המגזר העשיר והמקופח - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המגזר העשיר והמקופח

שר האוצר מבחין בין הסקטור הציבורי ליצרני. לדבריו, חייבים להקטין את הסקטור הציבורי ולהגדיל את הפרטי. מכאן, שהיצרני הוא פרטי, ולפי נתניהו, פועלי תע"ש, מורים ורופאים הם לא יצרניים, ולעומתם בנקאים, סוחרים בבורסה וכלכלנים כן

תגובות

לנוכח הצלחתה - נראה כי אין מנוס מלהתעמת עם הרטוריקה של שר האוצר. לבנימין נתניהו משלים מרשימים. במסיבת העיתונאים שבה הציג את תוכניתו הוא אמר: "המשק שלנו חולה, חולה עד מאוד". אז מה עושים? "הצעד הראשון... זה לעצור את הדימום, הצעד השני הוא לשקם את החולה". לא ברור מה אפשר ללמוד מטיפול בחולה על הטיפול הנכון בכלכלת ישראל - אולי יש כאן ביטוי לתחושת חירום מוצדקת. אלא שלמשל יש שלב נוסף: "והצעד השלישי הוא לשפר את כושר התחרות שלו כדי שיוכל להתמודד מול אחרים בעולם". מה הקשר למשל? יש חולה, צריך לטפל בו, אבל איכשהו אתה מוצא עצמך עם המסקנה שצריך לחזק את כושרו התחרותי, קרי פיטורים ומכירת חברות ממשלתיות והפחתת המיסוי.

המשל השני, שכבר נעשה לשם דבר, הוא משל השמן והרזה: את הטענה שלפיה "הסקטור הציבורי מהווה 55% מהתוצר והסקטור היצרני 45%" - משווה נתניהו לאדם השוקל 45 ק"ג ונאלץ לשאת על גבו אדם ששוקל 55 ק"ג, כאשר הראשון ממשיך להתכווץ והאחרון להתרחב, עד שהראשון קורס.

יש לו, לנתניהו, הבחנה מקורית בין הסקטור הציבורי ("הם לא מייצרים כסף אלא צורכים כסף") ליצרני ("מי שמייצר כסף זה הסקטור היצרני, זה המפעלים, זה רבבות העסקים הקטנים, זה החברות המסחריות וכדומה"). אבל כוונתו נחשפת בהמשך דבריו: "ולכן מה שאנחנו חייבים לעשות זה להקטין את הסקטור הציבורי ולהגדיל את הסקטור הפרטי". צא ולמד, "היצרני" פירושו "הפרטי". פועלי תע"ש ומורים ורופאים הם לא יצרניים. בנקאים, סוחרים בבורסה וכלכלנים הם יצרניים. כך מטשטש שר האוצר את כוונתו האמיתית: מכירת החברות הממשלתיות אינה מגדילה בהכרח את החלק היצרני אלא את המשק הפרטי, והעברת תחנות טיפות חלב למגזר הפרטי לא "מייצרת כסף".

בראיון ל"מעריב" אמר שר האוצר ש"10% מהציבור משלם 90% מתקבולי המס". חברים המצויים במספרים הרלוונטיים התקשו להעלות על הדעת את המקור לטענה זו. וכמובן שיש בהצגה הזאת התעלמות "זניחה" מכך שהעשירון העליון מקבל כ-34% מההכנסות.

כך מטפח נתניהו את דימוי העשיר, המצליח, היפה והמקופח. הוא הופך את היוצרות. מורים, חיילים, אחיות ושופטים היו לרוכבים נהנתנים על גבו של העשירון העליון.

עם זאת, צריך להודות שנתניהו דווקא נוגע בשאלה המרכזית שצריכה להעסיק אותנו, מלבד בעיית השליטה בפלשתינאים. הוא אומר: "אני חושב שהעם הזה הוא אחד העמים המוכשרים ביותר אם לא המוכשר ביותר עלי אדמות". ואם כך, הוא שואל, "מדוע יש משבר?"

נתניהו אומר את מה שרובנו חושבים, שיש לנו ייחוד שצריך לטפחו. אבל הוא מתעלם מכך שהייחוד הזה הוא תוצאה של מסורת תרבותית ולא של קרבתנו הגיאוגרפית למערת המכפלה ושל חוויות הפטרול בסימטאות עזה.

נתניהו בהצגת תוכניתו מוסיף וידוי: "(הצעדים) כואבים לי באופן אישי והם בוודאי לא יהיו נעימים לרבים רבים מבין אזרחי ישראל... אני יודע שקשה לכולם, אני חייב להגיד לכם שהיה קשה גם לי לקבל את תפקיד שר האוצר". למובטלים, לקשישים, לעניים בעל כורחם הצעדים יהיו "לא נעימים". לשר האוצר הצעדים "כואבים". קשייהם של המפוטרים שקולים לקושי שלו.

בסופו של דבר, הדברים קמים ונופלים על יכולתו של מנהיג לגלות אמפתיה כלפי נתיניו. ללא אמפתיה, גם קוסם לא יוכל לייצר פתרונות "כלכליים".


הכותב הוא חתן פרס ישראל לכלכלה לשנת 2002



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#