התור לבדיקה הבטחונית באחר צהריים טיפוסי בנמל התעופה קנדי שבניו יורק היה מייגע כמו תמיד. חלק מהאנשים הסירו נעליים, הורידו חגורות ושלפו מחשבים ניידים מתיקיהם. הרוב פשוט עמדו והמתינו לרגע הנכסף שבו יגיעו לראש התור.

אך זוג אחד חווה חווייה שונה לחלוטין. בעזרת כיסאות הגלגלים שסיפקה להם חברת התעופה לפי הזמנה, הם עקפו את התור ועברו דרך מתקן שיקוף מיוחד ויעיל של רשות אבטחת שדות התעופה (TSA). ברגע שעברו את הבידוק, זינקה האישה מתוך כיסא הגלגלים שלה, לקחה שני תיקים ענקיים מהמתקן וקפצה בחזרה אל הכיסא. היא הנידה בראשה לעבר האדם שדחף אותה והמשיכה להתגלגל לעבר שער העלייה למטוס.

חוויית שדה התעופה הפכה בשנים האחרונות לארוכה ומתישה יותר. אולם ישנם נוסעים שמצליחים לנצל את הפירצה היחידה שנותרה אולי לחוויית טרמינל קלה ונוחה, ומשתמשים בפריבילגיות שניתנות למי שמבקש כיסא גלגלים תוך ניצול העובדה שאין צורך להוכיח נכות כלשהי לשם כך.

עובדי צוותי הקרקע, אשר לעתים קרובות מקבלים טיפים מהנוסעים על דחיפת הכיסאות, טוענים כי סביב הנוהג קיימת הסכמה של "אל תשאל, אל תספר" (don’t ask, don’t tell). גם הדיילות כבר מכירות את התופעה, אשר נפוצה יותר בקווים מסוימים, ומכנות טיסות אלה "טיסות נס". "אנחנו קוראים להן 'טיסות נס' כי כולם זקוקים לכיסא גלגלים כשהם עולים למטוס, אך יוצאים ממנו בהליכה", סיפרה קלי סקיילס, דיילת ומתאמת בטיחות וביטחון באיגוד הדיילים האמריקאי. "לא רק שאנחנו מגישים להם אוכל ומשקאות ודואגים לבטיחותם - עכשיו אנחנו גם מרפאים את החולים".

הסיבה לכך, לדבריה, היא שנוסעים בכיסאות גלגלים הם הראשונים שעולים למטוס אך גם האחרונים שיורדים ממנו. כתוצאה מכך, נותרים עם הנחיתה כיסאות גלגלים מיותמים ביציאה מהמטוס.

חברות התעופה בארה"ב אינן דורשות הוכחה לנכות. "אנחנו מכבדים את הנוסעים שלנו, וסומכים על יושרם כשהם מבקשים עזרה של כיסא גלגלים", אמרה ג'ין מדינה, דוברת ארגון Airlines for America של חברות התעופה, ל"ניו יורק טיימס". "ואנחנו מקווים שהשירות שלנו לא ינוצל לרעה לצרכי נוחות".