מה יקרה כשלתאגידים תהיה גישה לקודים גרעיניים בשם הסחר החופשי? - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה יקרה כשלתאגידים תהיה גישה לקודים גרעיניים בשם הסחר החופשי?

הסכם הסחר בשירותים, TISA, יכסה 70% מכלכלת השירותים בעולם ו-23 מדינות, לרבות ישראל ■ ארגון גרינפיס הדליף את פרטי המגעים החשאיים וחשף חזון לעולם שבו התאגידים נוטלים את הכוח לקביעת מדיניות, פיקוח ואיכות מידי ממשלות - שנותנות אותו מרצונן

6תגובות
נשיא ארה"ב ברק אובמה, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו ונשיא מקסיקו אנריקה פנייה נייטו במפגש באוטווה
בלומברג

"נפט"א (NAFTA) הוא אולי הסכם הסחר הגרוע ביותר שנחתם בהיסטוריה של העולם, ובטח ההסכם הכי גרוע שנחתם בארה"ב" - כך טען במהלך מערכת הבחירות המועמד לנשיאות ארה"ב, דונלד טראמפ. היה זה הגורם המפתיע ביותר שעמד לצדו: הסכמי סחר. נפטא, הסכם הסחר הצפון אמריקאי שנחתם בשנות ה-90, בממשל ביל קלינטון, יצר אזור סחר חופשי בין קנדה, ארה"ב ומקסיקו. לדברי טראמפ ומתנגדים אחרים, כולל מהצד השמאלי של הקשת הפוליטית, הסכם סחר זה פגע בפרנסתם של מיליוני פועלים אמריקאים.

טראמפ השתמש בעוד ראשי תיבות קליטים כאמצעי הפחדה במסע הבחירות: TTIP, ההסכם המוצע עם האיחוד האירופי; ו-TPP, שנחתם ולא אושרר, עם אומות השוכנות לחופי האוקיאנוס השקט - מאסיה ועד אוסטרליה. הוא השתמש בפחד מהגלובליזציה, התחרות הבינלאומית ואובדן עבודה כדי לאחד סביבו את הפועלים המדוכאים של מרכז ארה"ב - את המפוטרים, האנשים ששכרם נשחק ושאיבדו את פרנסתם לטובת פועלים ביבשות אחרות. טראמפ הבטיח שיפתח לרווחה את ההסכמים, ימנע חתימת חדשים, ויחזיר לארה"ב את כל העבודה שאבדה לה.

רק הסכם אחד לא הזכיר המועמד המצייץ, גם לא לאחר שנבחר לנשיאות: TISA (טיסה) - הסכם הסחר בשירותים. הסכם זה מכסה 23 מדינות, בהן ארה"ב, מדינות האיחוד האירופי וישראל. הוא מקיף 70% מכלכלת השירותים הגלובלית - מבנקאות ותקשורת, דרך בריאות ותחבורה ועד מידע ותוכנה. אם יאושר, הוא ישפיע על נתח עצום מהעובדים והפעילות הכלכלית בעולם המפותח והמתעורר כאחד. לפי מבקריו, הוא עשוי להיות גרוע לא רק לאמריקאים, אלא לכל הצדדים המשתתפים, הרבה יותר מהסכם נפט"א; ולהיות קפיצת מדרגה בדרך למימוש חזון דיסטופי מהסוג שעליו נכתב בספרות המדע הבדיוני של שנות ה-70 - שלטון עולמי של תאגידים רב־לאומיים במקום ממשלות ריבוניות נבחרות.

כינו אותו "הסכם הסחר החשוב ביותר שלא שמעתם עליו". ואם זה היה תלוי באנשים שמקדמים אותו, באלה שמשתתפים במשא ומתן ובמנהיגי המעצמות המתועשות, לא היינו יודעים עליו כמעט כלום עד עכשיו. ואולם בקיץ נפל דבר: ויקיליקסו וסניף הולנד של גרינפיס, ארגון האקטיביזם העולמי, הדליפו ביולי ובספטמבר (בהתאמה) מסמכים מהמשא ומתן. "הבנו ש-TISA יותר גדול וחשוב מ-TTIP, הוא חל על חלק גדול יותר מהכלכלה העולמית, והוא חשאי לגמרי", אומרים ל-TheMarker שני בכירים מגרינפיס. ארגון הסביבה פועל בישראל כבר יותר מ-20 שנה, ועוסק בעיקר בקידום אנרגיות מתחדשות. הוא נמנה עם הארגונים הפועלים בישראל מול משרד הכלכלה להנגשת הסכם הסחר לציבור הרחב.

מפגינים במדריד נגד הסכם TTIP
Francisco Seco/אי־פי

"מדובר בנפילה בשבי התאגידים"

התגובה הציבורית לחשיפה כללה הפגנות של אלפים באירופה - אך לא הגיעה לממדים של ההתנגדות שעוררו הסכמי הסחר האחרים. טראמפ לא צייץ על TISA ולו מלה אחת, אם כי הבטיח באופן כללי שיבטל את הסכמי הסחר או לא יחתום על אלה שנמצאים במגעים. בשיחה עם שני הבכירים מגרינפיס אירופה - מתיאס ווטריך ושירה סטנטון - קיבלנו הצצה לחזון שונה בתכלית מזה של עולם פתוח וללא גבולות של סחר, שתורם כלכלית לכל הצדדים. סטנטון היא יועצת למדיניות הסחר של האיחוד האירופי בחטיבה האירופית של גרינפיס בבריסל; וותריך הוא בכיר בגרינפיס שווייץ ויועץ בקמפיינים ופרויקטים בינלאומיים.

"ההסכמים והמגעים בנוגע להסכם TISA חשאיים מאוד, ואף אחד לא יודע מה קורה שם מלבד מה שהתפרסם בהדלפות", אומר וותריך. "חשוב לי לציין: TISA, כמו TTIP ו-TTP (שמכונים הסכמי סחר מהדור החדש), הם הרבה יותר מהסכמי סחר: הם חותרים תחת הזכות של הממשלה להטיל רגולציה לטובת הציבור. תאגידים רב־לאומיים נהנים מיתרונות עצומים בהסכמי הסחר האלה. זהו שבי תאגידי (corporate capture - מונח המתייחס ליכולתם של תאגידים להשתמש בכוחם כדי להשפיע על מדיניות באופן החותר תחת זכויות אדם ואיכות הסביבה; ד"מ). זה כמו השתלטות תאגידית.

"ההסכם הזה לא יביא תועלת לרוב הציבור, ובטח לא את הרווחה החברתית שהוא מתיימר להציע. הוא יועיל רק לרווחי החברות הגדולות והמשקיעים בהן".

שירה סטנטון
גרינפיס

סטנטון מוסיפה: "הסכמי סחר בינלאומיים מסורתיים נגעו להורדת מכסים כדי שיהיה זול יותר לחברות למכור מוצרים למדינות אחרות. אבל המכסים עכשיו בשפל היסטורי. מה הצעד הבא? הסרת מכשולים שאינם מכסים - Non־tariff barriers to trade - כלומר רגולציה".

"הרגולציה", מסבירה סטנטון, "נועדה להגן על האזרחים, הבריאות שלהם והסביבה. הבעיה היא שהחברות, במטרה למכור מה שהן רוצות ולהגדיל רווחים, לא רואות ברגולציה הגנה, אלא מחסום לעסקים שלהן. ברגע שרגולציה נתפשת ככזו, רוצים להיפטר ממנה".

מה לגרינפיס ולרגולציה והסכמי סחר, בעצם?

סטנטון: "בגרינפיס אנחנו תומכים ברגולציה כי היא מגנה עלינו ועל הסביבה".

לראייתה של גרינפיס, בדומה למבקרים אחרים, הסכמי סחר כמו TISA משפיעים על מקבלי החלטות בצורה שגורמת להם לראות רגולציה כמכשול. "זה מגביל את היכולת של ממשלות דמוקרטיות לפעול לטובת האינטרס הציבורי. הממשלות עלולות להיתבע, חובת ההוכחה עליהן", אומרת סטנטון.

הפערים בין המדינות יגדלו

TISA, כמו TPP (ההסכם האסיאתי שנחתם, לא אושרר עדיין, ולדברי טראמפ יבוטל), מכילים כמה אלמנטים חשובים שמבדילים אותם מהסכמים קודמים. וותריך מסביר: "יש דבר שנקרא ratchet (תנועה בכיוון אחד) - הרעיון הוא שברגע שעושים מהלך כלשהו להסרת הרגולציה, אי־אפשר להחזיר את המצב לקדמותו. אם ניקח למשל ליברליזציה של אספקת המים - חברות פרטיות ינהלו את מערכות המים, ואי־אפשר יהיה להחזיר את השליטה בחזרה לידי הציבור".

הדוגמה של המים חריפה במיוחד. בשבוע שעבר פירסם "ניו יורק טיימס" תחקיר שהראה כי רשויות מקומיות שהעבירו את ניהול מערכות המים שלהן לידי גורמים פרטיים, ובאופן ספציפי קרנות השקעה פרטית, גילו כי החוזים שחתמו לא מכובדים, מחירי המים עולים בעשרות אחוזים, ותושבים רבים בהן סובלים מחובות ובתיהם מעוקלים. במקרים מסוימים חזרו העיריות והשתלטו מחדש על המערכות. לפי TISA, על פי חוק, לא תהיה אפשרות כזאת.

הדבר השני שוותריך מזכיר נקרא עיקרון ה-stand still - ברגע שההסכם יאושר, הרגולציה הקיימת תוקפא בתור תקרה. זה אומר שאם במדינות העשירות והמפותחות יש רגולציה נרחבת שמגינה על העובדים, למשל חופשות לידה והורות, דרישות לתקני בטיחות, ובמדינות העניות אין אותן, לא תהיה אפשרות לשפר את הרגולציה באחרונות. "זה יוצר פער עצום בין מדינות מתקדמות שיש בהן כבר הגנות לבין מדינות שעדיין לא התקינו את התקנים וההגנות.

"האיום הוא בעיקר על כלכלות מתעוררות, שעדיין לא הגיעו לרמת התחכום של הכלכלות המפותחות. זה מסייע לתאגידים להשתלט על מדינות; הם מקבלים מהממשלות זכות לעשות כרצונם".

מתיאס וותריך
גרינפיס

סטנטון מסבירה כי "מעבר לזה, יש ציפייה בסיסית שממשלות יפעלו לטובת הציבור. כך, אפשר לנסות להפריט, לראות אם זה טוב יותר. לאחר מכן יש לנו ציפייה שאם ההפרטה - של שירותי מים, בריאות וכו' - לא תעבוד, נחזור למה שהיה קודם. אבל ההסכמים האלה לא יאפשרו את זה. הממשלות לא יוכלו לעשות כלום. זוהי דרך להיפטר מהסמכות הדמוקרטית".

וותריך מוסיף: "בפריז, שבה הופרטו שירותי המים בגלל הלחץ לחסוך ולהעלות רווחים, חברות לא ניטרו את איכות המים והיא הידרדרה. במקרה של ההסכם החדש אי־אפשר יהיה להחזיר את זה לאחור".

לסטנטון יש עוד דוגמה: בתחום העבודה, יש תקנים של ארגון העבודה הבינלאומי ILO השייך לאו"ם. בהסכמי סחר בין מדינות מקובל לבחור בתקן הפחות חזק שבו משתמשות החברות בהסכם. "מסכימים על המכנה המשותף הנמוך ביותר, אבל אלה עדיין תקנים טובים. ואולם ב-TISA, התקן של ILO הוא התקרה - אסור לעלות עליו, מותר לרדת מתחתיו. אם מדינה תרצה לאכוף תקן משופר, חברות יוכלו לתבוע את הממשלה בטענה שמדובר בנטל מופרז".

השירות הציבורי נכלל גם הוא בהסכם - שירותים בסיסיים כמו בתי חולים, חינוך, תרבות - גם הם תחת סיכון לעבור הפרטה כפויה על פי ההסכם. לדברי וותריך, הנספח הפיננסי להסכם יאפשר לבנקים הגדולים לקדם את המוצרים הפיננסיים שלהם ללא הגנות ופיקוח.

תחום מסוכן במיוחד הוא ההגנה על מידע. תאגידים העוסקים בטכנולוגיית מידע יוכלו להעביר את הנתונים והשרתים שלהם בין מדינות. בכך, אומרים אנשי גרינפיס, עוברים קודי תוכנה, אפילו כאלה של תשתיות רגישות כמו כורים גרעיניים או מערכות פיקוח על טיסה, לידיים פרטיות בלבד. "ממשלות לא יוכלו לבדוק חיצונית אם המידע פגיע לפריצה", אומר וותריך. "מה למשל עם התשתיות הצבאיות שלכם בישראל?" הוא שואל.

כמה מההתערבויות של ההסכם נראות מופרכות, כמעט. "אם מדינה קובעת מדיניות ציבורית שנותנת העדפה לאנרגיה מתחדשת (באמצעות מיסוי, סובסידיות וכדומה), תחת TISA זה לא יהיה אפשרי - אסור להעדיף מקור אנרגיה אחד על פני אחר. למעשה, ההסכם עשוי לחבל ביכולת המדינות לעמוד ביעדי המעבר לאנרגיה מתחדשת שלהם התחייבו בהסכם האקלים בפריז", מסבירה סטנטון, "שאף בהם לא די כדי למגר את שינויי האקלים, שהוגדרו כסכנה מספר אחת לאנושות".

וותריך אומר כי "אחד הנספחים של ההסכם הוא ניטרליות אנרגיה - העדפת אנרגיה מסוג אחד לטובת הסביבה תיחשב למחסום סחר".

עובדי מפעל בדרום קרוליינה
CHRIS KEANE/רויטרס

"נבחרי הציבור מוותרים על כוחם"

ואולם הדבר המסוכן ביותר בהסכם, לדברי השניים, הוא ההשפעה שתהיה לתאגידים באמצעים משפטיים: חברות יוכלו לפנות לבתי משפט בינלאומיים ולסחוט ממשלות. אם יאיימו בתהליך משפטי שיימשך זמן רב, ממשלות עלולות לוותר בגלל מחסור במשאבים כספיים שלחברות יש.

ב-TPP וב-TTIP נקבעו מנגנונים שמאפשרים לתאגידים לתבוע ישירות את הממשלות. בהסכם TISA ההתניה חלשה יותר - נקבעו בתי משפט למשקיעים. "לדעתנו זה אותו הדבר רק במסווה", אומר וותריך. "יש הטיה קשה - רק חברות יכולות לתבוע ממשלות. חברה שמזהמת - אי־אפשר יהיה לתבוע אותה. זה חד־צדדי, וזה עלבון לחוק".

העיסוק של ההסכם בתחום השירותים - "כל מה שלא יכול ליפול לנו על הבהונות" - הופך את הדיון בו למעורפל עוד יותר מהסכמי הסחר הנוגעים למוצרים. "שירותי עורכי דין או בריאות, למשל. בשלב מסוים חברה יכולה לתבוע ממשלה כי כדי לקבל רישיון רופא יש נהלים מכבידים מדי לטענתה. מי יקבע זאת?", אומר וותריך.

האם זה אומר שהמדינה מפנה מקום לשלטון הרב־לאומיות?

סטנטון בוחרת דווקא לציין את הסכם הסחר בין קנדה לאירופה. לדבריה, המוניטין של קנדה כמדינה בעלת שלטון נאור וחובב איכות סביבה, מעוררים התנגדות לביקורת של גרינפיס עליו. "אין לנו כלום נגד קנדה, אנחנו בעד החברה האזרחית שם. המאבק הוא של העם נגד התאגידים. נבחרי הציבור מוותרים מרצונם על הכוח שלהם - כוח המחוקקים וכוח האזרחים.

"TISA מכפיף את כל תחומי השירותים לדה־רגולציה, אלא אם הם מוחרגים מראש. אם לא נרשמו ברשימת החריגות, זה אבוד. יתר על כן, שירותים שעדיין לא קיימים לא יוחרגו". בהתחשב בזה שהעולם משתנה כל כך - ניקח לדוגמה את שירות אובר שלא היה קיים לפני כמה שנים, אומרת סטנטון - אין בכך היגיון רב, או ליתר דיוק, יש בכך הגיון לכל מי שרוצה שהכל יכלל בהסכם.

הפגנה בבריסל נגד הסכמים גלובליים
ERIC VIDAL/רויטרס

אם עולה לשלטון אדם כמו טראמפ, לא בדיוק אויב של התאגידים, ומבטל הסכמי סחר כמו שהבטיח, יש בזה אירוניה, לא?

סטנטון: "לא רק הימין מתנגד להסכמים. גם ברני סנדרס דחף את קלינטון שמאלה מספיק כדי שהיא תכריז שהיא תתנגד להסכם TTIP. הבעיה היא שהמערכת שבויה בידי התאגידים. אנחנו בגרינפיס לא מתנגדים לסחר גלובלי - זאת עובדת חיים. אבל אלה כבר לא הסכמי סחר, הם מכסים כל כך הרבה יותר; הם השתלטו על המערכת באמצעות הוספה של סעיפים להסכמים, שהורסים דברים, כמו מערכת המשפט. חשוב להבדיל בין פרוטקציוניזם להגנה. כל העבודה שעשינו, למשל בשיפור תקני השימוש בכימיקלים באיחוד האירופי, נמצאת תחת איום, כי המערכת כולה תתפקד בצורה אחרת. אנחנו לא בעד פרוטקציוניזם, אלא בעד הגנה על אנשים והסביבה. בעולם של פוסט־אמת, המשמעויות מתעוותות. אני לא חושבת שזה הוגן שכשאנחנו נלחמים נגד ההסכמים האלה, מייחסים לנו התנגדות לסחר וגלובליזציה".

וותריך: "אם הממשל האמריקאי הבא יעצור את TTIP ,TPP או TISA, זה יהיה דבר טוב, אבל המניעים יהיו שגויים. אולי נסכים על התוצאה, אבל לא על המוטיבציה. צריך לעורר שיח על מערכת סחר הוגנת, אבל עם פרוטקציוניזם ובדלנות זה לא יושג. יש סיכוי סביר שההסכמים ישרדו את גלי הפופוליזם. אין לנו ניסיון עם ממשלות מהסוג הזה, אבל האג'נדה נמשכה גם כשהתחלפו בעבר ממשלות".

סטנטון: "אני לא מאמינה לתנועות הפופוליסטיות, ואני לא חושבת שהסכם TISA מת בגלל תוצאות הבחירות. וגם TTIP יוחיה מחדש. הרטוריקה הפופוליסטית מתבססת על מציאת שעירים לעזאזל - פליטים, מהגרים, כל מדינה בוחרת במשהו אחר. בארה"ב זה הסחר, אבל זה סחר במובן הישן, אנשים שלוקחים את העבודות, מאשימים אותם. הם מפילים את האשמה על אנשים במצב חלש, ולא על מקור הבעיה".

האירוניה העולה מהסכם TISA היא בעלת פנים רבות. אחת מהן היא נספח השקיפות. "זו דרך אורווליאנית להסתכל על הדברים", אומרת סטנטון. לפי ההסכם, תאגידים זכאים לקבל מידע מראש על הצעות חקיקה שנוגעות להם. הממשלות יהיו חייבות להעמיד לרשותם מהרגע הראשון את המידע על הצעות החוק. "אבל רק לתאגידים גדולים יש משאבים לבדוק חקיקות לעומק. לחברות קטנות ואזרחים אין משאבים לעשות זאת. תאגידים גדולים מנצלים זאת כדי לדלל את החקיקה. אנחנו רוצים שקיפות מסוג אחר".

בשוויץ, מקום מושבו, מספר וותריך, הממשלה התנגדה לסעיף הזה, ולדרישת התגובה לחקיקה. "סעיף השקיפות הוא אמצעי להשפיע, ולהעסיק את כל דרגי הממשלה. שווייץ רצתה להפחית את מספר הצעדים הנחוצים לכך ברמה הלאומית והאזורית, בגלל מחסור במשאבים של הממשלות. זה פרקטי מאוד".

מחאה בגרמניה נגד הסכם ה-TTIP
WOLFGANG RATTAY/רויטרס

מיהם בעלי הברית שלכם בקמפיין נגד TISA?

סטנטון: "יש קואליציה רחבה של שותפים בחברה האזרחית - איגודי עובדים, ארגונים להגנת הצרכן, כנסיות. יש פוליטיקאים ומקבלי החלטות רבים שמתנגדים, ואנחנו עובדים אתם".

וותריך מוסיף: "יש ממשלות שרואות בזה איום, ומשתפות פעולה יותר. בשווייץ מתחילים לפרסם את העמדות שדיברתי עליהן".

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם