תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החוזה הטוב ביותר בין קבלן גורר רגליים למעסיק קמצן

זוכה פרס נובל בכלכלה ל-2016, אוליבר הרט, הוא ממובילי הגישה הכלכלית למשפט ■ הוא פיתח את התורה של מורהו רונלד קאוס, המזהה מתי כדאי לאגד עובדים במסגרת תעסוקה קבועה בחברה, ומתי לגייס אותם בשוק החופשי וחשף את מנגנוני השחיקה ברמת הביצוע של הסכמים

תגובות

לפני ימים אחדים נודע על זכייתו בפרס נובל לכלכלה של פרופ' אוליבר הרט, עם שותפו למחקרים רבים פרופ' בנגט הולמסטרום. הרט נמנה על השורה הראשונה של חוקרי הגישה הכלכלית למשפט, שהיא הזרם התיאורטי המוביל בכל הפקולטות למשפטים בישראל ובעולם - וברשימה זו אציג את עיקרי תורתו.

כדי לפענח את הרט, יש לעמוד בקצרה על עיקרי משנתו של קודמו ומורהו הרוחני, גם הוא חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' רונלד קואס. קואס התפרסם בעיקר בשתי תובנות: האחת, ההסבר של יחסי הגומלין בין "פירמה" לבין "שוק"; והשנייה, כיצד נערכים חוזים בעולם נטול עלויות.

אוליבר הארט

בתובנתו הראשונה, קואס הגדיר "פירמה" כיחידה כלכלית המחייבת ציות של מועסקיה ליזם שהקים את הפירמה. לעומת שוק פתוח, שבו המועסקים רשאים לסרב להתגייס למיזם וגיוסם בכל יום מחדש כרוך בהוצאות - חובת הציות חוסכת ליזם את עלויות ההתקשרות החוזית עם אותם מועסקים. מצד שני, ככל שהפירמה צומחת, עלויות הפיקוח של היזם מתרבות.

קואס קבע כי צמיחתה של הפירמה נבלמת - כאשר העלות השולית של הוצאות הפיקוח המתרבות על המועסקים גדולה מהחיסכון השולי בעלויות ההתקשרות. מנקודה זו ואילך כדאי ליזם להסתמך על השוק, כלומר על עסקות חופשיות שאינן מחייבות את הצד השני לציית להוראותיו.

תובנה זו מסבירה מדוע קיימות פירמות (קרי, כאשר החיסכון הנובע מחובת הציות עולה על הוצאות הפיקוח על מועסקי הפירמה), וגם מדוע קיים גם שוק, ולא רק פירמות (קרי, כאשר התנאי דלעיל אינו מתקיים). בתובנתו השנייה, קואס טען כי בעולם נטול עלויות ובהיעדר איסורים רגולטוריים, כל הקצאות העושר תהיינה "מיטביות" (אופטימליות). זאת מכיוון שכל הקצאה שאינה מיטבית, תתוקן בחוזים וולונטריים שהצדדים ייאותו להסכים להם.

למשל, אם נכס פלוני מוקצה לצד א' שיכול להפיק ממנו תועלת ששווה לו 10 שקלים, ולא לצד ב' שיכול להפיק ממנו תועלת ששווה לו 20 שקל - צד ב' יסכים לרכוש את הנכס מצד א' בכל סכום קטן מ-20 שקל, וצד א' יסכים למכור את הנכס לצד ב' בכל סכום העולה על 10 שקלים. כך תיערך עסקה (נניח ב-15 שקל) שגם תעביר את הבעלות בנכס למי שהנאתו ממנו גדולה יותר, וגם תשפר את רמת התועלת של הצד השני.

משהצטיידנו בהבנה בסיסית של התורה הקואסיאנית, ניתן לפנות למשנתו של הרט.

בנגט הולמסטרום
רויטרס

קשה לאכוף את רמת הביצוע

כאשר הרט חשב על חוזים "טהורים" (לעת עתה בלי ממשל תאגידי), הוא קיבל את תובנתו הראשונה של קואס, ממנה למד שחוזים נעשים "יעילים" יותר - כלומר מגדילים את התועלת המשותפת של שני הצדדים - כאשר ממזערים את סך ההוצאות שבכריתתם.

אך בעוד קואס התמקד בתובנתו הראשונה רק בשני סוגים של הוצאות, אלה הנחסכות מהטלת מרות על גורמי הייצור ואלה המועמסות בשל הצורך לפקח על התנהגותם - הרט הרחיב את היריעה על סוגים נוספים של הוצאות שיודגמו מיד. זו גם הסיבה שהרט לא התפעל מתובנתו השנייה של קואס, כי זו הניחה עולם נטול הוצאות התקשרות, בעוד שהרט סבר שהוצאות ההתקשרות הן בלב העניין ולכן התעלמות מקיומן מעביר אותנו אל עולם שאין טעם להתעסק בו.

בסוגיית ההוצאות, הרט הסביר כי בצד התחייבות חוזית "לעשות משהו", אותה ניתן לנעול יפה בהוראות החוזה ולקבל סעד מטעם המדינה במקרה של הפרה, לשון ההתחייבות תמיד מותירה מרחב לשיקול דעת באשר לרמת הביצוע, ואותה קשה לנסח בחוזה או לקבל בגינה סעדים מטעם המדינה.

למשל, קבלן יכול לקיים את התחייבותו החוזית בהתלהבות ובמאור פנים, או לגרור רגליים ולעשות פרצוף של דג מלוח. כך גם המזמין, שיכול להעמיד לרשות הקבלן תנאי עבודה משופרים - או לעמוד על קוצו של יוד ולסחוט את הקבלן כאילו היה לימון לתיבול הסלט.

נניח כי בעת ההתקשרות הצדדים מסכימים על ביצוע העבודה, שעולה לקבלן 10 שקלים ושווה למזמין 20 שקל, אך מותירים את קביעת המחיר למועד שלאחר ביצוע ההזמנה. במצב דברים זה אפשר שהמזמין יאמין, כמי שקרוב אצל עצמו, שאין זה הולם לשלם לקבלן יותר מ-10 שקלים; ואילו הקבלן יאמין (גם הוא בתום לב) שמגיע לו סכום של 20 שקל.

גם אם הצדדים יסכימו בדיעבד על סכום של 15 שקל, כל אחד מהם יחוש שהחוזה הניב לו פחות ממה שציפה, ושהצד השני "חוגג" על חשבונו. לכן, כל אחד מהם יעדיף למלא את חלקו בחוזה ברמת הביצוע הנמוכה ביותר שאינה מפרה את עצם התחייבותו לבצע את המשימה, וזאת כדי לפצות את עצמו על מה "שמגיע לו" ונגזל ממנו שלא ביושר. לכך תהיינה שתי תוצאות: חוזים יקוימו ברמת ביצוע ירודה, ורווחתם המצרפית של שני הצדדים תפחת.

מסקנות אלה הביאו את הרט להבנה עמוקה יותר של הצורך בעיבוי הוראות החוזה עוד בשעת כריתתו, למשל על ידי קביעת מחיר של 15 שקל מראש ולא בדיעבד, מה שיוביל את שני הצדדים להבנה משותפת של המחיר "הצודק", ולכן גם לרמת ביצוע גבוהה יותר ולהשאת הרווחה המצרפית. לשון אחרת, הרט מיקד את המבט על סוג חדש של הוצאות, אלה הקשורות לשחיקה ברמת ביצועם של חיובים אכיפים.

פירמה או שוק

בהסתמך על התובנה הזו, הרט גזר מסקנות באשר לשאלה מתי יזמים יעדיפו לכנס את גורמי הייצור שלהם בתוך הפירמה ומתי עדיף לכולם להסתפק במנגנון המחירים של השוק.

בעקבות הרט, אשנה מעט את הדוגמה המספרית. נניח כי עבודתו של הקבלן ניתנת לביצוע בשתי דרכים: האחת עולה לקבלן 10 שקלים ושווה למזמין 20 שקל, והשנייה עולה לקבלן 8 שקלים ושווה למזמין 14 שקל. בזמן כריתת החוזה, הצדדים אינם מודעים לטבלת העלויות ומסכימים על ביצוע העבודה ב-10 שקלים. אם בזמן ביצוע ההזמנה הקבלן אינו סר למרותה של הפירמה, הוא יבחר בדרך השנייה שעולה לו פחות, על אף שהיא פחות יעילה: היא יוצרת רמת תועלת משותפת של 6 שקלים בלבד, בעוד השיטה הראשונה, אילו נבחרה, הייתה יוצרת "עודף" גדול יותר, של 10 שקלים. סביר שהמזמין ירגיש את עצמו מנוצל, ויוריד את רמת הביצוע שלו כדי לפצות את עצמו על מה שהוא תופס כ"עוול", מה שעלול לצמצם את העודף הכלכלי עוד יותר.

אילו נבחרה דרך הביצוע הראשונה, הקבלן היה מרגיש מנוצל, אך בהינתן המספרים דלעיל תחושת הניצול שלו היתה פחותה משל המזמין, ולכן גם השינוי לרעה ברמת הביצוע שלו היתה פחות דרמטית. בנסיבות אלה היה עדיף אילו הקבלן היה מוסר עצמו למרותה של הפירמה, כלומר מוותר על מעמדו כקבלן עצמאי והופך ל"עובד". במקרה זה הפירמה עדיפה על השוק.

אך פני הדברים אינם תמיד כאלה. אם נשנה (שוב!) את הדוגמה המספרית, ונניח כי הבחירה בדרך הפעולה הראשונה מייצרת תועלות ועלויות כמו קודם, אך דרך הפעולה השנייה עולה לקבלן רק 2 שקלים וערכה עבור המזמין הוא 14 שקל, השיטה השנייה עדיפה כי היא יוצרת עודף כלכלי של 12 שקל, בעוד השיטה הראשונה יוצרת עודף של 10 שקלים בלבד.

אך אילו הקבלן היה מוותר על מעמדו העצמאי כסוכן שוק והופך לעובד של הפירמה, המזמין היה מעדיף את דרך הפעולה הראשונה המגדילה את חלקו ב"עוגה", על אף שדרך פעולה זו נחותה ביחס לדרך השנייה. שיעור אכזבתו של הקבלן מן הבחירה בדרך הפעולה הראשונה היתה אז גדולה יותר מאכזבתו של המזמין אילו נבחרה הדרך השנייה, היעילה יותר, ולכן רמת הביצוע של החוזה בדרך הבלתי יעילה היתה מידרדרת לתחתית. המסקנה היא כי בנסיבות אלה השוק עדיף על הפירמה.

הנה כי כן, הרט קיבל את תובנתו הבסיסית הראשונה של קואס כי טבלת התועלות והעלויות מנביעה את הבחירה המיטבית בין שוק לבין פירמה, אך הוכיח כי החיסכון הנובע מציות בתוך הפירמה לעומת עלויות הפיקוח על גורמי הייצור אינם חזות הכל. בצידם יש להביא בחשבון תועלות ועלויות נוספות.

דוגמת הקבלן והמזמין אינה אלא צוהר קטן להבנת מלוא המשמעויות הנובעות מכך לנושאים חשובים על סדר יומנו הציבורי שהרט עסק בהם, כמו השאלה אם להעביר למיקור חוץ נושאים מגוונים כמו צבא מקצועי, פינוי זבל עירוני או בתי סוהר פרטיים (כלומר להעדיף את השוק על פני הפירמה) - או שמא יעיל יותר להותיר אותם בתוך ה"פירמה" הגדולה מכולן - המדינה.

הכותב מלמד באוניברסיטת תל אביב וחבר מרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם