שר אוצר לשעבר, חבר פרלמנט ויועץ פיננסי - ועכשיו גם עורך עיתון - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הון-שלטון-עיתון

שר אוצר לשעבר, חבר פרלמנט ויועץ פיננסי - ועכשיו גם עורך עיתון

מינויו של ג'ורג' אוסבורן לתפקיד העורך הראשי של "לונדון איוונינג סטנדרד" עורר תגובות קשות בבריטניה בשל ניגוד עניינים אפשרי - הוא עדיין מכהן כחבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית

4תגובות
ג'ורג' אוסבורן ובוריס ג'ונסון, שר החוץ הבריטי ולשעבר עורך ה"ספקטייטור"
בלומברג

"לונדון איוונינג סטנדרד", העיתון הבריטי החינמי, הכריז ביום חמישי כי מינה עורך חדש. האיש הוא לא אחר מאשר ג'ורג' אוסבורן, שר האוצר בממשל הקודם תחת דיוויד קמרון.

המינוי של פוליטיקאי ידוע כל כך, שמכהן כיום גם כחבר פרלמנט מטעם המפלגה השמרנית וכיועץ כלכלי עצמאי, הוא אולי נכס בעבור העיתון עצמו, אך מעורר שאלות קשות על הקרבה בין הון לשלטון, ניגוד עניינים ואפילו ביקורת על יכולתו של אוסבורן להקדיש את זמנו כראוי לשני תפקידים חשובים בו־זמנית. פוליטיקאים מהאופוזיציה קראו לאוסבורן בן ה–45 להתפטר מתפקידו כחבר פרלמנט.

בנימין נתניהו אינו הפוליטיקאי הראשון שהבין את חשיבות הקשר בין התקשורת לבין השלטון. בריטניה ידועה במיוחד בתחום זה, עם מסורת ארוכת יומין של פוליטיקאים שהגיעו מהעיתונות ולהפך. למשל, רופרט מרדוק, איל העיתונות יליד אוסטרליה, נהפך בבריטניה ל"ממליך מלכים", שעיתוניו מסייעים לקדם או לקבור קריירות של פוליטיקאים — והמשיך לארה"ב, שבה שלטון ותקשורת הולכים יד ביד.

"לונדון איוונינג סטנדרד" נוסד על ידי סטנלי גיפרד ב–1827 בשם "דה סטנדרד". העיתון נודע בסיקור חדשות החוץ האיכותי שלו, בפרט בתקופת מלחמת האזרחים האמריקאית. הוא עבר גלגולי בעלות רבים עד שב–2009 נרכש על ידי אלכסנדר לבדב, איש עסקים רוסי ויוצא הקג"ב, ובנו יבגני — הבעלים של העיתון המתחרה "אינדיפנדנט". באותה שנה גם נהפך ה"סטנדרד" לחינמון, שמופץ כיום ב–850 אלף עותקים, בעיקר במרכז לונדון.

על המינוי של אוסבורן נמתחה ביקורת חריפה בעיתון הבריטי "פייננשל טיימס". במאמר מאת ג'ון גאפר צוין כי אוסבורן משתכר 650 אלף ליש"ט לשנה בתפקידו כיועץ לבלאקרוק, חברת ניהול הקרנות הגדולה בעולם. אוסבורן השתכר גם 800 אלף ליש"ט מנשיאת נאומים בתשעת החודשים האחרונים.

גאפר טוען כי בין שלושת התפקידים של אוסבורן — חבר פרלמנט, יועץ כלכלי ועורך עיתון — יש ניגודי עניינים ברורים ובוטים: "כיצד יכול עורך לנהל את הסיקור הפיננסי בזמן שהוא מקבל שכר ממוסד פיננסי גדול? כיצד יכול חבר פרלמנט שמרני מכהן ושר אוצר לשעבר לספק סיקור ביקורתי ועצמאי של התחום הפוליטי? ואם זה לא היה מספיק כדי למנוע מאוסבורן מלקבל את המשרה אצל יבגני לבדב, יש בעיה גיאוגרפית — הוא מייצג את מחוז טאטון שבחבל צ'שייר, ועורך עיתון שהמערכת שלו ממוקמת בלונדון".

השער הסאטירי שהוציא ה"סאן" ל"איוונינג סטנדרד" בעקבות
המינוי של ג'ורג' אוסבורן לעורך

ב"פייננשל טיימס" וגם ב"גר­די­אן" צוין כי מדובר בתפקידים שדורשים תשומת לב מלאה ואינם מאפשרים שילוב, גם אם לא יהיו בעיות של ניגוד עניינים. הפרשנית מרינה הייד השתמשה בביטויים קשים יותר נגד המינוי בטור שלה ב"גרדיאן": היא הזכירה את "תרמית הצנע" — מדיניות הצנע הקשה שניהל אוסבורן בבריטניה לאחר המשבר הפיננסי העולמי, תוך שלא הצליח לעמוד ביעדי סגירת הגירעון והפחתת החובות. היא ציינה את היותו חבר בממשלה שיזמה את משאל העם על היציאה מהאיחוד האירופי (ברקזיט), שגרם למשבר פוליטי וחברתי קשה בבריטניה, ביקרה את הראוותנות של בעלי העיתון והשתעשעה ברעיון כי בעתיד עשוי מייקל גוב, חבר הפרלמנט תומך הברקזיט, להתמנות לעורך של "טיימס" הלונדוני הנחשב.

ב"סאן", שבבעלות מרדוק, נכתב כי לפי הערכות, שכרו של אוסבורן בתפקיד החדש הוא 2 מיליון ליש"ט בשנה. בדרכו ה"מעודנת" בחר ה"סאן" לתאר כיצד ייראה "איוונינג סטנדרד" תחת הנהגתו של אוסבורן באמצעות הדמיה של שער העיתון, שעליו תמונה מעובדת של אוסבורן כשפלג גופו העליון מחובר לפלג גוף תחתון של אישה במכנסונים על עקבים. הכותרת הראשית בהדמיה היא "איזה חמודים השמרנים האלה, בחיי ג'ורג'" (משחק מלים שמשמעותו גם "מאת ג'ורג'"), ושלל משחקי מלים על צנע וישבנים, עקיצה על מס שביקש אוסבורן להטיל על המאפה הלאומי "פסטי", מודעה סאטירית על בלאקרוק והפניה שלועגת לברקזיט ולאוסבורן.

אוסבורן לא יהיה הפוליטיקאי הראשון בבריטניה שעוסק גם בעיתונות: שר החוץ, בוריס ג'ונסון, היה עורך "ספקטייטור" בזמן שכיהן כחבר פרלמנט ממפלגת השמרנים ב–1999–2005; ריצ'רד קרוסמן היה עורך "ניו סטייטסמן" בשנות ה–70 וייצג בפרלמנט את מפלגת הלייבור; מנהיג הלייבור לשעבר מייקל פוט ערך את ה"סטנדרד" בשנות ה–40; וביל דידס, שר שמרני לשעבר, ערך את ה"דיילי טלגרף" ב–1974–1986. אולם ג'ונסון וקרוסמן הם בין הבודדים שכיהנו כחברי פרלמנט ועורכי עיתון במקביל.

ה"פייננשל טיימס" לא שכח להזכיר לקוראים כי אוסבורן לא עבד בתחום מאז ימיו כסטודנט להיסטוריה באוקספורד, אז ערך את המגזין "אייזיס", והיה אחראי למהדורה — הראשונה והאחרונה — שהוקדשה כולה למריחואנה. לפני כניסתו לפוליטיקה, ניסה אוסבורן להתקבל להתמחות ב"אקונומיסט", אך הפסיד לגדעון רחמן — כיום אחד הפרשנים הבכירים ב"פייננשל טיימס" ועיתונאי זוכה פרסים.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם