בקלנסווה התקנו מצלמות במעון היום שלנו, למה אי אפשר להתקין מצלמות בשאר העיר?

האלימות המשתוללת בחברה הערבית, הופכת את חיי עובדות המעון שלנו ואת חיי הילדים שאנו מטפלים בהם, לבלתי אפשריים. על המדינה לרשת במצלמות את מוקדי האלימות בחברה הערבית, ולמלא את חלקה במאבק למיגורה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יםשוטרים מחוץ לבית שבו נורו ליית נסרה ומוחמד חטיב, ב-19 במארס השנה. רוב המקרים לא מפוענח

ב-19 במארס השנה נרצח בביתו שבקלנסווה מוחמד חטיב (22)  עם חברו ליית נסרה (19). בבית המגורים היו עוד אנשים. בקומה מתחת, נכחו באותה שעה שתי עובדות במעון היום השיקומי בעיר, מרכז סנדיאן לגיל הרך של בית איזי שפירא. למחרת הן באו לעבודה, מתוך מחויבות לפעוטות עם מוגבלות ומשפחותיהם, הנשענות על המעון כדי לקיים את השגרה החשובה כל כך לילדיהן. בשבועות שאחרי הרצח המשיכו  להישמע יריות ברחבי קלנסווה, ועובדי המעון חששו לצאת לחצר עם הילדים, מחשש לחייהם ולחיי הילדים.

כשבועיים לפני כן, נורה ברכבו עו"ד אשרף חטיב, מנכ"ל עיריית קלנסווה. חטיב, ידיד אמת של בית איזי שפירא, פעל בשבועות שלפני הירי כדי לסייע בקידום פרויקט שאפתני לבניית מרכז חדש לאנשים עם מוגבלות, שיהווה מגדלור של מצוינות לחברה הערבית.

ביום חמישי האחרון נורו למוות ב-40 יריות לעבר רכבם  בצומת ניצני עוז, יוסף תקרורי (37) וחאלד אלעוקבי סלאמה (47) שניהם תושבי קלנסווה. תקרורי הוא בן דודה של עובדת סוציאלית קהילתית במרכז למשפחה בקלנסווה, שגם אותו מפעיל בית איזי שפירא. זהו מרכז שפועל לשינוי עמדות כלפי אנשים עם מוגבלות, סיוע במיצוי זכויות וקידום של התנדבות בחברה הערבית.

עצרת נגד אלימות בחברה הערבית לאחר רצח סוהא מנסור בטירה ב-12 באפריל השנה צילום: עופר וקנין

מקרי הרצח והאלימות הללו, כמו גם מקרים אחרים לפניהם ואחריהם, לא פוענחו. אין עצורים ואין כתבי אישום. עולם כמנהגו נוהג. האלימות בחברה הערבית נמצאת בכותרות בכל יום כמעט. מחכים לשמות נוספים שיצטרפו לסטטיסטיקה המזעזעת של נרצחים בחברה הערבית. בכל פעם, ובכל רצח, מונים מחדש את מספר ההרוגים מתחילת השנה. בקלנסווה, אני יכול להעיד, לזירות רצח קרבה ישירה למקום עבודתן של 20 עובדות, רובן תושבות העיר. זה קרוב, זה מפחיד, זה אתנו כל הזמן, זה בלתי נסבל.

לפני שנה נכנס לתוקפו חוק המחייב מעונות יום כמו זה של בית איזי שפירא בקלנסווה, להתקין מצלמות בכל מרחבי המעון במטרה להגן על הילדים מפני התעללות של צוות המעון. החוק נחקק אחרי מקרים בודדים ומחרידים ברחבי הארץ. בית איזי שפירא, כמו מאות מעונות אחרים, השקיע תקציבים, בתמיכה חלקית של המדינה, כדי לעמוד בדרישות החוק. כיום אין פינה לא מצולמת ברחבי המעון.

מה היה קורה אילו המדינה היתה דורשת מעצמה, מהמשטרה, את מה שהיא מחייבת בחקיקה ודורשת ממעונות היום, ובצדק? מה היה קורה אילו במארס 2021, כל קלנסווה היתה מרושתת במצלמות? בבדיקה שנערכה במחוז בניו ג'רסי, התקנת מצלמות בעיר הובילה לירידה של 50% בכל סוגי הפשעים, ומעבר לכך סייעה בפיענוחם של הפשעים האחרים שכן התבצעו. תוצאה זו חוזרת על עצמה בערים אחרות שבהן הותקנו מצלמות. 

השאלה האמיתית היא מתי יתעוררו במשטרה ויתחילו לרשת את מוקדי הפשע במצלמות כדי להתמודד עם האלימות בחברה הערבית. עובדי בית איזי שפירא קוראים למשטרה לפעול מחר בבוקר ולאפשר לתושבים של קלנסווה, ושאר הערים והכפרים שבהם משתוללת האלימות, לחזור לחיי שגרה ולהמשיך לפעול לפיתוח החברה והקהילה שלהם.

עמיר לרנר הוא מנכ"ל בית איזי שפירא

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker