אחד מהמשקיעים המצליחים ביותר בהיסטוריה היה פרעה מלך מצרים. לא פרעה של ההגדה, כי אם פרעה של יוסף, מפרשת "מקץ". פרעה מתגלה לאורך הפרשה כאחד השליטים הנבונים ביותר פיסקלית, וכמשקיע נדל"ן ממולח, וכל זאת בזכות יועץ אחד - יוסף.
כזכור לכולנו משיעורי התורה ביסודי, פרעה חלם חלום על שבע פרות שמנות ושבע פרות רזות. יוסף פירש עבורו את הפרות השמנות כשנים של שגשוג וצמיחה – שבאותו עידן נמדדו במשקעים ותוצרת חקלאית. הוא ייעץ לפרעה לאגור תבואות בשנים הטובות – כמו שממשלות אחראיות צוברות עודפים תקציביים בשנים הטובות. כמו בתקופת ממשל קלינטון, שבה עודפי הביטוח הלאומי נצברו בקופה, אגר פרעה תבואות רבות. כשהסתיימו השנים הטובות – בדומה לפקיעתה של בועת הנדל"ן, לא רק שהיה לפרעה מספיק אוכל לכלכל את מקורביו, היה לו המטבע החזק ביותר במצרים: אוכל ודגנים שאפשר לזרוע.
בנקודה זו פעל יוסף כמו בנק השקעות שנאמן ללקוחות שלו, ומייעץ להם לעשות את העסקה הטובה ביותר עבורם. הוא סייע לפרעה להשתמש בתבואות האגורות כדי לקנות מידי חקלאי מצרים הגוועים ברעב את אדמותיהם. כמו לווי סאבפריים שמאבדים את בתיהם לבנקים, העבירו החקלאים את כל אדמות מצרים לפרעה והפכו אותו למלך אדיר בעושרו. היחידים שהיו מוגנים מהלאמה מסיבית זו של קרקעות היו הכוהנים, שקרבתם לשלטון הגנה עליהם ממלכים חמדנים.
במהלכו של כל המשבר הנוראי הזה, שבטח גימד את מה שקורה כיום ביוון, אירלנד וארה"ב, צבר יוסף, היועץ המפולפל, נכסים ורכוש, ואף השפעה. הוא השתמש בהם כדי ללמד את אחיו הרצחניים לקח, ולאחר שעשה כך, שיפע גם אותם ברכוש ומקנה.
ומה בין כל אלה לבין יציאת מצרים והגדת הפסח שקראנו לפני יומיים? בחלוף הזמן, התחלפו הפרעונים – כי למרות כל הממון הרב אין עצה ואין תבונה כנגד היותנו בני חלוף – ובא פרעה שלא ידע את יוסף. פרעה הזה השתמש במודל כלכלי הרבה פחות בר קיימא- עבודת פרך. כפי שלמדו האמריקאים הדרומיים בתקופת פריחתה של המלכה כותנה, שימוש בעבדים לא רק שאינו מעשה מוסרי, הוא גם לא נבון כלכלית. פרעה בנה לעצמו מונומנטים שהנציחו את זכרו לדיראון עולם, אולם לא השכיל לזהות את כי המיעוט האתני שחי בארצו מפיק מדי כמה דורות מאורות כלכליים, שיעבד אותם לעבודה שאינם ממש מוצלחים בה, ולבסוף הובס במשחק שחמט שבו השחקן מולו היה בעל קשרים לבעל זרוע הרבה יותר נטויה.
עקבו אחרי בטוויטר https://twitter.com/#!/DafnaMaor
