בית משוגעים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בית משוגעים

שני אדריכלים שניסו בשנות ה-80 לבנות בתים ייחודיים זכו ליחס ספקני, ולבסוף נידונו לשיכחה

תגובות

רוב בתי המגורים בישראל הם קופסאות אחסון נטולות השראה. התכנון שלהם דומה, הגימור שלהם דומה - והם הופכים את כל השכונות לזהות ונטולות נשמה, לא משנה אם הן בחיפה, תל אביב או באר שבע. ואולם בתוך הנוף החדגוני צצים לפעמים בניינים יוצאי דופן, בזכות אדריכל או קבלן שהחזון שלו לא מסתכם בחשבון בנק מוגדל.

אחד מהבניינים הראשונים האלה היה הבית המשוגע ברחוב הירקון 181 בתל אביב. הבניין, שהוקם בשנים 82'-85', נהפך לשיחת היום בעיר מיד עם סיום בנייתו. רבים אהבו לשנוא אותו, ומי שאהב אותו נחשד בחוסר טעם. ואולם כיום הוא כמעט נעלם מהתודעה. הוא עדיין עומד באותו מקום, אך אם תשאלו תל אביבים מה אומר להם השם "הבית המשוגע" תיתקלו ברוב המקרים בהרמת גבה משתאה.

"זו היתה מלחמה גדולה לבנות אותו", מספרת האמנית שלומית בולג, אשתו של היזם ישראל בולג שבנה את הבית. "יש בישראל חוסר מודעות לבניינים מיוחדים. אי קבלת השונה קיימת כאן גם באדריכלות".

הבנייה התחילה ביומה הראשון של מלחמת לבנון הראשונה, ביוני 82', וגם הסתיימה בערך אתה, כשלוש שנים מאוחר יותר. את הבניין, שבו 11 דירות, תיכנן האדריכל הצרפתי ליאון גנייבה. "האנשים שקנו דירות בבניין בחרו לגור בו בגלל הנוף, איכות הבנייה והמראה", טוענת בולג, שמתגוררת עם בעלה בדירה היחידה בבניין שאין לה נוף לים.

אף שהבניין נראה כיצירה של אדריכל המחפש תשומת לב, גנייבה דווקא ניסה ליצוק משמעות לעיצוב והתייחס לרחוב הירקון כאל הגבול בין הים לעיר. בחזית המערבית, הפונה לים, הוא השתמש בחומרים כמו אבן כורכר, צדפים, חול, עץ וצמחים טבעיים. את החזית המזרחית והמוכרת פחות, שבה נמצאת הכניסה לבניין, הוא חיבר לעיר באמצעות חומרים תעשייתיים כמו מתכת ובטון.

החזית המערבית של הבניין אמורה לשאוב את השראתה ממבני המגורים של האדריכל הקטלאני אנתוני גאודי. השראה זו, בסגנון האר-נובו, ממשיכה גם בתוך המבנה בצורת עיטורי עצים בלובי ועל המעלית, וריהוט הנראה כאילו תוכנן בפריז של סוף המאה ה-19. ואולם תל אביב היא לא ברצלונה והחזיתות יוצאות הדופן נראות כמו הדבקה לא מוצלחת על בניין מגורים סטנדרטי.

האדריכל פרופ' זאב דרוקמן, לשעבר ראש המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, מסביר מהי לדעתו הבעיה עם הבניין: "כשאדריכל מקים בניין שכזה צריכה להיות אמירה על העיר", הוא אומר. "ואולם הבית המשוגע הוא עטיפות של סדינים על בית עם תוכנית סטנדרטית. אם האדריכלות נשארת כגחמה עיצובית זה לא מספיק. היסוד האקדמי בתחום מצוי בזה שאפשר לקחת משהו מהבניין ולהשליך אותו הלאה. אסור שזו תהיה יצירה חד פעמית, אלא כזו שמשך חייה ארוך מהשירות שנתן האדריכל".

סופה בלב רמת גן

הבית המשוגע אינו הבניין המוזר היחיד בגוש דן. ברחוב צל הגבעה ברמת גן שוכן בית הספירלה של האדריכל צבי הקר, שמעורר גם הוא רגשות אהבה או שנאה - תלוי במתבונן.

הבניין, שנבנה בשנים 84'-90', מעוצב כהגדלה של מערכת מדרגות ספירליות, שצמחה מעלה. הוא ניצב על צלע גבעה ומוקף במרפסות ללא קירוי. בלבו של הבניין נמצאת חצר פנימית, שאליה פונות כל הדירות. הבניין עשוי בטון ומחופה בחלקו בטיח ובחלקו באבן דקה בגוון ורוד, שברי זכוכיות ופח גלי. חומרים אלה נבחרו מכיוון שהם נקשרים בתודעה עם בנייה ענייה ועם השכונות הישנות בערים.

שמואל גרובשטיין, שהשתתף בתכנון הבניין, אמר עליו פעם: "הוא נראה כאילו סופה עברה ברמת גן ואספה את כל הגרוטאות מהגגות והחצרות של העיר ובסיבוב אחד יצרה את הספירלה".

דרוקמן אינו מתרשם מהבניין. לדבריו, "בניינים כאלה שומטים את הקרקע מתחת לאדריכלות, שתפקידה הוא לקיים מערכת יחסים עם הסביבה והתרבות, כאשר כל שכבה היא מקור לשכבה הבאה. בית הספירלה הוא אפיזודה עם המון יומרה, אבל הכול אסתטי-חיצוני ואי אפשר לבסס על זה את השכבה הבאה. בניינים כאלה הם כמו קומקומים. שמים אותם על המדף ואפשר להגיד שהקומקום יפה וזהו. אין בהם התייחסות לשום דבר שהיה לפניהם".

הקר עצמו הגדיר את הספירלה כמגדל בבל מיניאטורי, המדבר בשפות שונות על נושאים שונים כמו מצב האדם, חיבור בין חומר לפעולה, קונסטרוקציה ואדריכלות. הוא קיבל על המבנה את פרס רכטר לאדריכלות בשנת 99', אותו חלק עם האדריכל רם כרמי.

בניגוד לגנייבה, שנחשב בישראל לאדריכל של בית אחד, הקר זוכה להערכה רבה ואף קיבל את פרס ישראל.

פרויקטים כמו הבית המשוגע ובית הספירלה זוכים בביקורת ולבסוף כמעט נעלמים מהתודעה - אך במובנים רבים הם עדיפים על הבניינים הסטנדרטיים. הם נהנים מרמת הקפדה יוצאת דופן ומציגים שפה ייחודית, מה שאי אפשר לומר על אחיהם שנבנים כיום ברחבי המדינה. אז מה עדיף?



בית הספירלה ברמת גן. "מגדל בבל מיניאטורי"


"הבית המשוגע" ברחוב הירקון בתל אביב. הדיונים הסוערים התחלפו באדישות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#