ללמוד ממה שיש לאיאד שלבי לתת לנו, גם אחרי האולימפיאדה

ההשגים האדירים של הספורטאים הישראלים במשחקים הפראלימפיים, מדגישים את הצורך לפתוח גם את שוק העבודה הישראלי לפני אנשים עם מוגבלויות — ולהפסיק לשים לפניהם מכשולים מתוך דעות קדומות. כולנו נרוויח מהתיקון הזה

הדס גלילי שאינסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלבי בטקס הענקת המדליות. מתן הזדמנות שווה לבעלי מוגבלויות לא רק בתחום הספורטרט
שלבי בטקס הענקת המדליות. מתן הזדמנות שווה לבעלי מוגבלויות לא רק בתחום הספורטרט
הדס גלילי שאינסקי

איאד שלבי, ישראלי ערבי, יליד שפרעם, הוא ספורטאי וזוכה מדליית הזהב הראשונה שלנו במשחקים הפראלימפיים. שלבי הוא גם חירש ואילם מלידה ומגיל שבע מתמודד גם עם נכות בגפיים בעקבות נפילה טרגית.

על פניו, לשלבי היו את כל הסיבות לוותר ולעולם היו את כל הסיבות לוותר עליו. אבל שלבי, כמו הרבה אנשים עם מוגבלות, לא נתן למוגבלות שלו, מורכבת ככל שתהיה לקחת אותה למטה ויותר מזה, הוא הגיע יחד איתה להישגים יוצאי דופן והביא לכולנו כמדינה כבוד גדול ופורץ דרך.

כשאני שומעת על שלבי, אני חושבת על כל אותם 1.5 מיליון אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל, ועל קרוב ל־800 אלף אנשים עם מוגבלות בגילי עבודה.יותר מ־50% מהם לא זוכים להזדמנות שווה להיות חלק משוק העבודה ומנגד, אנחנו כחברה לא זוכים בהזדמנות להרוויח ממה שיש להם לתת לנו. כמובן שמאז זכייתו, נוספו לישראל עוד הישגים מרשימים באולימפיאדה משלל ספורטאים: מדלית זהב לשחיין עמי דדאון, שתי מדליות זהב ומדלית ארד לשחיין מארק מליאר, מדליית כסף לחותרת מורן סמואל ועוד.

על פי סקר שערכה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (משרד המשפטים), בתקופת הקורונה נפלטו משוק העבודה פי ארבעה יותר עובדים עם מוגבלות ביחס לעובדים ללא מוגבלות. כמה קשה יהיה להם לחזור לשוק העבודה? ועל אחת כמה וכמה, כשהנגיף שב ומתרגש עלינו? 

כשאנחנו רואים את שלבי ואת ההישג פורץ הדרך שלו, חשוב שנפנה מבט לאחור, ואולי גם לימיננו ולשמאלנו, וניתן את הדעת על שוק העבודה בישראל, ועד כמה הוא מאפשר מקום שווה והזדמנות אמיתית לעובדים עם מוגבלות.

דווקא כאשר אנחנו רואים את אותו אלוף אולימפי, חשוב שניתן את דעתנו על כל המועמדים עם מוגבלות שמגיעים לראיון עבודה והדלת נטרקת בפניהם.
רק משום שהם נראים אחרת, נשמעים אחרת או מתקשרים באופן אחר.

חשוב שנשאל את עצמנו אם השונות הזו היא בהכרח מגבלה. האם היא בהכרח באה על חשבון יכולות וכישורים אדירים, או שאנחנו עצמנו אלה שלא מצליחים לראות מעבר למה שרואים בעיניים? מעבר לדעות קדומות. כמה מדליסטים, כמה אלופי עולם אנחנו מפספסים כשאנחנו, כקולגות למקום עבודה וכמנהלים, חוסמים את הדרך במקרה הטוב או מראים את הדלת החוצה במקרה הפחות טוב, לאנשים עם מוגבלות, רק בשל מוגבלותם?

העסקת עובד עם מוגבלות אכן כרוכה לעתים בהתאמות שהמעסיק יידרש לבצע. עם זאת, במדינת ישראל של 2021 יש לא מעט פתרונות וסיוע למעסיק, כדי לבצע את אותן התאמות. רבות מההתאמות הנדרשות לעובד עם מוגבלות אף אינן כרוכות כלל בתוספת תשלום או הוצאה מיוחדת של המעסיק. כל שנדרש הוא יצירתיות ופתיחות למציאת פתרון. 

מכאן אני מסיקה שהחסם העיקרי שעדיין ניצב בפני אנשים ללא מוגבלות, גם ב־2021, הוא דווקא לקות הראייה שלנו. הקושי שלנו לראות את היכולות והחוזקות באדם עם מגבלה. אני רוצה לקוות שזוכה פראלימפי, פורץ דרך, שהביא לנו כבוד גדול עם מדליית זהב, ילמד אותנו, את כולנו, עוד שיעור על מה אפשר להשיג וכמה רחוק אפשר  להגיע — כשרק מקבלים הזדמנות.

אני רוצה לקוות שמכאן ואילך, עוד דלת תיפתח עבור אנשים עם מוגבלות גם לשוק העבודה בישראל. אם אנחנו יכולים להגיע למדליית זהב אנחנו יכולים גם לראות אדם, כל אדם, עם כל מגבלה בשוק העבודה.

עו"ס הדס גלילי שאינסקי, מנהלת מקצועית "תעסוקה שווה", מינהל תעסוקת אוכלוסיות – זרוע העבודה - משרד הכלכלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker