למה שלא נביט על הכול הפוך? מה אם הגבר ששוקל 170 ק"ג ומנסה להידחס למושב האמצעי במטוס והאישה בעלת 120 הקילוגרמים שלא מצליחה לעלות חצי קומה במדרגות לא היו נתפסים כחריגים הלא ממושמעים של אורח החיים האמריקאי המודרני, אלא דווקא את מה שמייצג אותו?
מה אם משקל עודף, או אפילו השמנת יתר, אינם מהווים סכנה אורבת כפי שהם בעצם גורל צפוי, וההפתעה איננה כמה אנשים שמנים מאוד חיים בארה"ב, אלא דווקא כמה מעט כאלה ישנם?
אלה הן כמה מהשאלות המטרידות שעלו במסגרת "משקל האומה", פרויקט שאפתני הפועל במספר פלטפורמות מדיה ומנסה לאבחן את שורשי הבעיה ואת מחירה. ספר בשם זה ייצא לאור בשבוע הבא והוא כולל רק חלק מהגילויים הסוחפים שיוצגו במסגרת תכנית דוקומנטרית בת ארבעה חלקים שתשודר ברשת HBO בחודש מאי ותעלה גם במספר אתרי אינטרנט אמריקאים.
עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם
לאחר מספר עשורים של מחקר, "משקל האומה" מתעד כיצד אכלה ארה"ב את עצמה לדעת ויצרה ייאוש ומחלות בקרב הסובלים מהשמנת יתר. כשני שליש מהאמריקאים כיום מוגדרים כסובלים מעודף משקל או מהשמנת יתר, לפי נתוני המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן (C.D.C). וזה אפילו לא הדבר המפחיד ביותר.
הדבר המפחיד ביותר והוא ראוי לתשומת לב הרבה יותר גדולה ממה שהוא זכה לו עד כה, הוא שוויון הנפש שבקבלת המצב. ייתכן שבנסיבות הנוכחיות, ההיקפים האדירים שלנו הם בעצם הגזרה הנכונה והרעילה כל כך.
"משקל האומה" מצליח לשכנע בצורה חדה כי הבעיה של אמריקאים אינה גרגרנות, אלא חקלאות ושפע. במהלך מאה השנים האחרונות התמחינו בייצור המוני של יבולים כמו תירס, סויה וחיטה - התפתחות שברובה הינה חיובית. אולם בנוסף הפכנו מומחים גם בעיבוד היבולים האלה לפיתויים מתוקים, מלוחים, זולים, ממכרים ומשמינים. ולזה יש חסרונות.
"אנחנו פשוט לא מתוכנתים מבחינה גנטית לסרב לקלוריות כשהן במרחק הושטת יד", אומר תומס פרליי, הממונה על בריאות הציבור בעיר ניו יורק. הוא אחד מעשרות פיזיקאים, אקדמאים ומומחי בריאות המופיעים ב"משקל האומה".
ג'ון הופמן, המפיק הראשי של התכנית, אמר לי: "מבחינה אבולציונית, מעולם לא היה עידן בו חיינו עם עודף שומן. עולם כזה מוכר לנו רק במאה השנים האחרונות. המערכות הביולוגיות שלנו טרם התאימו עצמן למצב הזה".
התזה הזאת מתומצת בצורה הטובה ביותר בספרם של מייקל פאואר וג'יי שולקין "האבולוציה של השמנת יתר": "האדם התפתח בסוואנות של אפריקה", הם כותבים. "היום הוא חי בקנדילנד".
אם אנחנו מתכוונים לנהל מלחמה מוצלחת נגד עלייה במשקל והשמנת יתר, עלינו להבין את הנושא הזה. אנחנו חייבים להפסיק להכפיש אנשים שמנים, כי זה בוודאי לא יסייע להם במאבק בהשמנה. עלינו לחשוב מחדש ולעצב מחדש את הסביבה שלנו, בצורה הרבה יותר יסודית מכפי שאנחנו סבורים.
העלאת המודעות הציבורית ודרבון תאגידי המזון לסייע - כפי שעושה מישל אובמה - אינה אפילו קרובה להיות מספיקה לטיפול בבעיה. גם לא הקמת שטחים ירוקים להתעמלות בערים כמו נשוויל או איסור על מכירת משקאות ממותקים במוסדות חינוך בניו יורק.
צעדים אלה ואחרים מסוגם הם חשובים אך הם רק התחלה. בואו נמשיך לזוז בכיוון - אבל נעשה את זה הרבה יותר מהר, משום שבקצב הנוכחי פשוט לא נצליח לבלום את הסחף.
-
תיק השקעות
-
קפה
-
פייסבוק
-
תגובות
-
רשימת קריאה
