הבוס הגדול: איך ניצח טראמפ נגד כל הסיכויים? - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבוס הגדול: איך ניצח טראמפ נגד כל הסיכויים?

ארבע מילים, תוכנית ריאליטי, גזענות ושנאת נשים - כל הדרך של דונלד טראמפ לבית הלבן

25תגובות
טראמפ לאחר ההכרזה על ניצחונו, אתמול בניו יורק
JOE RAEDLE/אי־אף־פי

היה זה אחד הניצחונות המהממים ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקאית. מיליוני אמריקאים ואחרים נתונים בהלם, תוהים מה יקרה ושואלים: איך דונלד טראמפ הצליח לעשות זאת?

טראמפ היה כוכב הריאליטי הראשון – והלא-פוליטיקאי הראשון מאז דוויט אייזנהאואר שזכה במועמדות לנשיאות של מפלגה פוליטית גדולה. הוא היה הראשון שבילה חלק ניכר מהקמפיין שלו בהכחשת האשמות על תקיפה מינית, בהתכתשות מילולית עם משפחה של חייל שנפל בקרב ועם מיס יוניברס. בגיל 70, הוא האדם הזקן ביותר בהיסטוריה שנבחר לנשיאות ארה"ב. להלן הדברים שהעניקו לו את המפתח לבית הלבן:

1. מסר פשוט

טראמפ העתיק וסיגנן את הבטחתו של רונלד רייגן "להשיב את אמריקה לגדולתה". בארבע מילים הוא הצליח לכלול גם פסימיות וגם אופטימיות, גם פחד וגם תקווה. הסיסמא מזכירה את תור הזהב לכאורה של גדולתה של אמריקה – שנות ה-50, ואולי גם שנות ה-80 - ורומזת כי הגדולה הזו אבדה לה - אך טראמפ מבטיח להשיבה. המסר פגע בבטן, בניגוד להילרי קלינטון, שפירסמה מניפסט מקוון שהיה מלא בהצעות וניואנסים.

2. טראמפ פנה ללב הפטריוטי - ולא לראש

תומכי טראמפ בניו יורק, היום
Evan Vucci/אי־פי

כריס מתיוס, מגיש ב-MSNBC, אמר בספטמבר: "חלק גדול מהתמיכה הזו בטראמפ, עם כל מגרעותיו שאותן הוא מפגין תדירות, נוגעת לרגשות פטריוטיים שיש לאנשים. אנשים שמרגישים שהם איכזבו את ארצם. האליטות שלנו נתפסות כמי שלא מפקחות על ההגירה, לא מפקחות על הסחר לטובתנו - האנשים העובדים. היא גוררת אותנו למלחמות מטופשות. הילדים של בני האליטה לא יוצאים להילחם, אבל שלנו כן.

"הם מסתכלים על איש מלא פגמים כמו טראמפ, ולפחות הוא אומר להם – אני ממש כועס על איך שהאליטה התנהגה אל ארצנו. זה כל כך עמוק שזה מכסה על כל הדברים הרעים שיש לטראמפ. זה חזק מאוד".

3. כוח הסלבריטאות

ב-2003 נהפך טראמפ למגיש תוכנית ריאליטי בשם "המתמחה", שבה אנשים התחרו על הסיכוי לעבוד בארגון שלו. במשך עשור מיליוני צופים ניזונו על הרעיון שטראמפ הוא איש עסקים מצליח, בוס עם הכוח לומר: "אתה מפוטר!"

כותבת הביוגרפיה של טראמפ, גוונדה בלייר אמרה: "זה נתן לו 10 שנים מול הקהל האמריקאי בתור הבוס, המנכ"ל, מי שמגייס אנשים, מפטר אותם בפומבי, האיש שמתקן דברים, שיודע הכל, דמות פטריארכלית גדולה".

"אני חושב שאנשים רבים הוטבעו ברושם הזה. הם בוטחים בו. הם חושבים שהוא ראוי לאמון. נשלב את זה בתופעת הריאליטי שבה משהו שאינו אמיתי מתקבל כאמיתי, ונקבל לגיטימיזציה של משהו שאינו ממש נכון, גירסה חדשה של המציאות".

בעידן המדיה, טראמפ צבר אפוא לא רק הון פיננסי אלא גם הון פירסומי. ב-8 בנובמבר הוא מימש אותו.

4. היריבה שלו

הילרי קלינטון
TIMOTHY A. CLARY/אי־אף־פ

קלינטון היתה מועמדת שדירוג אי הפופולריות שלה התחרה בזה של טראמפ. כאשתו של נשיא לשעבר וכמועמדת להחליף נשיא דמוקרט שכיהן שתי כהונות, היא היתה הפנים האולטימטיביים של הממסד - בשנה שאנשים רצו רק שינוי. היעדר ההתלהבות לגביה, לעומת זו שבה נתקל ברק אובמה ב-2008, היתה מוחשית ביותר.

החולשה הייחודית של קלינטון נחשפה כשהיא בקושי הצליחה לנצח את סנטור ברני סנדרס, סוציאליסט בן 84 מוורמונט, בבחירות המוקדמות. סנדרס דיבר על הכלכלה המוטה לטובת מעטים. באזורים תעשייתיים לשעבר שבהם השכר נשחק, טראמפ רכב על אותו גל של אנטי-סחר ואנטי-גלובליזציה.

אנשים שרואים את עצמם כקורבנות החולשה הכלכלית – שילדיהם יהיו במצב גרוע משלהם – רצו פתרון פשוט שנראה כאילו טראמפ יספק אותו. עלייתם של פופוליסטים אחרים ברחבי העולם מעידה כי כוחות גלובליים, שאפילו קלינטון והדמוקרטים לא יכלו להם, היו בפעולה.

הקריירה הפוליטית הארוכה של קלינטון כללה גם כמה דבשות משלה, בעיקר חקירת ה-FBI בנוגע לאימיילים שלה בזמן שכיהנה כמזכירת המדינה. היא נחשבה לחסרת אחריות בגללה. ריח הסקנדל נשאר למרות ההחלטה של הבולשת לטהר אותה מהאשמות. ההתערבות המאוחרת של ג'יימס קומי, ראש הבולשת, היטתה עוד יותר את המירוץ נגדה.

התאוששות רפובליקאית

2016 Election Donald Trump Profile
Bebeto Matthews/אי־פי

טראמפ נראה כמי שהכריז מלחמה על מפלגתו שלו. במהלך הבחירות המקדימות הטראומטיות הוא תקף את משפחת בוש, יו"ר בית הנבחרים פול ריאן, המועמדים הקודמים מיט רומני וג'ון מקיין ורבים אחרים.

במקום שזה יעלה לו במחיר של תמיכה מפלגתית וסיוע פיננסי, אוהדיו של טראמפ אהבו את התקפותיו על הממסד. הם כעסו על חברי הקונגרס שלהם שלא עמדו בהבטחותיהם, הם הבחינו בשנים של קפאון פוליטי והשבתות הממשל ורצו שינוי. כשרומני ואחרים תקפו את טראמפ, זה עבד לטובתו בקרב תומכיו. הוא שרף את ספר החוקים כאיש שמחוץ למערכת, כמי שנלחם בוושינגטון המושחתת וחסרת הכישרון.

בה בעת, הוועדה הלאומית הרפובליקאית לא איבדה אמון בו. היו"ר ריינס פריבוס הכריז במהירות כי טראמפ הוא המועמד ומצא תירוצים לכל פאשלה של טראמפ. המנגנון המפלגתי המשיך לעבוד כדי לסייע לו בנצחון הבלתי סביר שלו.

האנטי-תזה

הדמוגרפיה אמנם היתה נגדו. כשאובמה נבחר לראשונה ב-2008, היו 74% מהבוחרים לבנים. ב-2012 המספר נפל ל-71% וב-2016 המספר כנראה ירד ל-69%. לאחר תבוסת רומני לפני ארבע שנים, דו"ח "נתיחה לאחר מוות" של הרפובליקאים קרא למפלגה לפנות לנשים ומיעוטים כדי לשרוד. טראמפ עשה בדיוק ההפך.

לחצים אחרים עשו את העבודה. הדמוקרטים החזיקו את הבית הלבן שמונה שנים. קלינטון היתה בעצם המועמדת הראשונה מאז ג'ורג' בוש הראשון שניסתה לתפוס כהונה שלישית רצופה של אותה מפלגה. אפילו התמיכה הגדולה באובמה לא סייעה לעורר את התיאבון של הבוחרים למפלגתו.

דיוויד אקסלרוד, המוח שמאחורי ניצחונות אובמה, כתב בינואר: "הבוחרים בדרך כלל לא רוצים העתק של הממשל היוצא. הם כמעט תמיד מחפשים את התרופה, המועמד שיש לו תכונות אישיות שהציבור חושב שלמנהיג היוצא אין אותן".

"אובמה נתפס כמי שמהסס, סבלנותו נראתה כחולשה. קריאותיו לסובלנות וגיוון עוררו זעם בקרב רפובליקאים, שרואים בחשד ופחד את השינוי הדמוגרפי בארה"ב. האנטיתזה לאובמה היתה טראמפ – דמות אוטוריטרית, מנבלת פה, שלא אכפת לה משום דבר".

שנאת נשים, גזענות וניהיליזם

טראמפ הוא אדם נטול משמעת. התנהגותו השערורייתית פגעה בנשים, שחורים, מקסיקאים, מוסלמים, נכים ולמעשה - בכל מי שמאמין בדמוקרטיה חוקתית. בכל שנה רגישה, חבילה נפיצה שכזו היתה נפסלת לשימוש. אולם אנשים רבים הסכימו איתו. רבים לא יכלו לסבול את הרעיון של אישה נשיאה. הגזענות התגלתה כחיה וקיימת, ואפילו מועצמת מאז נבחר שחור לנשיאות.

בסקר של המכון הציבורי למחקר דת אמרו 56% מהאמריקאים הלבנים – כולל 74% מהפרוטסנטים האוונגליסטים – כי החברה האמריקאית השתנתה לרעה מאז שנות ה-50.

בדומה לברקזיט, הבחירה בטראמפ היא הצבעת מחאה. הבמאי מייקל מור אמר ב"פגוש את העיתונות" של NBC באוקטובר: "ברחבי המערב התיכון, ברצועת החלודה, אני מבין מדוע אנשים רבים כועסים. הם רואים את דונלד טראמפ בתור בקבוק מולוטוב שאפשר לזרוק אותו בקלפי ב-8 בנובמבר אל תוך המערכת הפוליטית. אני חושב שהם אוהבים את הרעיון של לפוצץ את המערכת".

Campaign 2016 Trump The Apprentice
Chris Pizzello/אי־פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם