לא תטוסו במטוס שהעלה יותר מדי נוסעים, למה להתאשפז במחלקה פנימית בתפוסת יתר?

תפוסת היתר במחלקות הפנימיות בבתי חולים פוגעת בכבוד החולה, בבריאותו, בתנאי האשפוז שלו וביכולת שלו להתרכז בריפוי. היא לא רק מייצרת גלי זיהומים נרכשים, היא פוגעת בעצם ניהול הסיכונים. הגיע הזמן להתייחס אל תפוסת היתר כפי שמתייחסים אליה בתחום התעופה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מחלקה פנימית בבית החולים לניאדו, ב-2013. מחקרים מראים כי זיהומים נרכשים קשורים בתפוסת יתר (למצולמים אין קשר לנאמר)

אתם עומדים לעלות לטיסה בעיר זרה. לנגד עיניכם מתרחש האירוע הבא: זוג קשישים, ששילם במיטב כספו על כרטיסי טיסה, מתבשר כי חלה טעות, ויש עודף נוסעים. מנהל הטיסה מודיע לזוג כי עליו להישאר לילה נוסף בעיר. לא עוזרות התחינות, הטענות והאיומים, והזוג הקשיש נאלץ לעזוב את המטוס. "אין מקום על הטיסה", הסביר הטייס, כשנדרש לאירוע האומלל. 

ומה היה קורה אילו היו משאירים את השניים במטוס, ומטיסים אותם על שני מושבים המיועדים לצוות הדיילים, או לחלופין, במעברים שבין המושבים? לא נשמע כדבר הזה. יש תקן לטיסה, וכל חריגה היא הפרה בוטה של כללי הבטיחות והביטחון.

בין תעופה לבין רפואה מתקיימים כל מיני סוגי קשרים. אחד הבולטים שבהם הוא ניסיונה של הרפואה המודרנית לבנות מערכת ניהול סיכונים, למען בטיחות החולה, כזו הנהוגה מאז ומתמיד בעולם התעופה. מטרתו של ניהול סיכונים היא להקדים תרופה למכה. למנוע התממשותה של  סכנה שאורבת לנוסע בטיסה, או לחולה המאושפז. תלי תלים של מלים ודו"חות נכתבו בשתי הדיסציפלינות, וטרם נאמרה המלה האחרונה. 

אלא שבעוד עולם התעופה הפנים כמה עקרונות בטיחות, שהם בבחינת "ייהרג ובל יעבור", עולם הרפואה מתגרה בבטיחות החולים השכם והערב. כך למשל, המחזה המקברי של תפוסות יתר במחלקות הפנימיות. פעם היה זה רק בחורף. מאז ימי הקורונה התופעה רווחת כל השנה. לתפוסת יתר יש משמעויות כבדות משקל, רובן בעלות משקל שלילי. תפוסת יתר מפרה את האיזון שנקבע בין צוות מטפל לבין מספר החולים, קל וחומר כשהיא בלאו הכי ארכאית ואינה הולמת את הצרכים והשינויים שחלו בעשרות השנים האחרונות. עם זאת, התקינה מציבה גבולות, משל היה בית החולים — מטוס.

תפוסת יתר מעמיסה את הצוות המטפל עודף מטלות, ומעמידה בסיכון את החולה והצוות גם יחד. חטאה הגדול ביותר הוא גל הזיהומים הנרכשים בבתי חולים, העוברים מחולה לחולה, בידיו הנאמנות של הצוות המטפל. הקשר בין צפיפות לזיהום נרכש, הוכח מעל כל צל של ספק במחקר הרפואי, והתעלמות ממנו כמוה כעצימת עיניים מול הסכנה. 

מסדרון בית חוליםצילום: רמי שלוש

תפוסת היתר פוגעת בכבוד החולה, בתנאי האשפוז שלו וביכולת שלו להתרכז כל כולו בריפוי. היא גם גורמת בפועל לקיצור משך האשפוז, מאחר שצוותי הרפואה ממוקדים בצמצום זמני השהייה של החולים במחלקות, כדי לפנות מיטות אשפוז לחולים הבאים בתור. 

מגיפת הקורונה העצימה את הבעיה. עול הקורונה מוטל ברובו על צוותי המחלקות הפנימיות. בכל בתי החולים גם יחד יש פחות מ-4,000 מיטות אשפוז ב-111 מחלקות. לאורך תקופת המגיפה, המדינה השקיעה סכומי עתק במערכת הבריאות, אבל לא הצליחה להוסיף ולו תקן אחד של מיטת אשפוז נוספת במחלקות הפנימיות.

אוכלוסיית המדינה גדלה מדי שנה, מזדקנת, התחלואה מתרבה, והקורונה הוסיפה אתגר מסובך: אשפוז כלל החולים "השגרתיים" במחלקות הפנימיות, וגם אשפוז חולי הקורונה במחלקות פנימיות, המוסבות לשם כך באופן ייעודי. הסכום מורכב משני חלקיו, והוא הרבה מעל 100%. תחלואת הקורונה העלתה את הצפיפות במחלקות, את עודפי התפוסה, את עומסי העבודה, את תחושת השחיקה, ואת תחושת העוול של צוותי המחלקות הפנימיות. 

עיני הרגולטור אינן עצומות. היטב הוא רואה את המצב, ומאפשר אותו, בהסתמכו על הערכיות, המצפון והאלסטיות של הפנימאים. אילו הרגולטור היה מתייחס לסוגיית בטיחות החולה, באותה ברצינות שבה עולם התעופה מתייחס לבטיחות הטיסה והטסים, הוא לא היה מאפשר תפוסת יתר בשום מחיר, גם לא בימי קורונה.

47  חולים על תקן של 40 מיטות,  מצאתי הבוקר במחלקה הפנימית שבניהולי. זוג הקשישים, לעומת זאת, לא עלה על הטיסה.

ד"ר יונה קיטאי היא מנהלת מחלקה פנימית בבית חולים במרכז הארץ וחברת האיגוד לרפואה פנימית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker