וול-מארט מול אמזון: הדו-קרב שמסביר איך עובדת הכלכלה המודרנית - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

וול-מארט מול אמזון: הדו-קרב שמסביר איך עובדת הכלכלה המודרנית

שתי ענקיות הקמעונות רוצות לשלוט בכל דבר שאנשים קונים - וכדי לעשות זאת כל אחת מהן מנסה להיהפך לדומה ליריבתה

14תגובות
אי־פי

עכשיו כשאמזון קונה את רשת השיווק היוקרתית הול פודס, משהו שאנליסטים בתחום הקמעונות מבינים כבר שנים מתבהר לכולם: הקמעונאית המקוונת נמצאת על מסלול התנגשות עם וול-מארט, כששתיהן מנסות זו מי שתשלוט בכל דבר שאנשים קונים.

כל אחת מהן מנסה להיהפך לדומה יותר לשניה - וול-מארט באמצעות השקעה רבה בטכנולוגיה, אמזון באמצעות פתיחת חנויות ספרים פיזיות ועכשיו רכישה של מרכולים פיזיים. אבל זה יותר מסתם מאבק בין שני תאגידי ענק. היריבות שלהן שופכת אור על השינוי שעוברת כמעט כל תעשיה גדולה, כאשר החברות הגדולות ביותר ובעלות הניהול הטוב ביותר משתלטות ונהנות מהיתרונות, על חשבון חברות קטנות יותר או חדשות.

זו אולי ברכה לצרכנים, אך יש לכך השלכות מדאיגות יותר על משרות, שכר ואי שוויון. כדי להבין את השינוי העצום הזה, אפשר להסתכל לא רק על עסקי המרכולים, אלא על הודעת רכישה אחרת שפורסמה היום.

אופנת גברים - כולל מה שאני לובש - יכולה להיות משעממת. בעבר הייתי קונה את החולצות המכופתרות שאני לובש לעבודה מחייט בהונג קונג. הן מתאימות לי בצורה מושלמת, אבל ההזמנה היתה כרוכה בפגישה מביכה עם איש מכירות בסוויטת מלון. המשלוח היה מגיע בתוך שישה שבועות, וכל חולצה עלתה 120 דולר, מה שמצטבר במהירות לסכום רציני כשצריכים לקנות שמונה או עשר חולצות בשנה.

לפני כמה שנים הבנתי שחברה בשם בונובוס מייצרת חולצות שמתאימות לי כמעט כמו החולצות מהחייט, ומוכרת אותן לעתים קרובות במחיר של 220 דולר לשלוש, או 73 דולר לחולצה אחת, כשהמשלוח מגיע בתוך יומיים. בונובוס נהפכה לספקית החולצות העיקרית שלי, לפחות עד לא מזמן, כששמעתי שאמזון מנסה להיכנס לתחום החולצות המחויטות לגברים. קו החולצות המכופתרות של החברה, שמוצע ללקוחות אמזון פריים, מוכר חולצות מבדים איכותיים במחיר של 40 דולר לחולצה בסיסית. אז קניתי לי כמה. הן לא מתאימות לי כמו החולצות של בונובוס, אבל התפירה שלהן טובה יותר.

אני לא יודע עדיין מהיכן אזמין את המשלוח הבא, ועסקה חדשה שנחתמה ביום שישי הופכת את השאלה הזו למעניינת עוד יותר: וול-מארט קונה את בונובוס.

סניף וול-מארט בקנטאקי
בלומברג

אמזון נגד וול-מארט

הצעד של וול-מארט נשמע אולי כמו החלטה משונה. היא לא קמעונאית שאליה אנשים בדרך כלל פונים כשהם מחפשים חולצה מחויטת או חליפה מצמר איטלקי. מצד שני, אמזון ידועה בכך שהיא מוכרת סחורות שמיוצרות על ידי אחרים.

וול-מארט ואמזון מתחרות זו בזו כבר שנים, כשכל אחת רוצה להיות המוכרת הדומיננטית של מוצרים, לא משנה כיצד צרכני העתיד ירכשו אותם. ה"כיצד" הזה הוא שילוב של חנויות פיזיות וערוצי הזמנה באינטרנט, וכל אחת מהחברות מנסה להגיע ליעד הזה מנקודת פתיחה שונה.

אמזון היא השחקנית הדומיננטית במכירות המקוונות, והיא חזקה במיוחד בקרב צרכנים אמידים בערים הגדולות. היא מתנסה כעת עם חנויות ספרים ומצרכים פיזיות ושואפת להתרחב. לוול-מארט יש אלפי חנויות שמוכרות סחורות בשווי מאות מיליארדי דולרים. היא חזקה במיוחד בפרברים ואזורים כפריים, בקרב צרכנים מהמעמד הבינוני והנמוך, אבל מנסה להדביק את הקצב עם מכירות באינטרנט ופנייה לאוכלוסיה עירונית ואמידה.

למה שתי קמעונאיות הענק האלה מנסות למכור לי חולצות? התשובה הקצרה היא משום ששתיהן רוצות למכור הכל. באופן ספציפי יותר, בונובוס ידועה כחדשנית בדיוק בשילוב הזה שבין מכירות באינטרנט ובסניפים. האתר ושירות הלקוחות שלה באינטרנט מצוינים, והיא מפעילה חנויות בערים גדולות בארה"ב. כך שהרכישה שלה עשויה לסייע לוול-מארט להתמקצע בדיוק בתחומים שבהם היא מנסה להתחרות מול אמזון. אפשר להסתכל על הרכישה של אמזון את הול פודס דרך אותה עדשה בדיוק. בעסקי המזון יש אתגרים שונים לגמרי מאלה שאמזון מכירה: אי אפשר לאחסן בננה או סטייק כמו שמאחסנים ספרים או צעצועים, ואנשים רוצים לרכוש מוצרים ולקחת אותם מיד הביתה.

בדיוק כפי שוול-מארט משתמשת בבונובוס כדי להגיע לצרכנים האמידים והמתוחכמים מבחינה טכנולוגית, אמזון משתמשת בהול פודס כדי להשיג את המומחיות והנוכחות הפיזית שהיא צריכה כדי למכור מזון טרי.

אבל יש גם זוויות רחבות יותר של הכלכלה המודרנית שמשחקות כאן תפקיד.

עולם של תשואה לגודל

עסקי ההלבשה היו תמיד תחרותיים מאוד עם אינספור שחקניות. כל תובנה שיצרנית חולצות אחת פיתחה יכולה היתה להיות מועתקת במהירות על ידי אחרות, והמחירים לצרכן שיקפו את עלויות הנדל"ן של הקמעונאיות והמיתוג כמו גורמים אחרים.

זה מסביר מדוע ישנן אלפי אופציות ברחבי העולם לכל מי שרוצה חולצה באיכות סבירה. בעולם הזה, כל יצרנית חולצות שניסתה לגדול מהר מדי סבלה מתשואות נמוכות מאוד. היה עליה לשלם הרבה כדי לשכור נדל"ן לחנויות שלה, ולהציע סכומים גדולים יותר ממתחרותיה כדי לשכור את יצרני החולצות המנוסים ביותר. התרחבות לא היתה עוזרת לה לחסוך עלויות ורק גורמת כאב ראש למי שניסה לנהל את הכל.

אבל יותר ויותר עסקים בכלכלה המודרנית מראים דווקא תשואות חיוביות לגודל: לחברות הגדולות ביותר יש יתרון עצום על פני השחקניות הקטנות יותר. זה מטה את השוק לכיוון כמה שחקניות או אפילו מונופול, במקום זירה של אינספור מתחרות. הדוגמה הקיצונית ביותר לכך היא בעסקי התוכנה, שם חברה יכולה להשקיע סכומי עתק על תוכנה, אבל אז למכור אותה לכל לקוח נוסף בסכום כמעט אפסי. עסקי ההלבשה אינם קיצוניים כל כך - העלות של ייצור חולצה עדיין תלויה בעלות הבד והעובדים שתופרים אותה - אבל הם נעים באותו הכיוון.

וזה מסביר מדוע וול-מארט ואמזון נחושות כל כך להלביש אותי. כבר עכשיו קמעונאיות מנסות להבין איך לנהל שרשראות אספקה מתוחכמות שמחברות את דרום-מזרח אסיה עם חנויות בערים גדולות בארה"ב כך שאף פעם לא יאזלו להן המוצרים. הן צריכות אפליקציות מובייל ואתרים שמציעים חוויית משתמש חלקה כך ששום דבר לא יעמוד בין הרוכש הפוטנציאלי לבין ההזמנה.

לחברות גדולות שיודעות לנהל את שרשרת האספקה הזו יש יותר מכירות שיכסו על העלויות הפחות או יותר קבועות האלה, מה שמאפשר להן לשמור על מחירים נמוכים יותר משחקניות נישה ולשמור על יתרון.

ומה המשמעות לכלכלה?

אם קמעונות היתה התעשייה היחידה שנהפכת לריכוזית יותר, מילא. אבל מספר מצומצם של חברות נוטלות נתח לא פרופורציונלי של הכנסות במגוון רחב של מגזרים, כולל בנקאות, תעופה וטלקום. מחקר שערכה מועצת היועצים הכלכליים לבית הלבן בתקופת ממשל אובמה מצא כי ב-12 מתוך 13 מגזרים בתעשייה, נתח ההכנסות של 50 החברות הגדולות ביותר עלה בין 1997 ל-2012.

זה מסביר מדוע פערי ההכנסות התרחבו בשנים האחרונות. העולם התאגידי מתחלק מן הסתם בין חברות מנצחות למפסידות, עם השלכות אדירות על העובדים שלהן. מחקר בראשות ג'יי סונג ממנהל הביטוח הלאומי בארה"ב מצא כי רוב העליה באי שוויון בשכר בין 1978 ל-2013 נבע מכך שכמה חברות שילמו יותר מאחרות - לא בגלל פער רחב יותר בין העובדים בעלי השכר הגבוה ביותר לעובדים בעלי השכר הנמוך ביותר באותה החברה.

דיוויד אוטור מ-MIT וארבעה מעמיתיו מצאו במחקר אחר כי עלייתן של "חברות העל" האלה - המנצחות הגדולות בעימות כמו זה של וול-מארט מול אמזון - היא הסבר אפשרי לירידה בנתח של העובדים בעוגה הכלכלית.

עד כמה הטכנולוגיה המשתנה אחראית לכך - ולא שינוי ההתנהגות התאגידית או מדיניות הגבלים עסקיים משוחררת - זו כבר שאלה שפתוחה לדיון. מה שבטוח - ההחלטה של וול-מארט ואמזון להתחרות על המצרכים שאני אקנה - ועל מה שאתלה בארון שלי - היא קרב קטן במלחמה לשלוט בכלכלה העולמית המשתנה.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם