לוס אנג'לס

ברבות מהמדינות המתפתחות כבר לא רואים את ארצות הברית כמודל לחיקוי כלכלי - כך העריכו רבים מהמומחים שהשתתפו אתמול בוועידה השנתית הגלובלית של מכון מילקן, המתקיימת בלוס אנג'לס, והמכונה על ידי אחדים "דאבוס האמריקאי".

בפאנל הפותח של הכנס, אחד ממאות דיונים שונים, בנושא "מהיכן תגיע הצמיחה הכלכלית בעתיד", קבע מוחמד אל-עריאן, המנכ"ל ומנהל ההשקעות של פימקו, חברת הניהול הגדולה בעולם בתחום איגרות החוב, כי "הכלכלנים והפרשנים הולכים לפתרונות פינתיים ונתקעים שם. יש לנו הרבה ניסיון, למשל במדינות המתפתחות, ואנחנו יודעים שכדי להתמודד לא צריך לבחור בין פתרון של צנע לבין פתרון של הרחבה. הפתרון הוא שילוב ואיזון בין התרופות הכלכליות. אירופה, למשל, חושבת שהיא סיפור שונה ממה שהיה קודם לכן במשברים של מדינות אחרות, אבל זה לא נכון".

לדעת אל-עריאן, "אנחנו חיים במערכת של מעגלים: באמצע נמצאת ארה"ב, כי היא עדיין זו שמספקת שווקים לכל שאר המעגלים, וכל המערכת תלויה בחוזק של הליבה. וזו השאלה הגדולה היום: האם הליבה, כלומר הצריכה האמריקאית, תחזיק את העולם. אם לא, יכולים להיות שני תסריטים. האחד הוא שמערך המעגלים יתפרק לכמה תת-מערכות. התסריט השני הוא שכולנו נצטרך לשנות את הציפיות שלנו, וללמוד להסתדר עם עולם כלכלי אחר, שבו ארה"ב לא המרכז. כי מה אתה עושה כאשר את נתקע בלי חולצה? את לובש את החולצה הכי פחות מלוכלכת שלך. אתה לא מריח כל כך טוב, אבל אתה ממשיך לעבוד כרגיל".

להערכת קווין וורש, אמריקה צריכה להפסיק לראות את שוק הנד"ן כמהות הכל - ואז כלכלתה תשתפר. "היו לנו באמריקה 15 או 16 תוכניות שונות לסיוע לענף המשכנתאות והנדל"ן. אנחנו מתייחסים לנדל"ן כאל חזות הכל, כאילו שזה הדבר היחיד. אבל זה לא נכון. הנדל"ן הוא רק סימפטום של הבעיה. אני חושב שהמצב ישתפר כאשר אמריקה תפסיק לראות את הנלד"ן כדבר היחיד שקובע".

אין מדיניות פיסקלית במערב

אל-עריאן, מצידו, בחר שלא לסמן את הצמיחה במונחים של איזורים גיאוגרפיים, אלה בפרופילים של חברות: "מי יצליח? חברות עם ארבעת האפיונים הבאים: חברה עם מזומנים, חברה עם מינוף נמוך כי השווקים יכולים להסגר במהירות. חברה עם שיעורי רווח גבוהים וחברה עם מוצרים שהצרכנים רוצים. מי שאין לו כל זה ימצא את עצמו בסביבה עסקית קשה".

בסופו של דבר, כל המתדיינים הדגישו את התפקיד המרכזי של המערכת הפוליטית במציאת פתרונות כלכליים ומקורות צמיחה למשקי המערב. "עד היום", הסביר וורש, "המערכת הפוליטית האמריקאית עבדה רק בדרך אחת: בחר בי, הציעו הפוליטיקאים, ואשיג לך מה שאתה רוצה. כך זה עבד תמיד, אבל היום זה לא יכול לעבוד יותר, ולדעתי אנשים מתחילים להבין את זה. היום שומעים מנגינות שונות לחלוטין: אנשים כבר לא מתייחסים למצביעים כאל ילדים, והם כבר לא ממהרים להציע להם מתנה מיידית. דיוויד קמרון הבריטי אמר שצריך להפסיק להתייחס למבוגרים כאל ילדים, ולילדים כמו אל מבוגרים".

במבט לעתיד, הזהיר בוויטר כי "היזמות האמריקאית, שפעם היתה יתרון יחסי מובהק, מאוימת על ידי חוקים ותקנות. מאחורי כל מי שמנסה לעשות משהו בארה"ב יש היום 2 עורכי דין שאומרים לו שהוא לא יכול לעשות את זה. זו משקולת עצומה. צריך להיפטר מעורכי הדין". להערכתו, כוח העבודה האמריקאי עדיין חזק, אבל מתפתחת לו תחרות בהרבה מדינות אחרות.

אל-עריאן, המרבה להתבטא לגבי המשבר באירופה, קבע בדיון כי "אירופה לא יכולה להישאר כפי שהיא כעת. בסופו של דבר האירופים יהיו או יותר חזקים או מפוצלים. התחושה שלי, ולתסריט הזה אני מעניק הסתברות גבוהה יותר, היא שאירופה דווקא תצא מהמשבר חזקה יותר. ולמי ששואל על יוון אני עונה שכל העניין הוא פוליטי: כלכלן לא יכול להגיד לך מה יקרה שם, כי הכל תלוי בפוליטיקה המקומית. אירופה לא תדחוף את יוון מחוץ לאירופה, אבל הם יכולים להחליט לעזוב את אירופה בעצמם. הכל פוליטי".

מאחר שהוועידה השנתית של מכון מילקן היא בעיקר כינוס של משקיעים, תמיד מחפשים מנחי הדיונים גם את זווית ההשקעות, ומנחת הדיון, שדרת רשת cnbc מריה ברטירומו, ניסתה לקבל המלצות השקעה - אך בהצלחה מוגבלת. רבים מהדוברים התייחסו לקיפאון הפוליטי, שמשאיר רבים מהמשקיעים על הגדר עד שיוחלט מה היו תנאי המיסוי בארה"ב, למשל בכל הקשור למיסוי דיווידנדים - נושא שמטריד הרבה מאוד משקיעים ואנשי עסקים.