קשה לא להתפעל מן היוזמה האירופית לבלום את הטבח בסוריה. החלטת האיחוד האירופי לאסור יצוא של מוצרי מותרות לסוריה נתפשת כנראה כעונש האולטימטיבי, אחרי ש-13 מנות הסנקציות הקודמות שהוטלו על המשטר לא הצליחו להקטין את מספרם ההרוגים. האיחוד האירופי כיוון הפעם גבוה, לעבר נאמני המשטר שעדיין נהנים מהכנסה גבוהה ומיכולת בלתי מוגבלת לרכוש מוצרי מותרות. יותר מכך, נראה כי על הכוונת המדויקת הונחה הגברת הראשונה, אסמאא אל-אסד, הידועה בחיבתה העמוקה לבשמים יקרים, לנעלי עקב של מיטב המעצבים ולתיקים שמחירם יכול לפרנס משפחות סוריות כפריות במשך שנה.

המפגינים בסוריה אכן התרשמו מן הרצינות האירופית. על אחת הכרזות שנישאו על ידם במהלך הפגנה בעיר חמאה נכתב: "עכשיו המשטר נקלע למשבר אמיתי, משפחת אסד לא תוכל לאכול עוד קוויאר". סוריה היא המדינה השנייה בעולם, אחרי צפון קוריאה, שעליה הטיל האיחוד האירופי את "סנקציית הקוויאר". וכמו שהיא הועילה לצמצם את ההתחמשות הצפון קוריאנית, כך כנראה היא תאיים על אסד. לסוריה, כמו לצפון קוריאה, יש לפחות יתרון גדול - שתיהן עדיין ביחסים מצוינים עם איראן, ספקית הקוויאר הטוב בעולם.

יומיים אחר כך התבשרו אזרחי סוריה כי סוכנויות הנסיעות בסוריה לא יוכלו עוד להזמין כרטיסי טיסה בחברת התעופה הלאומית דרך הרשת הבינלאומית אמדיאוס. מעתה הם ייאלצו לרכוש כרטיסים בדרך המסורתית ולהמתין ארבעה ימים עד שהכרטיס יאושר. גם הסנקציה הזאת הבהילה עד מאוד את נאמני המשטר, שאינם זקוקים להזמנת כרטיסים. מי שכנראה יושפע יותר הם דווקא האזרחים בני המעמד הבינוני, שמנסים להימלט מסוריה בכל דרך. הפלאחים בדרעא או באידליב כנראה לא יסבלו מן הסנקציה הזאת.

באותה עת חתם הנשיא אובמה על צו שמטיל סנקציות על שתי חברות תקשורת סוריות (וארבע איראניות) המגבילות את חופש השימוש באינטרנט. על פי הצו, נכסיהן שמצויים בארה"ב יוקפאו - אלא שלחברות הסוריות אין נכסים בארה"ב. סנקציות משמעותיות יותר כמו שלילת השימוש בשירותי הסליקה של סוויפט או החרמה מוחלטת של הבנק המרכזי הסורי עדיין לא הוטלו.

נכון שהכלכלה הסורית פוסעת בצעד בטוח לעבר תהום. רזרבות המט"ח שלה צנחו מ-20 מיליארד דולר בשנה שעברה לפחות מ-10 מיליארד השנה. את מטילי הזהב שלה, שהם חלק נכבד מן הרזרבות, מוכרת עכשיו סוריה במחירים נמוכים ממחירי השוק, וגם כך היא מתקשה להיפטר מהם. החלטתה לאשר יצוא של חצי מיליון ראשי צאן למדינות המפרץ כדי לייצר עוד הכנסה נתקלה במחאה אזרחית בעקבות העלייה המטאורית במחירי הבשר. מוצרי מזון נמכרים בשוק השחור במחירים מופקעים, ורשתות ההברחה מלבנון ומעיראק נהנות מבוננזה חסרת תקדים.

לבעלי עסקים קטנים התברר שהסנקציות שנועדו למשטר פוגעות דווקא בהם, ועכשיו הם גם מתקשים מאוד להשיג הלוואות ממשלתיות מן הבנקים. מעניין מה יהיו המדדים להצלחת הסנקציות בסוריה? הרי כלכלת סוריה לא היתה מן המפוארות גם לפני המרי האזרחי. אם הסנקציות באיראן נועדו בין היתר לשמש זרז למרי אזרחי, בסוריה המרי בעיצומו גם בלעדיהן.

אם לשפוט על פי הצלחתן של הסנקציות על איראן, שנמשכות כבר 30 שנה, או אלה שהוטלו על עיראק ב-1991 ולא מנעו את הצורך לצאת למלחמה כדי לסלק את סדאם, ספק אם המשקולת החדשה שהטיל האיחוד האירופי על שולחן הקוסמטיקה של אשת הנשיא תגרום לאסד למצמץ. אבל באין מדיניות אחרת או כאשר מאזן הכוחות הבינלאומי אינו מניח לפעול באופן אגרסיבי נגד המשטר הסורי, אין כמו סנקציות כדי לטהר את המצפון.