרים בגרעין השליטה של נטפים (54%). הכניסה של קרנות מרקסטון וטנא הביאה לדילול הדרגתי באחזקותיו של הקיבוץ, עד לכדי 39%. ההון שהזרימו מרקסטון וטנא, שרכשו תחילה 20% מהחברה לפי שווי של 200 מיליון דולר ובהמשך רכשו 10% נוספים, היה הכרחי באותה העת, ואמור היה לסייע לחברה לצמצם חוב של כ-140 מיליון דולר לבנקים. מעבר לכך, כניסתן של הקרנות אמורה היתה להוביל להנפקה בארה"ב כבר ב-2007.

בחצרים הבינו את המשמעות של דילול האחזקות ואיבוד האחיזה בגרעין השליטה, אולם קיוו כי מכירת נתחים מהחברה לציבור במסגרת ההנפקה תעניק לה, בתור בעל המניות הגדול, שליטה דה-פקטו בחברה. אך ההנפקה לא יצאה לפועל, וחברי חצרים נאלצו להסתמך על נציגותם בדירקטוריון ובשדרת הניהול הבכירה. כעת נכנסת פרמירה כשותף פיננסי, ובראיון שהעניקו באחרונה בכירי הקבוצה ל-TheMarker הצהירו נציגיה: "לא נכריח את הנהלת נטפים לעשות משהו שהם לא רוצים... אנחנו המשקיעים עם החזון, לא המנהלים".

ההצהרה אמורה להרגיע את חברי חצרים, אולם כבר כעת ברור כי גם אם נטפים ייצא להנפקה - יחסי השליטה יישמרו. נציגי חצרים טוענים כי התרשמו כבר מהרגע הראשון מרמת הרצינות של פרמירה ומהעובדה שבעלי העמדות הבכירות בקרן כיתתו את רגליהם לישראל וקידמו את העסקה. האופן שבו התגלגלו העניינים הוא בבחינת הרע במיעוטו עבור הקיבוץ המייסד.

בחצרים הבינו במהרה כי הם אלה שיידרשו לחיות בצוותא עם השותף החדש, ולכן שיתוף הפעולה מצדם בתהליך המשא ומתן הוא קריטי להמשך. "אני חושב שהתחושות בקיבוץ הן בסך הכל חיוביות", טוען משה פאול, יו"ר הנהלת קיבוץ חצרים וחבר בצוות המצומצם שהיה מעורב בתהליך מטעמו. "יש לנו הסכם עתידי לתקופה של 15 שנה. זה הסכם חיובי מבחינת חברי חצרים, שמבטיח את המשך הפעילות של נטפים במגל וביפתח, השארת שדרת הניהול והבטחה שנטפים תישאר חברה ישראלית. היכולת של פרמירה כקרן ענקית פותחת בפנינו שווקים חדשים".

האם שוויה הגבוה של החברה והעברת השליטה לידי פרמירה העלו מחשבות על מכירת האחזקות של חצרים, או חלק מהן?

בכר דודו

"אנחנו מאמינים בנטפים. אנחנו מאמינים שהוא יכול להתפתח ומשקיעים בו את מיטב האנשים שלנו. אם נשקול מכירת חלק קטן מהמניות, נעשה זאת בעתיד הלא-רחוק. נטפים לא הוקם בחצרים כדי לעשות אקזיט אלא כדי לפתח תעשייה, וכך הוא יישאר בעתיד. אם נמכור חלק קטן מהאחזקות זה יהיה נחמד - לקחת כסף הביתה ולפתח מקורות הכנסה נוספים לביסוס הפנסיות, לעזרה לבנים ולפעילות שוטפת, בהתאם להחלטת החברים. אבל אקזיט לא נמצא בסדרי העדיפויות, וחברי חצרים חיים בכבוד".

ההצלחה של נטפים היא הגורם המרכזי שאיפשר לכם לשמר את חצרים כקיבוץ שיתופי.

"זה נכון. אין ספק, כשיש כסף קל יותר להיות סוציאליסטים".

הבונוס: פטור מתורנויות

הסיפור של נטפים וקיבוץ חצרים מעניין לא רק מבחינה עסקית. החיבור בין קיבוץ שיתופי המפריח את השממה בנגב לבין קרנות פרייבט אקוויטי חובקות עולם יוצר מפגש ערכי יוצא דופן. הפיכתו של נטפים לתאגיד בינלאומי חייבה את הנהלת החברה לאמץ תפישות ניהול מתקדמות שיאפשרו לה מוטת שליטה רחבה. משרות הניהול הבכירות אוישו במשך השנים על ידי אנשי חצרים ומגל, שנותרו חברים מן המניין על כל המשתמע מכך.

הניגודיות הזאת מזמנת לא מעט מצבים אבסורדיים, שיכולים להתרחש רק בקיבוץ השיתופי של המאה ה-21. כך, למשל, מנכ"ל נטפים העולמית יגאל אייזנברג, שמנהל תאגיד בשווי של כמעט מיליארד דולר, אינו מחזיק מכונית פרטית ומעביר את משכורתו לקופת הקיבוץ. הבונוס האמיתי, שלו זוכים רק שני בכירים בחברה - המנכ"ל אייזנברג וסמנכ"ל הפיתוח העסקי של נטפים בישראל ובחו"ל, אלי בן סימון - הוא פטור מתורנויות: איוש שער הקיבוץ, תורנות מטבח, פטרול סביב גדר הקיבוץ, חליבה ברפת ועוד.

בכר דודו

"אנשים אומרים: 'איך ייתכן שלמנכ"ל חברה של מיליארד דולר אין מכונית ליד הבית?'. זה נשמע מוזר אבל זו דרך החיים בקיבוץ שיתופי, ולא חסרים כאן כלי רכב", מסביר אסטבן סוקולסקי, האחראי על תיק נטפים מטעם הקיבוץ, גם הוא חבר בצוות המצומצם שניהל את המשא ומתן. "הנציגים של פרמירה ביקרו לא מעט בקיבוץ. הם לא הבינו את הרעיון של קיבוץ שיתופי ונתקלו בכל מיני מצבים מוזרים. באחד הסיורים, למשל, הם פגשו את מנכ"ל נטפים לשעבר בתורנות חליבה ברפת. הם גם הופתעו לגלות שבתו של סמנכ"ל הפיתוח העסקי היא זו שמגישה להם ארוחות בחדר האוכל. הם מבינים שלא מדובר בעניין שגרתי, ושהם עושים עסקה עם קהילה ולא רק עם גוף עסקי. זה קיבל ביטוי גם בחוזה".

מפעל נטפים הוקם על פי עקרונות נוקשים שגזר על עצמו קיבוץ חצרים, כפועל יוצא של התפישה הסוציאליסטית. זהו מיזם כלכלי שנולד מתוך אילוץ ולא מתוך רצון למצות את שורת הרווח, בימים שבהם המעבר מחקלאות לתעשייה נתפש כחריגה מאופן ההגשמה הרצוי של הרעיון הקיבוצי.

בסוף שנות ה-50, לאחר יותר מעשור שבו הגידולים החקלאיים של חצרים כשלו, התברר שאדמותיו סובלות מרמת מליחות גבוהה במיוחד. התופעה, שקיבלה את השם "משבר המלח", זכתה לכותרות בעיתונים והעסיקה רבים. "היינו קיבוץ קשה יום: היה לנו מטע זיתים יפהפה ללא זיתים, סלק סוכר שלא גדל, כרם ענבים ללא ענבים ועוד אינספור גידולים שכשלו", מספר ורבר.

70 חברי הקיבוץ הגיעו להבנה שאין מנוס אלא לייסד ענף תעשייה, באמצעות הסיוע הכלכלי וכספי הפיצויים שהתקבלו בשל משבר המלח. באסיפה שהתקיימה ב-1964 קבעו החברים כמה עקרונות שעל פיהם ייבחר ענף התעשייה החדש של הקיבוץ: בין היתר הוגדר כי הוא יהיה חייב להיות בעל זיקה לחקלאות, יציע עבודה מגוונת ולא פיסית מדי שתאפשר העסקת נשים וגמלאים, יוקם בהשקעה כספית צנועה ויתבסס על עבודה עצמית ללא שכירים. "אני זוכרת שבתחילה היה חשש לא רק מכך שהמפעל לא יצליח כלכלית, אלא גם מכך שהוא ייצר ערך עודף, כי זה נגד את התפישה הסוציאליסטית שרווחה אז", נזכרת רותי קרן, חברה בדור המייסדים של הקיבוץ.

כשהוא מצויד ברשימת ההגדרות האלה יצא ורבר הגזבר לחפש את התעשייה שתחלץ את חצרים מהבוץ המלוח שבו היה שקוע. "התחלתי להסתובב עם העניין הזה ועם עוד כל מיני רעיונות: היה רעיון לרכוש מכונת ענק שמייצרת רשתות מתכת ליציקות בטון. זה לא ענה על הצרכים שהוגדרו וגם עשה רעש כמו שלושה שדות תעופה. הציעו לנו להקים מפעל לייצור בובות מקסיקניות ומפעל לחפצי נוי מפלסטיק - כולם נפסלו. פניתי לאריה בהיר מקיבוץ אפיקים, שעמד אז בראש איגוד התעשייה הקיבוצית, והוא סיפר לי על הרעיון של בלאס".

המדריכים החקלאיים בנגב ובערבה, שעמם התייעץ ורבר, היו חלוקים בדעותיהם לגבי הרעיון של בלאס, אבל בחצרים החליטו ששווה לנסות. בינואר 1966 יצא מפעל נטפים לדרכו בחלל שהיה שייך לנגריית הקיבוץ. שני עובדים ראשונים, צבי (צביקי) קרן, שהלך לעולמו ב-1975, ודני רטר, שעובד עד היום במפעל, היו הראשונים לעבוד על פס הייצור, ואליהם הצטרפו שישה עובדים נוספים.

"הרעיון היה לא להשקיע הרבה כסף בהתחלה", מספר ורבר. "לקחנו מחסן רהיטים ריק שהיה מחובר למים ולחשמל ורכשנו טנדר, מתוך ידיעה שגם אם העניין לא יצליח - יש מה לעשות עם טנדר בקיבוץ".

1967 היתה שנת מפנה עבור נטפים, ושלושה אירועים שהתרחשו בה נתנו לו דחיפה משמעותית: מנהל בנק החקלאות, שהיה אז בנק מרכזי, התלהב מהמוצר חוסך המים של נטפים והבטיח להעניק הלוואות מימון בשיעור של 80% ובתנאים נוחים לחקלאים שירכשו את הטפטפות. במקביל יצאה הנחיה גורפת של נציבות המים להשתמש בטכנולוגיה חוסכת מים בהשקיית שטחים עירוניים. באותה השנה קיבלה נטפים את ההזמנה המשמעותית הראשונה שלה, מ-12 חקלאים ממושב בני עטרות. על פי הערכות, כבר בשנה הראשונה הצליח הקיבוץ לכסות את ההוצאות של הקמת המפעל. ב-1969 החל נטפים לייצא את מוצריו לחו"ל, תחילה לאוסטרליה ולדרום אפריקה.

בשנות ה-70 נתן חצרים למגל וליפתח את הזכויות והידע הנדרשים להקמת מפעלי נטפים בתחומם, חינם אין כסף. הקשיים הכלכליים שבהם הם היו שרויים ומדיניות הערבות ההדדית של התנועה הקיבוצית התיישבו עם הצורך של חצרים לייסד מוקדי פעילות נוספים, על רקע ביקוש גובר למוצריה.

"בתחילת שנות ה-70 נפח העבודה והיקף ההזמנות עלו בהתמדה, ואז גם התחלנו להבין שהעסק הזה גדול עלינו והיתה תחושה של חנק", מספר ורבר. "מצד אחד היה לנו חשוב לשמר את העיקרון של עבודה עצמית, ומצד שני המכירות גדלו והבנו שאנחנו חייבים למצוא שותף. אני הייתי אז מזכיר הפנים של התנועה הקיבוצית, והכרתי שני משקים שהיו במצב כלכלי קשה - אחד מהם היה קיבוץ מגל, שמייסדיו גם הם מתנועת הצופים והיו בחצרים כגרעיני נח"ל. ב-1974 שילבנו בעסק את מגל, והתנינו זאת בכך שהמפעל יהיה מבוסס על עבודה עצמית ולא על שכירים. התרומה של מגל היתה גדולה ביותר, בעיקר בעולם. הם ידעו לעבוד ופיתחו מוצרים חדשים".

ב-1979 נפתח מפעל נוסף של נטפים, הפעם בקיבוץ יפתח שבאצבע הגליל. שלושת המפעלים נשאו את השם נטפים, ההנהלה היתה משותפת וכך גם העבודה, אולם כל אחד מהם היה בסיס רווח בפני עצמו והתנהל כחברה נפרדת עד 1999 - אז מוזגו שלוש החברות לכדי תאגיד אחד, ואז גם הוגדר בראשונה שיעור האחזקה של כל קיבוץ בחברה המאוחדת (54% לחצרים, 34% למגל ו-12% ליפתח). המיזוג גם הגדיר את דרכי הפעולה המשותפת ואת אופן השליטה: הוחלט שיו"ר נטפים יהיה ממגל, המנכ"ל מחצרים, ואילו קיבוץ יפתח לא זכה לייצוג בבעלי התפקידים. עוד נקבע כי היחס בין בעלי המניות יישמר.

כיום, לאחר כמעט 40 שנה, השותפות בין הקיבוצים בבעלות החברה מתפרקת. בשלושת הקיבוצים מבינים היטב את הרגישות הכרוכה בעסקה ומשתדלים בכל מחיר להימנע מהתחשבנות. בחצרים מציינים כי למגל וליפתח היה תפקיד מכריע בהצלחתו של נטפים, ובשני הקיבוצים מודים לחצרים על שאיפשר להם לקחת חלק בסיפור ההצלחה של נטפים - אבל לא חשים צורך להתנצל או להסביר.

"התחושות בנוגע לעסקה משמחות", מספרת סמדר כץ, מנהלת הקהילה במגל. "חברי הקיבוץ, כמו כל אזרח, רוצים לעזור לילדים שלהם. חלק מהכסף ילך לחברים וחלק לקיבוץ - אנחנו עוד לא יודעים לטובת מה בדיוק. יש מי שחושב שמגל גוזר כיום קופון מדבר שהוא קיבל בחינם לפני שנים. אני יכולה להבין מאיפה זה בא, אבל אני לא מסכימה עם הטענה הזאת. חברי מגל לא קיבלו מתנות חינם. המפעל נבנה על ידי חברי מגל והם הובילו אותו לאן שהגיע".

בקיבוץ יפתח, ש-60 מחבריו עובדים בנטפים, התגובות דומות. "יפתח מודה מאוד לקיבוץ חצרים על שיתוף פעולה פורה שימשיך גם הלאה. נטפים היה מקור הכנסה חשוב לקיבוץ, אבל הזמנים השתנו. הכניסה של מרקסטון וטנא לשותפות בחברה ב-2006 טרפה לגמרי את קלפי ההיסטוריה", טוען עובד נטפים מיפתח.

חלק מחברי חצרים היו מעדיפים להמשיך לשלוט באופן משמעותי יותר במפעל. "אני הייתי הראשון שחתם ב-2006 על ההחלטה להכניס את מרקסטון וטנא. היינו זקוקים להון חוזר כדי לממן את ההוצאות השוטפות", מסביר ורבר. "גם הצירוף של יפתח ומגל לשותפות בנטפים שנים קודם לכן היה דבר מקובל, ועשו את זה בקיבוצים רבים אחרים. אבל נעשו גם שגיאות בדרך, ולדעתי אחת מהן היתה שירדנו לאחזקה קטנה מ-44%. אם היינו מחזיקים בנתח כזה כיום, היינו יכולים לרכוש את המניות של יפתח ולהחזיק בשליטה".

עודד וינקלר, ממייסדי חצרים, מודה: "יש עצבות מסוימת סביב העסקה ויש גם חברים שכועסים על מגל. חצרים עובר ממצב שבו הוא היה בעל המניות הגדול למצב בו יש לו שותף עם 55% - ואנחנו תלויים בו. זה לא דבר שאנחנו מקלים בו ראש, אבל אלה עובדות החיים. אני מפרגן למגל וליפתח מכל הלב. אני לא חושב שאנחנו צריכים לשלוט על מה שקורה בקהילות אחרות. ניסינו לשמר זכויות רבות בתור מייסדים, ואני חושב שהצוות שניהל את המשא ומתן מטעם הקיבוץ עשה עבודה טובה".

איצ'ה לידור, חבר קיבוץ מגל, הקים את מפעל נטפים מגל ב-1974 ושימש מנכ"ל עד 1980. לאחר מכן הקים וניהל את פעילות נטפים בארה"ב בשתי קדנציות נפרדות, ובהמשך שימש כיו"ר החברה המשותפת. "קיבלנו אישור להשתמש בידע של נטפים, והיינו תאגיד נפרד עם זכויות מצומצמות", הוא נזכר. "עם הזמן מצאו שהתרומה שלנו היא יותר משליש לעסק המשותף. כל החיים הודינו לחצרים, ועדיין מודים, על כך שנתנו לנו את הצ'אנס הזה. עשינו דברים מופלאים באזורים שלא עשו בהם כלום, כי קיבלנו את הטריטוריות שחצרים לא הצליחו להגיע אליהן, כמו בולגריה. יום אחד אמרנו שאנחנו רוצים לשווק במזרח אירופה, אז חצרים אמרו 'קדימה, זה ממילא לא מעניין אותנו'. למי היה כוח? זה גדל וצמח מעבר לכוחותיהם, ובהמשך גם מעבר לכוחותינו".

כבר בשנות ה-80 לא הצליחה החברה לשמור על העיקרון של עבודה עצמית, ונטפים החל להעסיק עובדים שכירים. "בתחילה כל העובדים היו אנשי הקיבוצים, אבל זה השתנה מתוקף הנסיבות: פתאום התברר שגדלים בקצב אדיר ואי אפשר להשתלט על זה, וצריך גם להקים מפעלים בחו"ל", מספר לידור.

"זה צעד מתמשך"

ההפרדה בין שלוש חברות נטפים בישראל, עד המיזוג בסוף שנות ה-90, התגלתה כבעייתית והיקשתה על תפקודו היעיל של נטפים ועל התפתחותו בחו"ל. ואולם גם לאחר המיזוג, שהגדיר מחדש את מבנה השליטה, נקלע נטפים לכמה משברים כלכליים - הראשון בהם ב-2000. המשבר, שהחל בעסקי החברה באסיה והמשיך לדרום אמריקה, נבע בין היתר מטעויות ניהוליות, וגרר חילוקי דעות קשים בין הקיבוצים בעלי החברה. בעקבות כך הוחלט להביא שחקני חיזוק מבחוץ. כך מונה ראש השב"כ לשעבר עמי איילון ליו"ר נטפים, וארז מלצר, לשעבר נשיא קריאו-סאיטקס, למנכ"ל. מלצר שימש בתפקיד ארבע שנים וחצי שבהן הוביל תוכנית הבראה, שסופה היה הכנסת מרקסטון וטנא לשותפות.

ב-2007 דיווחה מרקסטון על צמיחה אורגנית של 20% בפעילותו של נטפים. מחזור המכירות שלו באותה השנה הסתכם בכ-2 מיליארד שקל, ושיקף צמיחה שנתית ממוצעת של 15% בשנים שלפני כן. בשנה זו רכש נטפים את חברת רבאחו ההולנדית, הפועלת בשוק מערכות ההשקיה לחממות. הזרמת ההון והזינוק במכירות הפיחה רוח חיים בנטפים, שנכנס למהלך מואץ. היעדים ל-2008 היו יומרניים יותר, וכללו הכנות להנפקה בוול סטריט לפי שווי של כ-100 מיליון דולר.

המחצית הראשונה של השנה החלה כמתוכנן, אך המשבר העולמי גרם להקפאת תוכניות פיתוח חקלאי רבות בעולם והמכירות נעצרו. בעקבות כך נאלצה נטפים לפטר בנובמבר של אותה השנה 200 עובדים ולבצע קיצוצים של עשרות מיליוני דולרים בהוצאותיה.

ב-2009 מונה ישראל מקוב, מנכ"ל טבע לשעבר, ליו"ר נטפים. למנכ"ל החברה מונה יגאל אייזנברג, חבר חצרים. באותה השנה החל המפעל להציג שיפור בתוצאות ורשם הפסד של מאות אלפי דולרים בלבד, תוך שהוא נהנה מגיבוי של הבנקים בישראל ומהזרמת הון של בעלי המניות. 2010 נרשמה כשנת שיא בתולדות החברה. על הפרק עמדו שתי אופציות: גיוס הון חיצוני או גיוס מבעלי המניות עצמם. גם כאן התגלעה מחלוקת בין הקיבוצים: קיבוץ מגל תמך בגיוס חיצוני גדול ובהכנסת משקיעים נוספים לחברה; מצדו השני של המתרס ניצבו חצרים ויפתח, שחששו מדילול נוסף של אחזקותיהם. בסופו של דבר, בעלי המניות הזרימו 38 מיליון דולר - 30 מיליון מתוכם על ידי מרקסטון וטנא, 7 מיליון מקיבוץ חצרים ומיליון דולר מקיבוץ יפתח. מגל לא השתתף בגיוס ודולל.

גם 2011 מסתמנת כשנה מוצלחת, שתשקף המשך צמיחה לנטפים. מבקרי העסקה טענו שנטפים עדיין לא הציג צמיחה עקבית, וכי השנתיים האחרונות עלולות להתגלות כיוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. פרמירה אינה סבורה כך, ומעידים על כך המספרים: שוויו של נטפים בעסקה גדול פי 3.5 משוויו לפני חמש שנים. בחברה מסרבים לחשוף את התוכניות לעתיד, אולם ידוע שאחד היעדים המרכזיים הוא היערכות לקרב בשוק המים ההודי מול החברה הישראלית-הודית המתחרה, נען-דן ג'יין, שהכריזה כי תקים קו ייצור חדש ותוכל לספק טפטפות במהירות שיא.

"אני חושב שהשנים האחרונות היו טובות מאוד לנטפים, והוא נמצא בתנופה", אומר לידור. "כיום הוא צריך לבצע קפיצת מדרגה, לעבור שינוי בהתנהלות ולהתמקד בחשיבה גלובלית יותר. כדי לקחת חברה מהסוג הזה ולהביא אותה להיקפים גדולים פי ארבעה-חמישה מאלה של היום זקוקים להון גדול, אפילו להון סיכון, ולכן הכניסה של גוף כמו פרמירה היא צעד מתבקש".

עסקת נטפים: אקזיט לאחר 40 שנה

גורמים בשוק הרימו גבה מול העסקה לרכישת גרעין השליטה בנטפים על ידי פרמירה, בעיקר בשל המחיר הגבוה שמשלמת הקרן עבור נטפים. לפרמירה, שתיק השקעות שלה מפוזר על פני 23 מדינות ברחבי העולם ושוויו כ-60 מיליארד יורו, היו כנראה סיבות כלכליות מבוססות לרכישת השליטה בנטפים, גם במחיר המשקף פרמיה של מאות מיליוני דולרים ביחס להערכות שווי אחרות שהוענקו לה.

האם פרמירה פיספסה משהו למרות שנה של בדיקות? קרן איפקס, שהתמודדה גם היא על רכישת גרעין השליטה, העריכה את שוויו של נטפים בכ-600 מיליון דולר. היא מעולם לא הודיעה באופן רשמי על פרישה מההתמודדות - המגעים עמה פשוט התמוססו ככל שהבשילו המגעים בין בעלי נטפים לקרן הענק האירופית.

על פי מתווה העסקה, פרמירה תשלם עבור 55% מהאחזקות בנטפים 480 מיליון דולר, המשקפים שווי של 870 מיליון דולר. למוכרים עומדת האפשרות למכור בעתיד חלקים נוספים מאחזקותיהם. מרכיב פיננסי נוסף הוא חובות לבנקים בהיקף של 150-180 מיליון דולר, שנוצרו כתוצאה מרכישת חברת רבאחו ההולנדית. עם חתימת העסקה ביצעה פרמירה עסקת סינדיקציה למימון מחדש בהיקף 400 מיליון דולר מול בנק הפועלים.

על אף שעסקת פרמירה-נטפים נעדרת את הקצב המהיר ואת הזוהר שאופפים מכירות בזק של חברות סטארט-אפ, ראוי להצמיד לה את המושג העדכני "אקזיט", גם כמעט 40 שנה לאחר כניסתם של חלק מהשותפים. קרן מרקסטון, שמנוהלת על ידי רון לובש ואמיר קס ומחזיקה 20.5% מנטפים, תגרוף מהעסקה הכנסות של כ-179 מיליון דולר - ותרשום תשואה של כ-250% על השקעתה תוך חמש שנים. גם קרן טנא בניהולו של אריאל הלפרין (10%) רושמת סיבוב מוצלח ותשואה דומה, והכנסותיה מהעסקה יסתכמו בכ-87 מיליון דולר. שתי הקרנות נכנסו כשותפות בתחילת 2006, והזרימו מאז כ-90 מיליון דולר במשותף.

הקיבוצים מגל, הכולל כ-272 חברים (ומוכר 17% מתוך 23% בחברה), ויפתח, שבו 178 חברים (ומוכר 8% מהחברה), עברו בעשור האחרון תהליכי הפרטה. העסקה מבטיחה להם שמירה על שגרת העבודה במפעלי החברה. מכירת אחזקותיהם בתאגיד -למעט 6% שנותרו בידי מגל - מעניקה להם תמורה כלכלית נאה עבור כמעט ארבעה עשורים של עבודה קשה. מגל צפוי לרשום ממכירת חלקו הכנסות של 148 מיליון דולר, ואילו קיבוץ יפתח - כ-70 מיליון דולר.

החוזה שנחתם לתקופה של 15 שנה מבטא במידה רבה את התלות ההדדית בין מרקסטון וחצרים לבין מגל: לאנשי פרמירה ברור שללא הידע המקצועי של אנשי הקיבוצים השותפים אין לנטפים תוחלת חיים ארוכה. הרוח שנושבת מנציגיהם בישראל מעבירה מסר של שלום לחצרים, תוך הבהרה כי אין להם כל רצון להתנגח או לנהל מאבקי אגו - וכי עמידה ביעדי התשואות תספק את הקרן ותשאיר אותה שותף שקט ועשיר. שורת הפתיחה בחוזה עם פרמירה קובעת מפורשות כי נטפים תישאר חברה ישראלית וכי פעילות מפעליה בחצרים, במגל וביפתח תימשך כתמול שלשום, והם ימשיכו להעסיק את חברי הקיבוצים.

שינוי מבנה השליטה יקבל גם ביטוי ישיר בדירקטוריון, שיצומצם מ-11 לשבעה דירקטורים - שלושה מחצרים, שלושה מפרמירה ואחד נוסף שימונה כיו"ר על ידי בעלי השליטה, ככל הנראה בהתייעצות חצרים. עוד סוכם כי מנכ"ל נטפים, יגאל אייזנברג מחצרים, יישאר בתפקידו. לעומתו, ישראל מקוב, מנכ"ל טבע לשעבר שמונה ליו"ר נטפים במארס 2009, יפנה את כיסאו. מקוב לא ייצא בידיים ריקות: מעבר לעובדה שהוא נהנה משכר של 150 אלף שקל בחודש עבור עבודה של יומיים בשבוע, הוא מחזיק גם בחבילה של 390 אלף אופציות למניות החברה - שבעסקה הנוכחית שוות 13 מיליון דולר.

נטפים

הקמה: 1965 | התמחות: ייצור מערכות השקיה | מנכ"ל: יגאל אייזנברג (חצרים) | חלוקת האחזקות: קרן פרמירה (55%), קיבוץ חצרים (39%) וקיבוץ מגל (6%) | פרישה עולמית: 115 מדינות | מפעלים: 13 מפעלי ייצור ברחבי העולם (מתוכם שלושה בישראל) | עובדים: כ-2,600 | הכנסות (2010): כ-600 מיליון דולר | הכנסות צפויות ב-2011: 700 מיליון דולר

קיבוץ חצרים

הקמה: 1946 | מקימים: חברי תנועת הצופים | מיקום: מערבית לבאר שבע | תושבים: כ-900 איש, מתוכם 442 חברים | ענפים: מפעל נטפים, חוחובה, רפת, פלחה ושלחין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#