תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מחפשים את הכסף

האם גביית תשלום עבור תכנים תציל את העיתונות?

בשבועות האחרונים הצטרפו העיתונים "וושינגטון פוסט" בארה"ב, "טלגרף" ו"סאן" בבריטניה ו"הארץ" הישראלי לשורות אמצעי התקשורת שהחלו לגבות תשלום עבור תכנים

7תגובות

ב-2010 הכריזו העיתון "טיימס אוף לונדון" ומהדורת סוף השבוע שלו, "סאנדיי טיימס", על השקת חומת תשלום, שלא תאפשר למי שאינם מנויים משלמים לקרוא כתבות כלל. המהלך עורר תמיהה - וספג ביקורות רבות. מומחים רבים חשבו שמודל זה לא יצליח.

"וול סטריט ג'ורנל" אמנם מיישם את המודל בהצלחה מאז 1997 וממשיך להיות העיתון הנקרא בארה"ב - וגם מספר משתמשיו רק צמח לאורך השנים. אך "ניו יורק טיימס", נכון לאותה עת, כבר ביטל חומת תשלום רכה יותר, מתוך הנחה כי פתיחת האתר תמשוך יותר קוראים, ולפיכך יותר מפרסמים. מאז אותה תקופה, עולם התקשורת עדיין מתחבט בשאלה של מודל התשלום הראוי עבור תכנים באינטרנט. דיון זה ער מתמיד כעת, כאשר ברחבי העולם יותר ויותר עיתונים סוגרים חלק או את כל האתר שלהם בחומת תשלום.

וורן באפט, המשקיע הנודע שבאחרונה החל להשקיע בעיתונים מקומיים בארה"ב, נכנס אף הוא לדיון, כאשר ציין כי "עיתונים לא יכולים לחלק בחינם את המוצר שלהם, כי הם מתחרים בעצמם - במוצר שהם מנסים למכור". כמה מהעיתונים שרכשה ברקשייר התאוויי של באפט כבר עברו למודל תשלום, והצטרפו לגל עיתונים מקומיים בארה"ב שעשו זאת. בשבועות האחרונים הצטרף לכמה מהעיתונים הגדולים הדורשים תשלום "וושינגטון פוסט", ובבריטניה הכריזו ה"דיילי טלגרף" והצהובון "סאן" על מעבר למודל של תשלום.

אינפו עמ' 28 - כרוניקה של חומות תשלום

לאורך השנים נראים שלושה מודלים עיקריים של עיתונים מקוונים בתשלום - המודל הסגור, שבמסגרתו לא ניתן כלל לצפות בתכנים ללא תשלום; המודל המסנן, המאפשר לקוראים לקרוא מספר כתבות בחודש ללא תשלום, ולאחר מכן דורש עשיית מנוי; ומודל הפרימיום, המציע חלק מהתכנים בחינם ותוכני "פרימיום", שסגורים למי שאינם מנויים בתשלום.

"וול סטריט ג'ורנל" נקט כמעט מתחילת הדרך במודל הסגור, בהצלחה רבה, וכיום מתגאה בכ-13 מיליון גולשים בחודש. לעומת זאת, "טיימס אוף לונדון" ספג צניחה חדה במספר הקוראים בעקבות יישום חומת התשלום שלו ב-2010, שממנה טרם התאושש. לקראת סוף 2012, החליט "טיימס אוף לונדון" לפתוח כמה חלונות בחומת התשלום, ולאפשר למנוע החיפוש גוגל להציג תוצאות ממאמרי האתר. מהלך זה הביא לעיתון תעבורת קוראים נוספת, אך אתר העיתון - שהיה הנקרא מבין עיתוני בריטניה לפני המעבר לחומת התשלום - מושך נכון לינואר 388 אלף קוראים, או כ-500 אלף, אם כוללים את מהדורת יום ראשון. לעומת זאת "גרדיאן", המוביל מבין עיתוני האיכות בבריטניה, נהנה מיותר 
מ-8 מיליון קוראים, ו"דייילי מייל", הנקרא ביותר מתוך כלל העיתונים ‏(כולל צהובונים‏), נקרא על ידי קרוב ל-9 מיליון גולשים.

"ניו יורק טיימס", שהתנדנד לאורך השנים בין מודל חינמי למודלים שונים של תשלום, בנה מחדש את חומת התשלום שלו 
ב-2011. העיתון נקט במודל המסנן, ואיפשר לקוראים בתחילה לקרוא 20 כתבות בחינם בחודש, ומאוחר יותר הוריד מכסה זו ל-10 כתבות. "ניו יורק טיימס" גם הותיר פרצות רבות בחומה, כמו כניסה דרך חיפושים מגוגל או כל לינק חיצוני, כמו פייסבוק, ואף באג טכנולוגי שאיפשר למחוק כמה תווים משורת הכתובת בשביל לקרוא את הכתבה ‏(עניין זה תוקן לאחר כמה חודשים‏). מי שממש רוצה להמשיך לקרוא כתבות ב"ניו יורק טיימס" בלי לשלם - יכול לעשות זאת.

קבוצה הארץ אימצה מודל תשלום דומה לזה של "ניו יורק טיימס" לפני כחודש - והיא הראשונה בישראל שעשתה זאת. "ניו יורק טיימס" מגדיר את חומת התשלום שלו כהצלחה, ומדווח כי ההכנסות ממנויי המהדורה המקוונת עלו לראשונה על ההכנסות מפרסום בשנה שעברה. אך בסך הכל, לא הצליח המעבר בינתיים לשנות משמעותית את השורה התחתונה בעיתון - שממשיך לסבול מקשיים. סברות כי מפרסמים יהיו מוכנים לשלם יותר עבור פרסום באתר שקוראיו משלמים לא הוכיחו את עצמן בשלב זה.

אינפו עמ' 28 - מסתגרים מאחורי החומות

לא לגמרי ידוע מה גורם להבדלים הגדולים בהצלחה של חומות תשלום, גם בתוך אותו המודל וגם בין מודלים שונים. ייתכן כי "וול סטריט ג'ורנל" הצליח לשמור על קוראים כיוון שבעת השקת חומת התשלום שלו, הגולשים טרם התרגלו לרעיון שהכל באינטרנט מגיע בחינם. פרט לכך, ה"וול סטריט ג'ורנל" הוא עיתון מתמחה, המציע תוכן ייחודי שלא ניתן לקרוא בכל מקום. לעומתו, "טיימס אוף לונדון" הוא עיתון חדשות כללי, והקוראים מניחים שיוכלו לקרוא את מה שקראו בו בעיתונים אחרים. גם "ניו יורק טיימס" נהנה מייחוד מסויים.

בינתיים, אף עיתון שעבר למודל של חומת תשלום לא הוכיח שזהו מודל מוצלח - באמצעות שיפור ניכר בהכנסותיו למשל. יש עיתונים שהצליחו לבלום את ההידרדרות בהכנסותיהם, אך ייתכן שהסיבה היא גם שיפור בתנאים הכלכליים בארה"ב או בתנאים סביבתיים אחרים.

עיקר הדיון עד כה התמקד בהיבטים הכלכליים־מסחריים. כיוון שבמדינות מפותחות עיתונים נמצאים בידיים פרטיות, וזקוקים לשמור על רווחיות כדי לשרוד - אין ספק שזהו היבט חשוב. אך במקביל, מתנהל גם דיון על האתיקה שבחומת התשלום. חדשות נחשבות לכלי ציבורי חשוב. לא בכדי מכונה העיתונות "הרשות הרביעית" ו"כלב השמירה של הדמוקרטיה". יש הטוענים כי חדשות צריכות להיות נחלת הכלל. עם זאת, עידן העיתונות בחינם צעיר יחסית. בערוצי תקשורת אחרים, כמו רדיו וטלוויזיה, מקצה הממשל במדינות מפותחות תקציבים לתחנות ממשלתיות שמשודרות לכלל הציבור בחינם.

"דיילי מייל" הבריטי הצהיר ב-2010 כי אין בכוונתו להקים חומת תשלום. לא ברור אם יצליח לעמוד בהתחייבות זו. "טלגרף" חזר בו בחודש שעבר מהצהרה דומה. "גרדיאן" התעקש כי אין בכוונתו לסגור את האתר שלו, מתוך האמונה בפלטפורמת חדשות פתוחה - ובינתיים ממשיך להחזיק בעמדה זו. במקום זאת, הקדיש ה"גרדיאן" מאמצים רבים להפיכת האתר לאינטראקטיבי יותר, לחיזוק נוכחותו ברשתות חברתיות ולפנייה לקהל רחב ובינלאומי יותר. המאמצים של "גרדיאן" סייעו להגדלת קהל קוראיו משמעותית בשנים האחרונות, אך טרם הניבו תוצאות כספיות איתנות מספיק כדי להוכיח כי המודל בר קיימא.

אינפו עמ' 28 - זולגים לאינטרנט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם