כך מצליח הפופוליזם להעמיד בסימן שאלה את עצמאות הבנקים המרכזיים - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך מצליח הפופוליזם להעמיד בסימן שאלה את עצמאות הבנקים המרכזיים

הבנקים המרכזיים ברחבי העולם הצליחו למתן את האינפלציה באופן משמעותי מאז שנות ה-80 ■ בדרך, הם צברו כוח עצום שהפך אותם למטרה נוחה עבור פוליטיקאים, בהתאם לרוח התקופה ■ ואולם נראה כי הם מסרבים להכיר בהשלכות הפוליטיות של מדיניותם

תגובות
בניין הבנק המרכזי של בריטניה
HANNAH MCKAY/רויטרס

בתקופה שבה הפופוליזם מהדק את אחיזתו באירופה, בארה"ב ובמקומות נוספים, אין מטרות רבות שמותקפות פוליטית כמו המוסדות שבהם יושבים טכנוקרטים ומשתמשים בכוחם כדי להשפיע על גורלם הכלכלי של מיליונים: הבנקים המרכזיים.

בארה"ב, החופש שניתן לבנק הפדרלי לקבוע את שיעור הריבית כבר נמצא על הכוונת של הרפובליקאים בבית הנבחרים, שמקדמים מדיניות מוניטרית המבוססת על שליטה. בצדו השני של האוקיאנוס האטלנטי, הבנק המרכזי האירופי (ECB) נמצא תחת לחץ עצום להדק את המדיניות המוניטרית, לפי דרישתה של גרמניה. בהודו, רפורמה דרמטית במטבע נערכה במידה רבה מעל לראשו של הבנק המרכזי.

קובעי המדיניות המוניטרית ננזפים על ידי הפוליטיקאים, שמזינים את התחושות האנטי־ממסדיות. התוצאה היא שחלק מהמוסדות ויתרו למעשה על האוטונומיה המגיעה להם על פי חוק, שממנה נהנו בעבר. סביר להניח שבקרוב ירצו חלק מהממשלות שליטה גדולה יותר על שיעורי הריבית ומאזני התשלומים, ובמקביל יטילו על הבנקים המרכזיים משימות פוליטיות כמו תיקון האי־שוויון וחלוקת ההכנסות.

"כלכלה בריאה יותר דורשת שינויים"

"בכל קונפליקט עם מחוקקים שנבחרו בבחירות, הבנקים המרכזיים הולכים להפסיד, וטווח העצמאות שלהם הוא עדיין שאלה פתוחה מאוד", אומר צ'ארלס גודהארט, מרצה בלונדון סקול אוף אקונומיקס, ומקבל החלטות בבנק המרכזי בבריטניה מאז שהבנק קיבל את המנדט לקבוע באופן עצמאי את שיעור הריבית לפני כ–20 שנה. לדבריו, "זה בהחלט אפשרי שנחזור לעולם שבו הממשלות קובעות את הריבית קצרת הטווח".

זה נראה כמו רעיון מהפכני. אבל מצבם של הבנקים המרכזיים היה פעם שונה בתכלית. כפי שגודהארט משחזר במחקר מ–2010, בשנות ה–60 המחלקה הגדולה ביותר בבנק המרכזי של אנגליה היתה זו שעסקה בפיקוח על מטבע זר — מדיניות שלא הבנק קבע. מעט מתבוננים מהצד מצפים שממשלות סביב העולם ינשלו באופן רשמי את הבנקים המרכזיים מכוחם בזמן הקרוב. אבל הטון הפוליטי במדינות רבות הופך את העצמאות הרשמית של הבנקים למשמעותית פחות ופחות — בין אם הבנקים שותפים לתהליך ובין אם לאו.

ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי
TOBY MELVILLE/רויטרס

קחו לדוגמה את חבר הקונגרס הרפובליקאי ג'ב הנסרלינג, יו"ר הוועדה לשירותים פיננסיים בבית הנבחרים. הוא מייצג את הרעיון שככל שהבנקאים בבנקים המרכזיים מפעילים יותר שיקול דעת בקביעת המדיניות, כך הם נהפכים שקופים פחות ונותנים פחות דין וחשבון על מעשיהם.

הרפובליקאים בארה"ב מציעים כבר כמה שנים חקיקה שלפיה בכירי הבנק הפדרלי יפעלו לפי חוקים של מדיניות מוניטרית, או יסבירו מתי ההחלטות שלהם מתעלמות מהמדיניות הזו — אבל כרגע אין סימן לכך שהנשיא דונלד טראמפ מתכוון להפוך את ההצעה לחוק.

כמתואר

"אנחנו צריכים שתהיה לנו מדיניות מוניטרית צפויה יותר, שקופה וממושמעת", אמר הנסרלינג ב–15 בפברואר. "בנייה של כלכלה בריאה יותר לכולם דורשת בבירור שינויים בבנק הפדרלי".

האיום בשינוי הופנה גם לבנק המרכזי של אנגליה, על ידי ראש הממשלה הבריטית, תרזה מיי, שמנתבת את חוסר שביעות הרצון של הבוחרים בעידן שאחרי ההחלטה על ברקזיט לעבר ההתנהגות החד־צדדית לכאורה של הבנק.

הנגיד הבריטי מארק קרני
POOL/רויטרס

בגוש היורו — שבו האוטונומיה של הבנק המרכזי האירופי (ECB), כך נטען, היא הבטוחה ביותר מבחינה חוקית — פוליטיקאים גרמנים, שמתכוננים לבחירות בספטמבר, עומדים בתור כדי להגיד לנשיא הבנק מריו דראגי מה לעשות. כלומר, להעלות את הריבית כדי שתתאים לכלכלה הצומחת שלהם, אף שהרבה אזורים בגוש היורו עדיין סובלים מאבטלה בשיעור דו־ספרתי.

אפילו התומכים בבנקים מרכזיים עוצמתיים חושבים כעת שהם יצטרכו לוותר על משהו מכוחם. אד בולס, לשעבר פוליטיקאי של מפלגת הלייבור הבריטית ויועץ לשר האוצר גורדון בראון ב–1997, כתב במחקר בשנה שעברה כי "כדי להגן על הפופולריות ועל הלגיטימיות שלהם", הבנקים המרכזיים צריכים להיות מוכנים "להקריב חלק מהעצמאות הפוליטית שלהם".

האיום המרומז הוא שבנקאים מרכזיים יכולים, אם לא ייזהרו, למצוא את עצמם בסופו של דבר במצבם הקשה של מקביליהם בטורקיה והונגריה, עם יכולת מועטה לפעול בניגוד להוראת הממשלה, על אף העצמאות המובטחת להם על הנייר.

למשל, ביקורת מתמדת של ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן על המדיניות המוניטרית הפסיקה רק לאחר שמינה ב–2013 את יד ימינו, גיורגי מטולסי, לעמוד בראש הבנק. מטולסי צריך להוכיח כעת כי הוא יכול להעלות את הריבית כפי שידע להוריד אותה.

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי
Saurabh Das/אי־פי

באופן דומה, בטורקיה, הטיל בעבר הנשיא רג'פ טייפ ארדואן ספק בנאמנות בכירי הבנק המרכזי. בחודשים האחרונים זכה הבנק באישורו לאחר מחזור של הורדות ריבית תחת נגיד חדש — מוראט ג'טינקאיה. ג'טינקאיה העלה את שיעור ריבית הבסיס פעמיים, והידק את המדיניות המוניטרית באמצעים יוצאי דופן מאז תחילת ינואר כדי לחזק את המטבע. ארדואן ממשיך לקרוא לריבית נמוכה יותר, עם אינפלציה של יותר מ–8%.

הרפורמה של הודו

האיומים על הבנקים המרכזיים אינם מוגבלים לקביעת שיעור הריבית. הבנק הפדרלי של הודו נראה כעומד מנגד כשהממשלה של נרנדרה מודי פעלה במלוא המרץ להעביר את רפורמת השטרות בשנה שעברה, שהוציאה משימוש 86% מהכסף המזומן שהיה במחזור. הצעד, טענה הממשלה, נועד להילחם בשחיתות, והבנק המרכזי לא היה מעורב בעליל בתכנון.

קודמו בתפקיד של הנגיד הנוכחי אורג'יט פאתל, רגורהם רג'אן, העביר את החודשים האחרונים שלו בתפקיד במאבק נגד הצעה ממשלתית להשתמש במאזן של הבנק המרכזי כדי לממן הזרמה של הון לבנקים מסחריים כושלים.

"אני חושב שבתקופה שבה בנקים מרכזיים היו השחקן היחידי בעיר — כפי שאמר פעם נגיד הבנק הפדרלי של ארה"ב לשעבר, בן ברננקי — הם תפסו מקום שפוליטיקאים רצו לעצמם", אמר רג'אן בראיון טלפוני שנערך החודש.

בניין הבנק המרכזי של הודו
בלומברג

אבל למה עצמאות הבנק הפדרלי חשובה? הפריבילגיה של המוסדות האלה לפעול באופן עצמאי קשורה באופן הדוק לטווח האינפלציה הרצוי, שיטה שהשימוש בה התחיל לאחר שממשלות נתנו למחירי המוצרים לצאת משליטה בשנות ה–70 וה–80, והיא נוסתה לראשונה בניו זילנד. בנק מרכזי עצמאי, כך התברר, הוא השיטה האפקטיבית ביותר כדי לשמור על יציבות מחירים. הסיבה היא שמוסד כזה, באופן תיאורטי, אינו צריך להתמודד עם הפיתוי להשאיר את הריבית נמוכה בגלל חוב גבוה או בחירות שעומדות בפתח.

אבל כעת, לאחר תקופה ארוכה של אינפלציה נמוכה ברחבי העולם המפותח — ההישג הגדול היחיד של הבנקים המרכזיים ב–30 השנה האחרונות — החשש מאינפלציה דוהרת נעלם כמעט לחלוטין. ביפן, למשל, הבנק המרכזי והממשלה איחדו כוחות כדי להחזיר את האינפלציה.

הסמכויות שצברו הבנקים המרכזיים לפני המשבר — פיקוח על הבנקים, יישום מדיניות ליציבות כלכלית, אחריות על פירוק בנקים — הופכות את עוצמתם לריכוזית מדי. "בנקים מרכזיים במהלך המשבר היו צריכים לקחת על עצמם כל מיני משימות, ואחריות שהיתה הרבה מעבר למשימה הטכנית שניתנה להם — יציבות מחירים", אומר פרנסיסקו פפדיה, לשעבר מנהל בכיר בבנק המרכזי של אירופה. "הם היו צריכים לקבל החלטות פוליטיות במהותן שיוצרות מתח — דבר שיוצר קשיים".

בניין הבנק הפדרלי של ארה"ב
Kevin Lamarque/רויטרס

פפדיה מציע שכאשר משימה אחת — כמו יציבות פיננסית — מאיימת להפריע למנדט העיקרי של הבנק, הבנקאים בבנק המרכזי יחזרו לפוליטיקאים ויבקשו את הדרכתם. אד בולס טוען כי בנקים מרכזיים לא צריכים לראות את עצמם כעצמאיים בנוגע לכל המשימות שלהם.

האירוניה כעת היא, שגם אם הממשלות רוצות לצמצם את סמכויות הבנקים המרכזיים — הן דווקא מערבות אותם עמוק יותר במדיניות הכלכלית, שהיתה נחלתם של נבחרי הציבור עד כה, ומשפיעה על חייהם היומיומיים של כל האזרחים.

שעירים לעזאזל פוליטיים

אינפלציה נמוכה התקיימה בזמן שכוחם של האיגודים נחלש, ובחלק מהכלכלות השכר הריאלי לא צמח מהר. כאשר זו המגמה, בנקים מרכזיים יכולים להפוך בקלות לשעירים לעזאזל פוליטיים, והתעלמות מההשלכות של המדיניות המוניטרית היא כבר לא אופציה.

הנגידה האמריקאית ג'נט ילן
J. Scott Applewhite/אי־פי

הדו"ח של דירקטוריון הבנק הפדרלי של ארה"ב לקונגרס ביוני כלל מחקר שכותרתו "האם הרווחים של הצמיחה הכלכלית חילחלו לציבור רחב?". בשימוע שנערך בבית הנבחרים ב–15 בפברואר, אל גרין, חבר קונגרס מטקסס, הפציר בנגידת הבנק הפדרלי, ג'נט ילן, לחקור את שורשי הסיבות לאבטלה בקרב האוכלוסייה השחורה בארה"ב.

הרעיונות שמדיניות מוניטרית אינה מייצגת את כולם, ושמדיניות כמו הרחבה כמותית מעלה מחירים של נכסים פיננסיים — שנמצאים בבעלותם של אנשים אמידים יחסית — נמצאים כיום בבסיסן של הרבה מהשאלות שהמחוקקים הבריטים מפנים לנגיד הבנק המרכזי מארק קרני.

דראגי מתמודד באופן תדיר עם האשמות דומות. והתגובה שלו היא בדרך כלל שמדיניות מוניטרית לא יכולה לעשות שום דבר לגבי זה. "קשה לי להגיע למסקנה שלאורך זמן התוצאה של המדיניות שלנו היתה — או יכולה להיות — חלוקה מחדש של העושר וההכנסות באופן לא הוגן או שוויוני", אמר דראגי בברלין ב–25 באוקטובר.

ועדיין, נושא חלוקת המשאבים הוא כל כך טעון ופופולרי, שבנקים מרכזיים יכולים או לנסות להתמודד עמו — או להביט בעוד גורמים שונים עושים בנושא שימוש כדי לשחוק את הלגיטימיות והאוטונומיה שלהם.

"לכל הפחות, בנקים מרכזיים צריכים להכיר בכך שלהרחבה הכמותית היו השלכות על חלוקה מחדש של העושר", אומר פאניקוס דמטריאדס, מרצה באוניברסיטת לסטר בבריטניה, ולשעבר חבר במועצה של ה–ECB מטעם קפריסין. דמטריאדס אולץ להתפטר ב–2014 בעקבות לחץ פוליטי במהלך המשבר הפיננסי במדינה.

"אם אתה לא מבין מה אתה עושה בעניין הזה, הפוליטיקה באה ומכה אותך", הוא אמר.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם