אירופה מתחילה לחשוב על הבלתי-אפשרי: פירוק - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
"פייננשל טיימס"

אירופה מתחילה לחשוב על הבלתי-אפשרי: פירוק

האיחוד האירופי לא עמד בפני סיכונים גדולים כל כך מאז המלחמה הקרה ■ הנה אחד התרחישים האפשריים

10תגובות
אי–פי

בתור איתות כמעט פרוידיאני לספקותיו של האיחוד האירופי לגבי עתידו, הדו"ח שפירסם נשיא הנציבות האירופית, ז'אן קלוד יונקר, על עתידה של אירופה עושה את העבודה לא רע. ביום רביעי שעבר חשף יונקר את המסמך, שהכיל לא פחות מחמישה תרחישים לאבולוציה האפשרית של אירופה עד 2025. כותרות התרחישים — "ממשיכים", "אין אפשרות מלבד השוק היחיד", "מי שרוצה יותר עושה יותר", "לעשות פחות ביתר יעילות", "ולעשות יותר ביחד" — סבלו מערפול שאפשר להבינו. השנה יתקיימו בחירות כלליות בהולנד, בולגריה, צרפת, גרמניה וצ'כיה, ולמעט מאוד ממשלות, אם בכלל, יהיה תיאבון ליוזמות שאפתניות מצדו של יונקר.

מנהיגי אירופה מבינים, עם זאת, כי אירופה ניצבת כיום מול יותר סיכונים מבכל זמן אחר מאז סוף המלחמה הקרה ב–1989–1991. אסטרטגים של מדיניות חוץ בברלין, פריז ובירות אחרות בוחנים מחדש את ההנחות המקובלות: הקביעות שהאינטגרציה האירופית היא בלתי־נמנעת ושהברית הצבאית בין ארה"ב לאירופה אינה בת חלוף מוטלות פתאום בספק.

רעיון ותיק שדיבר על "אירופה של כמה הילוכים" — שבה חלק מהמדינות משתפות פעולה באופן הדוק יותר מאחרות — חזר לאופנה. הרעיון עושה לעצמו נפשות במיוחד במערב אירופה, וביום רביעי הביעו בו תמיכה ז'אן מרק אירו וזיגמר גבריאל, שרי החוץ של צרפת וגרמניה, בהתאמה.

שרת ההגנה של גרמניה אורסולה ון דר ליין, שר החוץ של צרפת ז'אן מרק אירו, ושר החוץ של גרמניה זיגמר גבריאל
ERIC VIDAL/רויטרס

רעיון נוסף שעולה כעת הוא להגביר את שיתוף הפעולה הביט­חו­ני, כך שאירופה תיהפך לשותפה צבאית אמינה יותר בעבור ארה"ב. ואולם הצעות אלה הן זהירות למדי, ויש עתה מקבלי החלטות ואנליסטים עצמאיים שמעזים לחשוב על הבלתי־נתפש: אירופה לא מאוחדת.

דוגמה אחת היא דו"ח של מקרו־ג'יאו, חברת ייעוץ שבראשה עומד קרלו דה בנדטי, מהוותיקים והנכבדים שבקהילת העסקים האיטלקית. הדו"ח, שכותרתו "אירופה בעידן הברקזיט וטראמפ: התפוררות והתארגנות מחדש", מציע מסקנות נועזות. הוא טוען כי האיחוד האירופי בצורתו הנוכחית עתיד להתפרק, אפילו אם תומכי האיחוד כמו עמנואל מקרון, איש המרכז הצרפתי, ומרטין שולץ, הסוציאל־דמוקרט הגרמני, ינצחו בבחירות השנה.

"עד מחזור הבחירות הבא, שיתקיים ב–2021–2022, האיחוד האירופי עשוי להגיע לישורת האחרונה — חמש שנים אחרונות של קיומו הלכה למעשה", נטען בדו"ח. עם זאת, מחבריו מסכימים כי קרוב לוודאי שהמבנה המשפטי הפורמלי של האיחוד, שבמרכזו הפקידות בבריסל, ימשיך להתקיים. הדו"ח מסיק כי נוסף על זעזועים כמו החלטת בריטניה לצאת מהאיחוד האירופי, קיימות מגמות גיאו־פוליטיות ארוכות טווח שגורמות לאיחוד להתנוון.

אתגרים אלה נמצאים בשפע בגבולות המזרחיים והדרומיים של אירופה, ונמנים עמם הגירה לא מבוקרת; מדינות שחדלו לתפקד, כמו יוון; טרור; שינוי אקלימי; ורוויזיוניזם רוסי - הפלישה לקרים והחשש משאיפות ההתפשטות של רוסיה בראשותו של ולדימיר פוטין.

בה בעת, ארה"ב מתנתקת לאטה מאירופה ומתמקדת בסין ובאזור אסיה־פסיפיק. גרמניה לא תוכל להיות תחליף לארה"ב בתור המעצמה ההגמונית של אירופה, מכיוון שאינה תומכת בהפיכת גוש היורו ל"איחוד העברות" - שבו מדינות ערבות במשותף לחובות שותפותיהן לאיחוד ולתקציביהן. למרות הספקולציה על כוח ההרתעה הצבאי של גרמניה, ההיסטוריה של המאה ה–20 מרתיעה את גרמניה ושכנותיה מתפיסת תפקיד המעצמה הצבאית של אירופה.

האם התפרקות האיחוד האירופי תשחרר מכלאם את "השדים הלאומניים המסוכנים ביותר של העבר האירופי", כפי שחושש גי פרהופשטדט, ראש ממשלת בלגיה לשעבר? מחברי הדו"ח של מקרו־ג'יאו אינם צופים תחרות הרסנית כזו בין המדינות הריבוניות, כי אם "הופעתה של ליבה גרמנית גיאו־כלכלית". ליבה זו תורכב מגרמניה וממדינות שנמצאות בשרשרת האספקה התעשייתית שלה, שרואות בעין דומה לגרמניה את כיוון המדיניות התקציבית והמוניטרית, קרי: חסכנות ועודפים, וריבית לא נמוכה.

בדו"ח יש ניסיון להרגיע את החששות מפני התפרקות אפשרית של איטליה: אם זה יקרה, צפון איטליה עשויה להצטרף להולנד, פולין, צ'כיה, סלובקיה, וכמה מדינות סקנדינביות שירכיבו את הקבוצה החדשה של מדינות הליבה הגרמנית.

כל התרחישים האלה מבוססים על ההנחה שגוש היורו, על 19 חברותיו, יתפרק. שרי האוצר וראשי הבנקים המרכזיים טוענים בתוקף כי צעד כזה יהרוס את כלכלת אירופה ואת היציבות הפיננסית הגלובלית. ואולם רעיון פירוק גוש היורו אינו מוגבל לדיון בחוגים של החזית הלאומית הימנית של צרפת או מפלגת חמשת הכוכבים האנטי־ממסדית של איטליה, ומתפשט מעבר להם.

מדיובנקה, בנק השקעות שהיה פעם אות ומופת לקפיטליזם הצפון איטלקי, פירסם בינואר דו"ח מעורר מחלוקת שבו נטען כי במונחים של חוב ציבורי, לא ייגרם לאיטליה נזק אם תצא מגוש היורו. במהלך שמשקף את התסכול לגבי הריבית הנמוכה להפליא של הבנק המרכזי של אירופה ותוכנית רכישת האג"ח שלו, שנועדה להזרים נזילות לכלכלה האירופית, הצביע הפרלמנט ההולנדי בחודש שעבר בעד מינוי ועדת חקירה שתבדוק את היתרונות והחסרונות של חברותה של הולנד בגוש היורו.

כאיתותים לעתידה של אירופה, התפתחויות אלה ראויות לתשומת לב רבה — אולי יותר מאשר המסמך הרשמי של יונקר.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם