זה הסוד שלהם - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זה הסוד שלהם

הוא טייס קרב לשעבר ויזם רב המצאות ושנוי במחלוקת; היא פסיכולוגית ארגונית שהתמחתה בחלוקת התפקידים במשפחה; יחד הם אחראים להצלחה המסחררת של מדינול

28תגובות

מאת שרה ליבוביץ-דר

לפני כשבע שנים עצר אדם זר את יעקב ריכטר ברחוב ברמת השרון ושאל אותו במבטא רוסי איך מגיעים לים. על נסיבות השיחה שהתפתחה בין השניים, הראשון מפקד טייסת לשעבר בחיל האוויר, השני מהנדס מכונות עולה מאוקראינה, שוררת מחלוקת עד היום. דבר אחד ברור: המהנדס, גרגורי פנחסיק שמו, לא הגיע באותו יום לים. במקום זאת עלו הוא ואשתו לביתם של יעקב ויהודית ריכטר ברמת השרון ומהמפגש המקרי הזה צמח כמה חודשים לאחר מכן מה שהפך להיות אחד המפעלים המצליחים ביותר בתולדות הכלכלה הישראלית - מדינול.

במפעל בהר חוצבים בירושלים, שבו 150 עובדים, מייצר מדינול קפיץ קטנטן המוחדר לעורקי הלב וחוסך ניתוח מעקפים. בעגה הרפואית נקרא הקפיץ הזה "סטנט"; אבל הריכטרים נתנו לו שם משלהם - "ניר" - על שמו של סרן ניר פורז שנהרג בניסיון לחילוצו של בן הערובה נחשון וקסמן. משפחת פורז היא שכנה של הריכטרים ברמת השרון וניר פורז היה חבר טוב של בנם הבכור. עד היום אין הסכמה בין ריכטר לפנחסיק למי שייכת זכות היוצרים על הקפיץ. בעצם לא מדובר ברעיון חדש: סטנטים כבר היו בשימוש רפואי עוד לפני שהשניים נפגשו ברמת השרון, וניר הוא רק שכלול שלהם. אבל ההצלחה האדירה נותנת לוויכוח הידידותי הזה משמעות מיוחדת. נראה שהגרסה הקרובה ביותר למציאות מחלקת את הקרדיט בין השניים: ריכטר, יזם רב המצאות בעל תואר דוקטור במדעי הרפואה, זיהה את צורכי השוק אחרי שהסתובב בבתי חולים ושוחח עם עשרות רופאים. פנחסיק נתן לרעיון ביטוי טכני.

כמה מספרים יכולים לתת מושג על גודל ההצלחה: ב-95', שלוש שנים בלבד אחרי ההקמה, נמכרו 10% ממניות מדינול לחברה האמריקאית בוסטון סיינטיפיק קורפוריישן, על פי שווי שוק של 350 מיליון דולר. באוגוסט 98' קיבלה בוסטון סיינטיפיק אישור לשווק את ניר בארצות הברית. באותה שנה עלתה הערכת שווי השוק של מדינול ל-800 מיליון דולר. לאחרונה העריכו שותפיהם העסקיים של הריכטרים בקבוצת שרם-פודים-קלנר, שמדינול שווה בין מיליארד וחצי לשני מיליארד דולר. ברבעון הרביעי של 98' מכרה בוסטון סיינטיפיק סטנטים בסכום של 140 מיליון דולר. ברבעון הראשון של 99' המכירות ירדו ל-110 מיליון דולר.

הזוג יעקב ויהודית ריכטר הם בעלי השליטה העיקריים במדינול - הם מחזיקים ב-54% ממניות החברה. יהודית היא מנכ"ל מדינול, אחראית על הניהול השוטף וענייני הכספים. יעקב אחראי על הפיתוח. שניהם מקפידים על חשאיות עסקית גמורה, מתרחקים מעיתונאים, נמנעים מראיונות, ואפילו שלל הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על שווי החברה ועתידה לא זכו מצידם לשום תגובה פומבית.

הדבר האחרון שהם מעוניינים בו זאת חשיפה תקשורתית, וזאת מתוך הנחה שאחד התנאים החשובים להתממשות עסקים הוא שמירה על סודיות מוחלטת. הם יודעים למה: לפני ארבע שנים ניהל ריכטר משא ומתן על מכירת חלק ממניות מדינול לחברת הענק האמריקאית ג'ונסון אנד ג'ונסון. המגעים נחשפו בעיתונות; העסקה לא יצאה אל הפועל. ריכטר האשים אז את העיתונות בטרפוד העסקה. מאז הוא מתקשה להסתיר את טינתו לתקשורת.

חבריו מכירים את הרתיעה של ריכטר, אינדיוודואליסט חסר תקנה, מחשיפה. "כל אחד עושה עסקים בצורה אחרת", אומר חברו הטוב יגאל תומרקין, "קובי הוא נחבאיסט". הם הכירו לפני כעשרים שנה, כשתומרקין הוזמן לבנות אנדרטה לחללי חיל האוויר. הוא נפגש עם ריכטר, אז מפקד טייסת, והם התיידדו. "מצד אחד יש לו ידי זהב, בכל מה שהוא נוגע הוא מצליח", אומר תומרקין. "מצד שני הוא האיש הכי משוגע שהכרתי. יש בו צדדים של גאונות וצדדים אינפנטיליים. אתה יכול למות והוא לא יתייחס אליך, אבל לפעמים הוא מחזר אחריך בהתלהבות ומפזר לך שושנים. כשיש לו מצב רוח טוב יש לו סיפורים הכי מצחיקים בעולם, כשהוא בווסת יש לו אופי רע ואז אי אפשר לבקש ממנו שום דבר, כי הוא מיד מראה לך מאיפה משתין הדג. היום הוא בעל המאה, אז הוא גם בעל הדעה. הוא מרוויח הרבה כסף אז מותר לו להיות משוגע".

אחד הדברים שתומרקין גאה עליו במיוחד היא העובדה שהצליח למנוע מריכטר לחזור בתשובה. "היתה תקופה שהוא התעניין בדת. בחיל האוויר קראו לו הרבי המעופף. אני הוצאתי לו את הזבוב הזה מהראש".

באותה תקופה ריכטר התקרב לרב אברהם רביץ, היום ח"כ מטעם אגודת ישראל. "הוא היה מפקד טייסת", אומר רביץ. "היו אז רבים בחיל אוויר שהתעניינו ביהדות. קובי הציע לארגן לטייסים חוג ללימוד יהדות. היו טייסים שחזרו בתשובה, הוא לא, אבל הוא התעניין מאוד במקורות היהדות. אני זוכר שהוא נהג לומר שהוא לא יודע אם יש השם בשמים, אבל שהתורה בשמים - זה ברור".

כחלק מהתעניינותו בדת ביקר ריכטר עם בני משפחתו בביתו של הרב רביץ. "כללי המשחק היו ידועים לנו", אומר רביץ. "הם עשו אצלנו שבתות אבל לא התחילו לקיים מצוות. היה לו קשר עמוק לדת, אבל זה היה קשר אינטלקטואלי". כמה שנים אחרי שריכטר השתחרר מהצבא הם נפגשו שוב. "אני הפכתי לחיה פוליטית והתעוררה דילמה באיזו ממשלה נתמוך, בממשלת ימין של יצחק שמיר או בממשלת שמאל של שמעון פרס. ואז פתאום יום אחד קובי צנח אלי הביתה וישב אתי שעות להסביר לי עד כמה חשוב שאנחנו נתמוך בממשלת שמאל, כדי שאפשר יהיה להתחיל במהלך מדיני לקראת הסכם שלום. בסופו של דבר הצטרפנו ליצחק שמיר, אבל הטיעונים הביטחוניים שלו היו משכנעים מאוד. היה לי חשוב מאוד להאזין לו, מפני שידעתי שעומד לפני אדם שמכיר טוב ממני את העניין הביטחוני".
מסגר, רוקם וסורג ריכטר נולד בדצמבר 45' בקיבוץ רמת-יוחנן. "עד היום הוא מדבר במבטא הייחודי של רמת יוחנן, קצת מאנפף", אומר תומרקין. הוריו, מירה וקלמן ריכטר, באו לקיבוץ בשנת 40' מירושלים. אמו ילידת אוסטריה, אביו נולד בלבוב. הם התחתנו ב-35', באירופה. "את בעלי הכרתי בתנועה הציונית", אומרת מירה ריכטר. "באתי מבית חרדי והורי לא ידעו שאני חברה בתנועה. כשהתחתנתי, כמעט ישבו עלי שבעה".

קלמן ריכטר עלה לארץ מיד אחרי החתונה, היא עלתה שנתיים אחריו. אחרי מלחמת העולם השנייה נודע לה שכל משפחתה הושמדה. בשנים הראשונות הם גרו עם הוריו של קלמן בירושלים. אחר כך עברו לרמת יוחנן. הוא היה גזבר המשק, היא היתה רפתנית. היום, בגיל 84, עובדת האם בהנהלת החשבונות של הקיבוץ. ההאב, קלמן, מת לפני שבע שנים. יעקב הוא בנם השני. אחיו הבכור, יוחאי, היה גם הוא טייס קרב ועכשיו שותפו של קובי בחברת אורבוטק. האחות הצעירה, אלי, אמנית, גרה בעין הוד.

"קובי היה ילד עקשן וכזה הוא נשאר עד היום", אומרת אמו. "תמיד הוא עשה רק מה שהוא רצה". בילדותו ניגן על אקורדיון והיה שחיין בנבחרת הנוער של ישראל. כחלק מההכשרה המקצועית שעברו בני המשק עבד ריכטר במסגריית הקיבוץ. עד היום הוא נהנה להתפאר בעובדה שהוא מסגר מוסמך ושמי שמכיר אותו מילדותו רואה במדינול המשך של המסגרייה מהקבוץ.

כשהתגייס לצבא בחר ריכטר בקורס טיס. "אחיו הבכור כבר היה טייס וגם הוא רצה להיות טייס", אומרת האם. הוא גמר את קורס 50 של בית הספר לטיסה וקיבל כנפי טיסה ביולי 66'. אורי דרומי, חבר מהקורס, זוכר שריכטר היה "טייס טבעי, עם חושים ותגובות טובות". מרדכי הוד, אז מפקד חיל האוויר, העניק לו את הכנפיים. "ריכטר הוא מהטייסים הטובים של חיל האוויר", הוא אומר.

עם סיום הקורס הוצב ריכטר בטייסת אוראגאנים. במלחמת ששת הימים הוא השתתף בתקיפת אל-עריש ברביעיית המטוסים של יעקב טרנר. אחר כך עבר לטוס במיראז'. "במיראז' היה רק תא אחד", אומר אליעזר אדר, חבר מהטייסת, "וזה התאים לקובי, מפני שהוא לוחם בודד".

ריכטר השתתף במלחמת ההתשה בקרב האווירי המפורסם שבו תריסר מטוסים ישראלים נלחמו בתריסר מטוסים מצרים שהטיסו טייסים רוסים; חמישה מטוסים רוסים הופלו. במלחמת יום כיפור הוא הפיל ארבעה מטוסים. לתומרקין סיפר איך הפיל פעם מסוק סורי ובו מחלקת חיילים. ברשימת ההפלות של חיל האוויר ניצב ריכטר במקום טוב למעלה: לזכותו עשר הפלות וחצי. הפלה אחת, מיג סורי ב-1970, הוא חולק עם יהודה קורן.

"אנחנו לא בטוחים מי הפיל את המטוס אז חילקנו אותו בין שנינו", אומר קורן. "יריתי במיג, אבל לא ראיתי פגיעה. ואז ריכטר אמר שהוא בעמדה טובה והוא רוצה לירות. כשהמטוס הסורי נכנס לאדמה לא היה ברור מי פגע בו, אני או ריכטר".

ריכטר עצמו אינו אוהב את פולחן ספירת ההפלות בחיל האוויר. אני מתייחס למלחמה כאל טרגדיה, אמר פעם. נלחמים כי צריך להילחם, ואני מצטער מאוד שגם אני נאלצתי להילחם. כדי להדגיש את המסר טען שאם יש משהו שהוא באמת מתגאה עליו זה מכתב הוקרה שקיבל מרס"ר המטבח על הצלחתו בניקוי סירים. בבסיס הוא נחשב לממציא. אדר זוכר איך ריכטר בנה פעם קורקינט עם מפרש ודהר בו לאורך מסלול ההמראה. טרנר זוכר את ריכטר רוקם וסורג וצד חזירי בר ברמת הגולן. "אבל האהבה הגדולה ביותר שלו אלה האופנועים. אופנוע אצלו זה פטישיזם", אומר תומרקין. "הוא קונה כל דגם חדיש. במיוחד הוא אוהב אופנועי מרוץ. הבן שלי מעריץ אותו מפני שהוא טייס קרב ואופנוען, ואילו אני סתם דגנרט".

אבל בטייסת לא כולם אהבו אותו. "קשה מאוד להסתדר איתו", אומר אדר. "הוא ישיר, לא מייפה דברים, אין לו שום בעיה להגיד לך שאתה טמבל, הוא לא ילך מסביב. סדר היום שלו נע סביב עצמו וגם זה לא קל לחברים. הוא מבצע לבד. סדר יום זה הוא. אם לא תסתדר איתו במועצת מנהלים הוא יילחם איתך עד שתצא, ואנשים לא אוהבים את זה".

מרדכי הוד זוכר את ריכטר כמי ש"חשב שהוא יודע יותר טוב מכולם ושכל דבר שאחרים עשו אפשר היה לעשות אחרת". יעקב טרנר אומר שחוסר האהדה לריכטר נבע מ"שילוב של קנאה ושל התנהגות מתנשאת של ריכטר, שבחלקה היתה מוצדקת. הוא באמת מוכשר, אבל הוא עזר לזה שאנשים לא יאהבו אותו. היתה לו צורת דיבור מבטלת, בלי צניעות. אני תמיד ניסיתי להגן עליו. כשאמרו לי שהוא מתנשא ומזלזל אמרתי שיש לו צלקת על יד השפתיים, מה שיוצר תחושה של חיוך זלזלני. זה לא זלזול אלא הצלקת, אמרתי למפקד הישיר שלו, שהתלונן באוזני על היהירות של ריכטר".

גם העובדה שחיל האוויר איפשר לו ללמוד באוניברסיטה בזמן שירותו הוסיפה לו יריבים. כמדריך טיסה הוא למד ביולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת באר-שבע. אחר כך המשיך ללמוד לתואר שני ושלישי במדעי הרפואה באוניברסיטת תל אביב. את הפוסט דוקטורט עשה באוניברסיטת בוסטון, בחקר המוח ומערכת הראייה. "לא היה מקובל אז שטייסים לומדים תוך כדי שירות", אומר קורן. "ריכטר התעקש. אחרים הסתפקו רק בטיסה, הוא חשב גם על דברים אחרים. הצבא הלך לקראתו. התגמשו איתו בתפקידים בתקופה שרק מעטים קיבלו הנחות. זה עורר ביקורת וקנאה. אנשים אמרו, למה הוא ולא אני".

ריכטר פשוט התייחס לחיל האוויר כמו אל ביזנס, אומר קצין בכיר בחיל לשעבר. "חיל האוויר נתן לו את מה שהוא לא נתן לאף אחד אחר. הוא קיבל ערימת דובדבנים שלטעמי חרגה מגבולות הטעם הטוב. האגוצנטריות שלו באה לידי ביטוי גם בחיי היום-יום. יכול להיות שבעולם העסקים התנהגות כזאת היא יתרון. בחיל האוויר, שהיה חיל עם נשמה ולא רק ביזנס, התנהגות כזאת היא חיסרון גדול מאוד".
משפחת כפולת-קריירה בצבא הכיר ריכטר את יהודית שפיגל. היא היתה קצינת שלישות וקצינת ח"ן, הוא היה טייס צעיר. לחברותיה סיפרה ריכטר שבאותה תקופה היו בבסיס רק שלוש קצינות, כך שלקובי לא היה מבחר ממש גדול. הם נישאו בבסיס שנתיים אחרי שחרורה מהצבא. "הם התחתנו תחת המכבש שלי", אומר טרנר. "אני הייתי ידוע כמי שמחתן קצינות עם טייסים".

היא נולדה בצ'כיה בשנת 47'. כשהיתה בת שנתיים, באה משפחתה לישראל והתיישבה בתל אביב. הוריה ניצולי שואה, אביה היה אחד מ"תאומי מנגלה". היא ד"ר לפסיכולוגיה ארגונית, לימדה בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, היתה דירקטורית בבזק ועבדה בחברת טבע כעוזרת האישית של אלי הורוביץ. עד היום היא נוהגת לומר שכל מה שהיא יודעת בעולם העסקים למדה מהורוביץ. הם גרים ברמת-השרון, ויש להם שלושה בנים: יורם, סטודנט להנדסה רפואית בארצות הברית, אורי, גרפיקאי, ואילן, תלמיד תיכון.

בעבודתה כפסיכולוגית התעניינה ריכטר במיוחד בשילוב שבין בית לקריירה. עבודת הדוקטורט שלה עסקה ב"החלפת המהלכים אצל מנהלים בכירים בין הבית למשרד". בין היתר מצאה שנשים-מנהלות מבצעות את המעברים בין הבית לעבודה ולהיפך ביתר קלות מגברים, ובמהירות רבה יותר. אחת מעצותיה לנשות קריירה היתה "לגנוב עשר דקות עם היכנסן הביתה לצורכי התרגעות, מקלחת, שתיית קפה, אפילו דפדוף בעיתון, ורק לאחר מכן להתפנות ולהאזין לילדים ולבדוק מהם צורכי הבית לאותו יום". במחקר אחר מצאה כי חייהם של בני זוג קלים יותר כאשר שניהם עוסקים באותו תחום.

כעבור כמה שנים היא כתבה ספר ברוח דומה, "כלים שלובים" (עם עובד). אחד הפרקים בספר עוסק ב"עבודת בן הזוג והשפעתה על האשה". אצל הבעל יש פער בין ההרגשה שיש לייחד יותר תשומת לב למשפחה, לבין השאיפה לקדם את הקריירה. הפער, קובעת ריכטר, יוצר אצלו הרגשת אשם שעוצמתה תלויה בשני גורמים: גילו ומידת התאמתו לקריירה שבחר. בהמשך היא מציינת ש"מאבקה של בת הזוג למציאת זהותה ומקומה ארוך וקשה לא פחות משל בעלה והוא מגיע לשיאו בתחילת שנות השלושים או באמצען... אשה שניחנה בדחף להישגיות שהוא חזק כשל בן זוגה, עלולה למצוא שאין היא מתאימה אלא התאמה חלקית בלבד לתפקידים שהחברה מכתיבה לה".

את מה שהיא מכנה "משפחות כפולות קריירה" היא מחלקת לארבעה סוגים: 1. המסתגלים - משפחות שבהן לאחד מבני הזוג יש מעורבות גבוהה בקריירה ומעורבות נמוכה בבית, ואילו לבן הזוג האחר מעורבות גבוהה בבית ומעורבות נמוכה בקריירה; 2. היריבים - שני בני הזוג מעורבים במידה רבה בקריירה שלהם ובמידה מעטה בתפקידי הבית; 3. בעלי הברית - שני בני הזוג מעורבים במידה רבה בתחום אחד ובמידה מעטה בתחום השני; 4. הלוליינים - בני זוג שדרגת מעורבותם גבוהה בכל התפקידים.
אתגרים חדשים ב-86' השתחרר ריכטר מהצבא בדרגת אלוף-משנה, אחרי שהיה מפקד טייסת וראש מחלקת אמצעי לחימה. בחיל האוויר זוכרים אותו כמי שנהג להתעמת עם המפקדים הבכירים של החיל. "כשמפקד חיל האוויר אומר שהשולחן עגול הרוב מהנהנים ומסכימים איתו", אומר רן פקר. "ריכטר לא עשה שום חישוב. הוא יגיד שהשולחן מרובע. יש לו ביטחון עצמי רב והוא מעולם לא חשש להביע את דעתו".

ריכטר, למשל, התנגד בקולניות לפרויקט הלביא, שאותו הגדיר "הרפתקה שכבדה מדי על מדינת ישראל". הוא טען שהפרויקט יביא ל"התאבדות כלכלית" ויגרום להפסד של 15 מיליארד דולר. עוד טען שבגלל אילוצי זמן וכסף המטוס לא יהיה בסופו של דבר מטוס טוב. במפקדת חיל האוויר, שם תמכו בקידום הפרויקט, לא אהבו את ההתבטאויות האלה. ריכטר החליט לעזוב. "בחיל האוויר לא קיבלו את עזיבתו בצער", אומר אחד מבכירי החיל לשעבר.

לפני שעזב הספיק להשלים את לימודי הפוסט דוקטורט באוניברסיטת בוסטון. שלוש שנים, בין 79' ל-82', הוא שהה בבוסטון, שם התיידד עם פרופ' שמעון אולמן, מדען וטייס. כשהשתחרר מהצבא הקים ביחד עם אחיו יוחאי ועם אולמן את חברת אורבוט, שעסקה בתכנון ופיתוח מערכות מתוחכמות לבדיקת מעגלים מודפסים. ב-92', אחרי שנים של הפסדים, מוזגה אורבוט עם חברת אופטרוטק. החברה המאוחדת, אורבוטק, מייצרת, מפתחת ומשווקת מערכות אופטיות לבדיקה אוטומטית בתהליכי הייצור של מעגלים מודפסים וצגים שטוחים. את החברה מנהל יוחאי ריכטר. את שנת 98' סיימה אורבוטק עם מכירות של 231 מיליון דולר ורווח נקי של 42 מיליון דולר. קובי ריכטר מחזיק בערך ב-%5 ממניות אורבוטק.

ב-93', אחרי מיזוג אורבוט, חיפש ריכטר אתגרים חדשים. הוא הקים עם אשתו את חברת מדקון למחשוב רפואי, ובדק אפשרויות עסקיות בתחום החינוך והבידור. ביחד עם אודי רקנאטי ומוטי גורה הוא הקים את קרן הון סיכון מרתון. הקרן הונפקה בבורסה, ומשקיעה בשורה של חברות היי-טק. בשנים הראשונות הפסידה. כששווי המניה ירד רכש ריכטר חבילת מניות ולאחרונה מכר את מניותיו בכמיליון שקלים.

עד 95' היה ריכטר מנהל קרן מרתון. יורם אלסטר, דירקטור בקרן, זוכר את ריכטר כאדם "בעל כושר חשיבה והתמצאות במגוון רחב של נושאים, אדם שעומד על דעותיו ודי מתעקש עליהן. הוא מאוד מאוד מאוד הקפיד על זכויותיו בצורה נמרצת ותקיפה, עמד בתקיפות על מעמדו ועל הסמכויות הנגזרות מכך. הדיון איתו יכול להיות גם אגרסיווי. דעתו ממשיכה להאמר ולהישמע גם כשהוא במיעוט וגם כשהיא לא התקבלה. העמדות שלו הן אידיאה פיקס. הוא לא מסכים להשתכנע גם כשיש כבר רוב לעמדה אחרת".

כשהקים את מדינול ב-92' החליט ריכטר בצעד תמוה לא לשתף את קרן מרתון ביוזמה, למרות שהיה עדיין מנכ"ל הקרן. בתשובה לתמיהות הסביר שהוא לא רצה שזה ייראה כאילו מרתון עושה לו טובה אישית בכך שהיא משקיעה ביוזמה שלו. בשנים הבאות התברר שריכטר שקוע כל כולו במדינול ואינו משקיע די זמן במרתון. בסוף 95' שוחרר מתפקיד מנכ"ל הקרן.
קובלנת גולדווסר באוקטובר 93', כשנה אחרי הקמת מדינול, צורפו לחברה פרופ' בנעד גולדווסר, אורולוג, וירון עירא, מנהל ייצור וכספים. אבל הזיווג המרובע לא החזיק מעמד. ארבע שנים אחרי הקמתה של מדינול פרץ סכסוך עסקי בין גולדווסר לבין בני הזוג ריכטר. בתובענה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביקש גולדווסר לעיין במסמכי החברה ולמנוע כינוס אסיפת בעלי המניות בלעדיו. בבקשה לבית המשפט תיאר את תולדות החברה ואת שיטות עבודתם של הריכטרים כמי שהעדיפו "את קידום האינטרסים שלהם על חשבון יתר השותפים, תוך עושק יתר בעלי המניות בחברה".

ביולי 94' צורפה קרן פולריס של קבוצת דברת-שרם כמשקיעה בחברה. "לקראת אותה הנפקה", נכתב בכתב הבקשה של גולדווסר, "דרש ריכטר מבעלי המניות בחברה באופן חד משמעי לאשר הקצאת מניות מקדימה גם לאשתו, כשותפה שוות זכויות בחברה. ריכטר הודיע ליתר בעלי המניות, שמסיבות אישיות לא יוכל להמשיך לפעול בחברה, אלא אם יוקצו מניות כאמור לרעייתו. ירון העלה התנגדות נחרצת לדרישה זו. גולדווסר ניסה לתווך בין ירון לריכטר, על מנת לאפשר את המשך פעילותה התקינה של החברה, שכבר באותו שלב נראו סיכויי הצלחתה מבטיחים. לבסוף התרצו כל הצדדים והוסכם כי לגברת ריכטר יוקצו מניות בחברה בתמורה נומינלית בלבד. לדרישת מר ריכטר אף צורפה גברת ריכטר כמנהלת כוח האדם והמינהלה של החברה בשכר מלא".

בתחילת 95', כתב גולדווסר, החל להתגבש הסכם עם חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, אשר הציעה לרכוש את החברה במלואה. "כבר במהלך המגעים עם ג'ונסון פעלו בני הזוג ריכטר באופן חריג. המשא ומתן נוהל על ידי בני הזוג ריכטר. על אף דרישותיו, לא שותף גולדווסר במגעים אלו. אותה עת החלו מתפרסמים בעיתונות הישראלית ידיעות בדבר המשא ומתן. פרסומים אלה גרמו, לדברי בני הזוג ריכטר, להתמרמרות קשה אצל ג'ונסון. בני הזוג ריכטר ניצלו הזדמנות זו על מנת להכביד את מסך האיפול על המגעים".

לטענת גולדווסר, אף שבני הזוג ריכטר ניהלו את המשא ומתן "במסגרת עבודתם בשכר מלא בחברה ועבורה, ואף ששליחותם נעשתה בשם החברה", הציע אחד מבעלי המניות לתת להם בונוס של 5% אם העסקה תיחתם. הם לא הסתפקו בכך. "בני הזוג ריכטר התעקשו והודיעו לבעלי המניות כי לא ייחתם כל הסכם מבלי שיקבלו 8.5% כבונוס מיוחד מהחברה מתמורת העסקה, בין אם במניות ובין אם בערכן הכספי של המניות". כל בעלי המניות הסכימו "בלית ברירה" לדרישה.

בני הזוג ריכטר יצאו לארצות הברית כדי לחתום על עסקת ג'ונסון. "לאחר שבוע ימים בו שהו בני הזוג ריכטר לבדם בארצות הברית, בלא הודעה או עדכון מהם, הם התקשרו והודיעו לחברי מועצת המנהלים כי עסקת ג'ונסון לא תצא אל הפועל. מעולם לא פירטו מה עלה בגורלה של המקדמה שג'ונסון שילמה בעת חתימת זיכרון הדברים, ואשר נועדה להתחלק בין בעלי המניות כדיווידנד. עד היום אין גולדווסר יודע מה עלה בגורל המקדמה".

לאחר כשלון עסקת ג'ונסון חידשו בני הזוג ריכטר את המגעים עם חברת בוסטון סיינטיפיק. "בשיחת טלפון לילית שנערכה בעת היותם בארצות הברית הודיעו בני הזוג ריכטר לבעלי המניות, כי הם עומדים לחתום על מזכר הבנה ראשוני עם בוסטון סיינטיפיק וכי תנאי לחתימת ההסכם הסופי הוא כי בעלי המניות יסכימו שלבני הזוג יוקצו מניות נוספות בחברה ללא תמורה, באופן שהם יקבלו 8.5% נוספים מהון החברה. בישיבה שהתקיימה אחר שובם ארצה דרש גולדווסר, כי עם קבלת הבונוס הזה יחדלו בני הזוג ריכטר ולא יקבלו עוד בונוסים שונים. הגברת ריכטר זעמה על דרישה זו. החל ממועד זה סר חינו של גולדווסר מבני הזוג ריכטר והחל הקרע בין הצדדים".

בנובמבר 95' נחתם הסכם עם בוסטון סיינטיפיק, "לפיו בוסטון תשווק בלעדית את המוצר ברחבי העולם וכן תרכוש מניות בחברה". באותה עת, כתב גולדווסר לבית המשפט, "התברר לבני הזוג ריכטר סופית כי לחברה פוטנציאל משמעותי ביותר. או אז הם קיבלו ככל הנראה החלטה להביא לסילוקם של כל הגורמים המפריעים לשליטתם המוחלטת בחברה, באופן שהנהנים העיקריים מהחברה יהיו בני הזוג ריכטר לבדם. עיקר המאמץ הופנה כלפי גולדווסר, אשר בניסיונו להגן על כלל בעלי המניות בחברה מפני בני הזוג ריכטר לא ענה הן אחר כל דרישותיהם".

לטענת גולדווסר, פעלו קובי ויהודית ריכטר לסילוקו מדירקטוריון החברה. "ב-31.1.96 כונסה ישיבה שנחזתה להיות ישיבת מועצת המנהלים של החברה, בה נכחו בני הזוג ריכטר לבדם. מהמסמך שנחזה להיות פרוטוקול אותה ישיבה עלה כי בישיבה נתקבלה החלטה לפיה הוחלט פה אחד שאם גולדווסר לא יתפטר ממועצת המנהלים עד ל-10.2.96, החברה תורה ליועצה המשפטי להיפגש עם השלטונות המשפטיים של משרד הבריאות להבהרת הנושא. איום גלוי זה נועד להפעיל לחץ על גולדווסר, שאותה עת כיהן כמנהל המחלקה האורולוגית בבית חולים תל השומר, ולרמוז כאילו הוא לוקה בניגוד עניינים".

לאורך כל התקופה, כתב גולדווסר לבית המשפט, בכל פעם שניסה לעיין במסמך כלשהו במשרדי החברה הוא נתקל בתגובה עוינת ביותר מצד הזוג ריכטר, "באופן שמנע ממנו לחלוטין ואיין את יכולתו לבחון לעומק את המסמכים הנדונים. במפגש פנים אל פנים הודיע ריכטר לגולדווסר בצורה נחרצת, כי כל עוד גולדווסר הינו דירקטור או בעל מניות בחברה, ריכטר יוודא בעצמו שגולדווסר לא יראה גרוש מהחברה וכי לא יקדם את הנפקת החברה לציבור כל עוד גולדווסר חבר דירקטוריון ובעל מניות בה. החל מאותה תקופה לא הצליח גולדווסר במהלך פעילותו כחבר מועצת המנהלים של החברה לקבל לידיו מסמכים מהותיים שנדרשו לו לשם מילוי תפקידו כמנהל בחברה".

בעניין זה, כתב גולדווסר, קיבל ריכטר גיבוי מלא מהיועץ המשפטי שלו, עו"ד דוד כהן, שהוא שותפו של עו"ד דורון כהן, גיסו של ראש הממשלה אהוד ברק. ריכטר, שהתבקש לתת לגולדווסר מסמכים ספציפיים, ענה לו בתוקפנות. "תקבל את החומר שיופץ לכל הדירקטורים כשיופץ ואם יופץ. את הטון האולטימטיווי והתוקפני שלך שמור בבקשה למחלקתך ולא לחברה, שבה במקרה הטוב אתה הפרעה קטנה". בהזדמנות אחרת אמר לגולדווסר ש"חומר קריאה אחר הדרוש לך למלא את זמנך הפנוי מומלץ לקנות בסטימצקי".

עוד טוען גולדווסר, כי ישיבות מועצת המנהלים כונסו בלעדיו. ישיבה אחת, למשל, נערכה בהשתתפות ריכטר ואשתו, ובה "הוחלט על העברת עניין העלאת שכרם רטרואקטיווית להחלטת האסיפה הכללית" וגם "הצגת אולטימטום מלווה באיום המופנה לגולדווסר ודורש ממנו להתפטר ממועצת המנהלים של החברה".
שקרים וחצאי אמיתות בתצהיר התשובה שלו דחה קובי ריכטר את טענותיו של גולדווסר, והגיב בטענות משלו: "ברצוני להצהיר בקול רם וברור כי כל ההאשמות המפורטות בבקשה הינן האשמות מופרכות, חסרות שחר ומשוללות כל יסוד, וכי בבקשה כלולים שקרים, חצאי אמיתות ואי דיוקים לרוב. במערכה משפטית זו מוצאת עצמה מדינול, מפעל עתיר ידע שפיתח מוצר מקורי וחדשני בתחום הרפואה המציל חיי אדם בכל רחבי העולם, כמשיבה בבקשה שהגיש ד"ר גולדווסר, דירקטור ובעל מניות במדינול, שצורף לחברה על מנת לתרום לה כמיטב קשריו וכישוריו אולם לא עשה דבר לעשות כן".

אחרי רמיזה זו על תרומתו של גולדווסר לחברה, הצהיר ריכטר: "היתממותו של גולדווסר, כאילו לא הבין ולא היה שותף להצעת בונוס ההצלחה, כמקובל במקרים כאלה, למנהלים שהביאו לו על טס כסף עסקה רבת ערך, מתמיהה ומקוממת, כמו גם תלונתו הקשה על שנאלץ לחתום בלילה על חוזה שהכניס לכיסו 7.5 מיליוני שקלים למחרת בבוקר, ללא כל מאמץ או תרומה מצידו. במהלך כל התקופה שגולדווסר מחזיק במניות ועד לעת האחרונה שבה החליט למכור את מניותיו, לא התעניין גולדווסר בפעילות החברה ולא ביקש לראות מסמכים, למרות היותו דירקטור בחברה, ואף הצהיר כי מסמכים כאלה ואחרים (כגון מאזן 1994) אינם מעניינים אותו כלל... כך למשל, בעת ניהול המשא ומתן עם ג'ונסון אנד ג'ונסון ביקשתי מגולדווסר לבוא לסייע לנו בקריאה ובתיקון של טיוטות ההסכמים, אך הוא השיב לי כי אין הוא פנוי לכך".

ריכטר טען בתצהירו, כי "רק לאחרונה, משהחליט גולדווסר לנסות ולמכור את מניותיו וקיבל הערכות מחיר שלא מצאו חן בעיניו, במהלך משא ומתן שנוהל על ידו, החליט לנצל את מעמדו כדירקטור כדי ליצור הטרדה שתגביר את רצונם של בעלי המניות, בהם רואה גולדווסר קונים בכוח, להעלות את מחיר מניותיו". טענה אחרת של גולדווסר, טען ריכטר, עלולה לגרום נזק גדול למדינול: "במסגרת תצהירו הצהיר גולדווסר, כי מדינול ניהלה במקביל למשא ומתן עם ג'ונסון אנד ג'ונסון משא ומתן גם עם בוסטון סיינטיפיק. הצהרה זו, מלבד היותה הצהרה שקרית, עלולה לגרום למדינול נזק בל יתואר ועלולה לחשוף אותה לתביעה מצד ג'ונסון אנד ג'ונסון, אשר רכשה התחייבות של מדינול לבלעדיות בניהול המשא ומתן".

בסופם של כמה הליכים משפטיים הורה בית המשפט המחוזי למדינול לתת לגולדווסר לעיין במסמכי החברה. אחרי שעשה זאת הכין גולדווסר כתב תביעה מפורט מאוד נגד הריכטרים, שגם בו תיאר את שיטות עבודתם. כתב התביעה לא הוגש לבסוף לבית המשפט, משום שבין מדינול לגולדווסר נחתם הסכם פשרה, שלפיו מכר גולדווסר את מניותיו לבוסטון סיינטיפיק תמורת 26 מיליון דולר. בתמורה הוא חתום על הסכם סודיות שיפוג באפריל 2000. כתב התביעה והמסמכים הנספחים מופקדים בנאמנות אצל עו"ד יגאל ארנון.

המניות של גולדווסר שוות היום הרבה יותר. לחבריו אמר שהוא לא חושב שעשה צעד פזיז כשמיהר לחתום עם ריכטר על הסכם פשרה. אם הייתי ממשיך להאבק בו, אמר השבוע לחבר קרוב, החברה היתה מתפרקת וממילא לא היה לי אפילו לא שקל אחד.

היום מחזיקים במניות מדינול בני הזוג ריכטר (54%), בוסטון סיינטיפיק (22%), גרגורי פנחסיק (12.6%), קרן פולריס (8.5%), אפרים גילדור (1.5%), עירית כהן, אשתו של עו"ד דוד כהן (0.5%) ועו"ד אפרים אברמזון (0.5%). עירא ירון מכר את מניותיו לבני הזוג ריכטר לפני כשלוש שנים בהסדר חילופין שבו קנה ירון את מניות בני הזוג ריכטר בחברת אופטונול, חברה בת של מדינול, ובתמורה הוא מכר להם את מניותיו במדינול.

לאחרונה שוקלת קרן פולריס לצאת מהשותפות במדינול. השאלה היא המחיר. בפולריס מעריכים את שווי החברה בכשני מיליארד דולר. לצורכי קניית מניות הריכטרים מעריכים את החברה בחצי מיליארד דולר בלבד. קבוצת שרם-פודים-קלנר מאיימת בפנייה לבית המשפט: הריכטרים מנהלים את עסקיהם בחשאיות כל כך גדולה, אמר השבוע שרם לשותף עסקי, עד שגם אנחנו, כבעלי מניות המיעוט, לא יודעים מה קורה בחברה. על יד ריכטר אני מרגיש טמבל, אמר שרם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#