תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסקופ שגרם לחילופי עקיצות 
בין ה"טיימס" ל"גרדיאן"

ה"גרדיאן" חשף את האזנות הסתר בארה"ב, לאחר שהמדליף חשש כנראה שה"ניו יורק טיימס" יקבור את הסיפור. ה"טיימס" דיווח שהסיפור פורסם ב"אתר חדשות בריטי" ופורסם על ידי בלוגר

תגובות

"איש לא מאזין לשיחות הטלפון שלכם", אמר נשיא ארה"ב ברק אובמה ביום שישי, כשניסה להרגיע את האמריקאים זמן קצר לאחר חשיפת התוכנית הממשלתית פריזם ‏(Prism‏), על ידי כתב ה"גרדיאן", גלן גרינוולד.

העורך הראשי של "גרדיאן", אלן רסבריגר, רשם לעצמו נקודות זכות כשהעיתון בראשו הוא עומד חשף זמן קצר לפני כן את תוכנית הממשל שאוספת מידע על לקוחות סלולר וגולשי אינטרנט. ואולם מאחורי הקלעים של הפרשה שמטלטלת כעת את ממשל אובמה נמצא קרב משעשע בין שניים מהעיתונים הנקראים ביותר בעולם.

"גרדיאן" הוא אחד מהעיתונים הגדולים בבריטניה, וכספים רבים מוזרמים לשלוחות בארה"ב ובאוסטרליה בניסיון לחזק את מספר הקוראים בעולם. בדירוגי האינטרנט, "גרדיאן" כבר צמוד לאתר "ניו יורק טיימס" ולאתר "הפינגטון פוסט" - שניהם אמריקאים.

עמ' 23, משרדי ה"ניו יורק טיימס" בניו יורק
בלומברג

אבל התחרות על הסקופ אינה נגמרת עם פרסומו. כאשר נענה "גרדיאן" לבקשתו של המדליף אדוארד סנודן ופירסמה את זהותו, ניסח "ניו יורק טיימס" את הדבר בדרך מפתיעה: "עובד לשעבר ב-CIA טוען כי הוא מקור ההדלפה, מדווח אתר חדשות בריטי".

"אתר חדשות בריטי? באמת?" צייץ בחזרה סגן העורך של גרדיאן US, סטיוארט מילר, ואחריו מספר תגובות נוספות בעיקר מצד עיתונאים שהתפלאו על בחירת המלים המדויקת עבור אחד מאתרי החדשות המובילים בעולם ואחד מהעיתונים המובילים בבריטניה.

למעשה, ה"טיימס" חזר על הביטוי "עיתון בריטי" כמה פעמים בדיווחים על הפרשה ובהתאמה, ב"גרדיאן" הקפידו עורכים וכתבים לצייץ חזרה כל ביקורת על ה"טיימס" שעלתה ברשתות החברתיות.

היריבות בין העיתונים אופיינית בכל פעם שפרשה בסדר גודל שכזה פורצת. ב"גרדיאן" פירסמו בגאווה ב-2009 את הכתבה הנושאת את הכותרת: "איך החמיץ 'ניו יורק טיימס' את סקופ המאה", עם הסברים על התנהלות הכתבים בפרשת ווטרגייט 37 שנים לאחר פרסומה. הפרשה נחשפה על ידי כתבי "וושינגטון פוסט", קארל ברנסטין ובוב וודוורד, שקיבלו על החשיפה את פרס פוליצר.

עמ' 23, גלן גרינוולד מ"גרדיאן"
רויטרס

בפרשה הנוכחית אגב, פיספס דווקא "וושינגטון פוסט" את התהילה כאשר סירב לפרסם את כל המצגת המדויקת שסנודן התעקש שתפורסם.

העקיצות לא הסתכמו בטוויטר. ברחבי הרשת התפלאו שה"טיימס" בחרו לפרסם את הפרופיל של גלן גרינוולד עם הכותרת שנפתחה בתיאור "בלוגר", שלעתים אולי נחשב מכובד, אבל לא עבור עיתונאי, סופר ועורך דין שחשף את אחת הפרשות הגדולות בארה"ב.

בנוסף לכך, ספג ה"טיימס" ביקורת שוב כאשר העיתון הליברלי שתמך באובמה בבחירות האחרונות פירסם מאמר מערכת חריף התוקף את ממשל אובמה וטוען כי "הממשל איבד כל אמינות", אך זמן קצר לאחר מכן הוסיף למשפט את הסיומת "בנושא זה" ומיתן את הביקורת.

אז איך בעצם פיספס ה"טיימס" את הסקופ? לורה פויטרס, עיתונאית ובמאית סרטים תיעודיים מסבירה בראיון למגזין "סלון" שסנודן חשש לפנות ל"טיימס" כי חשש שהם יקברו את הסיפור, כפי שקרה בחשיפת האזנות הסתר של הממשל בתקופתו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן. "אני חושבת שהוא חשש ספציפית מה'טיימס' בגלל פרשת האזנות הסתר שהוא ידע שנשארו על המדף כשנה לפני שפורסמו", אמרה בראיון.

פויטרס התייחסה לחשיפת ה"טיימס" מ-2005 בנוגע להאזנות של הממשלה שנעשו ללא צווים. הסיפור נכתב על ידי ג'יימס רייזן ואריק ליכטבלאו. העיתון פירסם את הסיפור שנה לאחר שהעיתונאים חשפו אותו. הבית הלבן ביקש מהם להמתין עם פרסום הסיפור וטען שהדבר עלול לפגוע בחקירה מתמשכת של גורמי טרור. פויטרס, שהיתה אחת מאנשי הקשר של סנודן, מצלמת היום סרט על מאחורי הקלעים של הפרשה, עם גרינוולד וברטון גלמן מה"וושינגטון פוסט".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם