סדרני המדפים 
של העולם, התאחדו - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סדרני המדפים 
של העולם, התאחדו

העלאת שכר המינימום לעובדיה של ענקית הקמעונות האמריקאית וול-מארט צריכה לעודד גם את הישראלים: לחצים עסקיים ופוליטיים, לצד מגמות כלל־עולמיות, השפיעו על המהלך שלה, אומר מנכ"ל שותף בחברת מידע השכר צבירן ■ לדבריו, בלתי נמנע שהן יסחפו גם את ישראל

תגובות

בחודש שעבר נפל דבר בשוק העבודה האמריקאי: וול־מארט, רשת הקמעונות הגדולה בעולם ואחת המעסיקות הגדולות בארה"ב, הודיעה על העלאת שכר המינימום לעובדיה ל–9 דולרים בשעה השנה ו–10 דולרים בשעה מ–2016.

ארגוני העובדים בארה"ב הכריזו על המהלך כעל ניצחון, אף כי לא מושלם - הם מעוניינים בהעלאה משמעותית יותר ובשיפור תנאים. המהלך ישפיע על כחצי מיליון עובדים של וול־מארט, המהווים פחות מרבע מכוח האדם של החברה בעולם, הכולל 2.2 מיליון עובדים.

השכר שמציעה וול־מארט גבוה משכר המינימום הפדרלי - 7.25 דולרים בשעה, ומשכר המינימום ברוב המדינות בארה"ב (ב–29 מדינות בארה"ב שכר המינימום גבוה משכר המינימום הפדרלי). ואולם הוא נמוך משכר המינימום שדורשים האיגודים - 15 דולר בשעה, ומשכר המינימום שניסה נשיא ארה"ב, ברק אובמה, להעביר בקונגרס בשנה שעברה - 10.10 דולר בשעה. אובמה עצמו התקשר למנכ"ל וול־מארט, דאג מק'מילון, כדי לשבחו על המהלך.

השכר שמשלמות הקמעונאיות הגדולות בארה"ב אינו מאפשר קיום בכבוד, טוענים עובדים ואיגודים. השילוב של השכר הנמוך ומעט מדי שעות - לרוב ללא הטבות כמו ביטוח בריאות, ולעתים עם דפוסי עבודה שאינם מאפשרים להם לתכנן לא את תקציבם ולא את זמנם - מוביל לכך שחלקם צריכים לעבוד בשתיים־שלוש משרות שונות כדי לסגור את החודש, ורבים אחרים נשענים על קצבאות ממשלתיות שונות, שכן הם נמצאים מתחת לקו העוני.

ב–2013 עוררה וול־מארט את זעם הציבור, כשאחד מסניפיה פתח במבצע של התרמת מזון בקרב העובדים למען עובדים אחרים, שאינם יכולים להרשות לעצמם לקנות מצרכים לארוחת חג ההודיה כמיטב המסורת. וול־מארט לא נחשבת חברה שמטפחת במיוחד את תנאי עובדיה, ולכן קשה להאמין שהעלאת שכר העובדים הזוטרים נובעת ממניעים אציליים, ואפילו לא מהטיעון הוותיק של הנרי פורד - שאמר שעובדים הם צרכנים, ואם מצבם יהיה טוב, הם יתרמו לעסקי המעסיק.

סניף וול-מארט בשיקגו
רויטרס

המהלך של וול־מארט רחוק מלהיות חלוצי: ברשת בתי הקפה סטארבקס, שמנסה כבר שנים ליצור לעצמה תדמית של חברה שדואגת לעובדים, השכר הנמוך ביותר שמור לבריסטות - כ–8.8 דולרים בשעה בממוצע, והיא הוסיפה ביטוח בריאות לעובדים לפני כמה שנים ושיפרה את תנאי המשמרות. חברת ההלבשה גאפ העלתה את שכר המינימום ב–2014 ל–9 דולרים בשעה, והשנה ל–10 דולרים. איקאה הודיעה בשנה שעברה כי תעלה השנה את שכר המינימום שלה ב–17%, לרמה של 10.76 דולר בשעה. ובתחילת ינואר, חברת ביטוח הבריאות אטנה הכריזה על העלאת שכר המינימום לעובדיה בכ–11% ל–16 דולר בשעה.

שוק העבודה בארה"ב עובר תהליכים של התאוששות: האבטלה ירדה ל–5.7%; ביטחון העובדים נוסק, ומספר המתפטרים מרצונם (לפי נתוני JOLTS של משרד העבודה האמריקאי), המעיד כי אנשים מצאו עבודה חלופית או בטוחים מספיק ביכולתם למצוא עבודה חלופית, עולה. עם זאת, הרבה מהמשרות הן חלקיות או זמניות, ומאיישים אותן אנשים שהיו שמחים לעבוד יותר שעות ובאופן קבוע ויציב.

קשה לייחס את השיפור בשוק למגמה הכללית בלבד. גיל שלי, הבעלים ומנכ"ל שותף של חברת ייעוץ השכר הישראלית צבירן, חושב שכל הגורמים האלה לבדם אינם מסבירים את שינוי הכיוון של וול־מארט. "וול־מארט אינה מובילה את המגמה. היא מפגרת אחר המגמה, ונאלצה לעשות את הצעד הזה", הוא אומר.

לדבריו, נוסף על הלחץ מצד קמעונאיות אחרות, מופעל על וול־מארט לחץ מצד העובדים ואיגודים. החברה סבלה מהרבה מאוד תביעות ושילמה מיליוני דולרים כפיצויים בשלל תביעות ייצוגיות של עובדים. "המחאה של העובדים בוול־מארט השפיעה מאוד, בין היתר בזכות השביתה האפקטיבית בבלאק פריידיי", אומר שלי על הניסיון של העובדים לפגוע ביום המכירות החזק של השנה בעונת החגים האחרונה.

ההצלחה לבטח אינה נובעת מכוחם של האיגודים, שדועכים והולכים בהשפעתם בארה"ב - ובפרט בתחום המזון המהיר, שבו תמיד האיגודים היו חלשים, בין היתר בשל מודלי זכיינות המקשים לנצל את יתרון הגודל של עובדים רבים מול מעסיק יחיד. דווקא מצדו השני הספקטרום הקפיטליסטי - משקיעים אקטיביסטים - ניכר הלחץ על מעסיקים לשפר את מצב העובדים.

שכר מינימום

הלחצים הפוליטיים התחילו להשפיע

חלק מבעלי המניות של וול־מארט טוענים כי המהלך האחרון שלה אינו מספיק. גזברית מדינת קונטיקט, דניז נפייר, שמנהלת מניות וול־מארט בשווי של 40 מיליון דולר במגוון קרנות פנסיה וקרנות נאמנות של המדינה, הגישה בדצמבר הצעה הקוראת לקשירת שכר הבכירים למדד של "מעורבות עובדים". וול־מארט מתנגדת ליוזמה זו ולהרבה הצעות אחרות של בעלי מניות. מכיוון שהחברה נשלטת עדיין על ידי משפחת וולטון המייסדת, יכולה המשפחה להתעלם מהצעות אלה, אך המאבק עשוי לפגוע בה תדמיתית ולהפעיל עליה לחץ נוסף.

ללחצים אלה מצטרפת, להערכת שלי, מגמה רחבה בהרבה, ששורשיה כבר ב–2008. "בעולם מדברים הרבה בזמן האחרון על התרחבות הפערים. זאת לא הגדרה מדויקת", הוא אומר. "יש שני תהליכים שקורים במקביל: קיים צמצום פערים בין מדינות. סין, למשל, מתקרבת לארה"ב ולישראל. במדינות המתפתחות עדכוני השכר גדולים מהאינפלציה, והאינפלציה גם היא חיובית. המשכורת הממוצעת ממשיכה לעלות משנה לשנה. מצד שני, בעולם המפותח, אם יש לך מזל - השכר נשאר אותו הדבר בהתאמה לאינפלציה".

שלי מסביר כי "התכנסות השכר בין מדינות גרמה להגדלת הפערים בתוך המדינות עצמן. בעלי ההון הצליחו להרוויח יותר על חשבון העובדים בשל המלחמה באינפלציה. ההכנסות הלכו לכיוון ההון במקום לכיוון העבודה.

"במקביל, הלחצים בין המדינות עזרו בהקפאת השכר בתוך המדינות המפותחות, שכן יותר ויותר חברות העבירו עבודה למקומות זולים יותר. תהליך זה כבר התחיל בשנות ה–80, אך כעת הוא מתחיל להתהפך. יש סימנים לכך שהלחצים הפוליטיים שנבעו מכך התחילו להשפיע. הגענו לנקודת קיצון בתנודת המטוטלת במרחק בין ההון לעבודה - מהצד הימני, של ההון, בחזרה לאמצע, לכיוון העבודה. העובדים במדינות המפותחות מתחילים להכיר במה שקורה. בבחירות עולות תנועות שמאל. לא רק סיריזה ביוון, אפילו אנגלה מרקל בגרמניה נאלצה להבטיח שכר מינימום, והבונדסבנק עצמו מעודד את ועדי העובדים לדרוש יותר", אומר שלי.

"וול־מארט הם הסמן הקיצוני. כל עוד התוצאות שלהם היו בסדר, לא היה להם אכפת", הוא מסביר. אך התוצאות של וול־מארט בתקופה האחרונה היו מאכזבות ביחס למתחרותיה. "קוסטקו, הול פודס, טריידר ג'וס - החברות האלה קבעו מדיניות שכר שמיטיבה מאוד עם העובדים ביחס לשכר בשוק, ותוצאותיהן היו טובות יותר. בוול־מארט, וגם בחברות אחרות שמסתייגות משכר מינימום הגבוה מהמינימום הנדרש בחוק, נרשמה פגיעה בתוצאות. וול־מארט בסוף נשברה והסכימה. אני לא חושב שוול־מארט נהיו סטארבקס, שחלק מהאלמנט השיווקי שלהם הוא תנאי העובדים, אבל יש סימנים לתהליך הרחב יותר שאני מזהה".

"גם מקדונלד'ס תיאלץ ללכת באותו כיוון"

שלי חושב שחברות נוספות ייאלצו ללכת בכיוון של וול־מארט, ובראשן מקדונלד'ס, שיחד עם וול־מארט סופגת ביקורות חריפות על תנאי ההעסקה שלה. הלחץ, להערכתו, הוא פוליטי יותר מאשר שהוא תולדה של שוק תעסוקה בריא. "אין שינוי בכלכלה העולמית - היא במצב דומה לזה של 2008", הוא אומר. "נתוני האבטלה אינם משקפים את המציאות, מכיוון שיש עוד זמן רב עד שתהיה מספיק עבודה לעובדים שרוצים משרות מלאות. לפני שזה יקרה, אנשים שהתייאשו מחיפוש עבודה יחזרו לחפש עבודה, מכיוון שיעריכו שסיכוייהם טובים יותר - ושיעור האבטלה רק יטפס.

"מה שמשתנה זו מדיניות השכר, בשל אילוצים עסקיים. כמו שבשעתו החליט הנרי פורד להעלות את שכר עובדיו ל–5 דולרים ביום מכיוון שהבין אז שזאת הדרך להשיג תוצאות עסקיות טובות יותר, גם כיום אנחנו רואים את המצב הזה חוזר, כי לעסקים אין ברירה. ואולם הכוח של העובדים לא נובע משוק תעסוקה רווי", מסביר שלי.

"עם זאת, המגמה העולמית ברורה: רואים ששכר העובדים בדרגות הנמוכות עולה בקצב גבוה יותר משכר העובדים בדרגות הגבוהות. הסיבה שאותי אישית וול־מארט מעניינת מאוד, היא שכל מה שרואים בישראל זה נגזרת של התופעה העולמית".

הסקר של חברת צבירן בענף ההיי־טק הישראלי מראה כי ריאלית השכר בדיוק היכן שהיה ב–2008. ואולם בתחומים אחרים אפשר כבר לראות עליות שכר. "אפשר למצוא לכך דוגמאות בהסכמים הקיבוציים החדשים בחברות כמו סלקום, פלאפון או ישראכרט", אומר שלי. "בכל ההסכמים הקיבוציים המוזכרים, הובטח שכר מינימום בחברה שעולה על שכר המינימום המוגדר בהרחבה להסכם הקיבוצי - הרחבה שהוסכמה זה לא מכבר, והתקבלה כנורמה על ידי הממשלה". המגמה אף מתעצמת, לדבריו. בחברות האלה גם הוסכם על חלוקת בונוסים ותמריצים לכל העובדים, בכל הדרגות.

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם