מאת נעמי וולף

אזרחי ארה"ב מכל קצוות הקשת הפוליטית עדיין מזועזעים מתמונות האלימות המשטרתית נגד מחאת "לכבוש את וול סטריט" בערים ברחבי ארה"ב בשבוע האחרון. אשה מבוגרת רוססה בתרסיס פלפל בפנים; משטרת המהומות באוניברסיטת דיוויס ריססה סטודנטים; נשים צעירות נגררו בשיער צורחות ובועטות על ידי שוטרים חמושים; ואדם צעיר נחבט עד זוב דם במהלך פינוי פארק זוקוטי בניו יורק.

התמונה חמורה בהרבה ממה שנדמה. האיגוד הלאומי של עיתונאים והוועדה להגנה על עיתונאים הוציאו בקשה בשם חופש המידע לחקור מעורבות של הממשל הפדרלי בפעילות של המשטרה, שסימנה עיתונאים. "ניו יורק טיימס" דיווח כי שוטרים בניו יורק עצרו, היכו, חבטו, הפילו לאדמה והשליכו מחסום על עיתונאים וצלמים שסיקרו את המחאה. כתבים התבקשו על ידי משטרת ניו יורק להרים ידיים ולהוכיח שיש להם תעודות. כשהעיתונאים נענו לדרישה, הם נלקחו, תחת איום במעצר, הורחקו מזירת הארוע שאותו סיקרו ונאלצו לכתוב הרחק משם. כתבים אחרים שענדו תגי עיתונות, נעצרו והוכו לאחר שהמשטרה הודיעה להם כי אין זה חוקי לצלם על המדרכה.

בניו יורק הוכו שופט בית משפט העליון וחבר מועצת העיר; בברקלי, קליפורניה, המשורר הלאומי רוברט האס הוכה באלה. ראש העיר אוקלנד הודה כי המשרד לביטחון פנים השתתף בוועידה של 18 ראשי ערים וייעץ להם כיצד לדכא את המחאה. כדי להבין את חומרת הדבר, יש לדעת כי בארה"ב יש איסור על יצירת כוח שיטור פדרלי, ומעורבות כוחות צבא פדרליים אסורה בשמירה על השלום בתחומי ערים.

הבחנתי כי פרשנים ופוליטיקאים ימנים יצאו כולם נגד מחאת וול סטריט. העיתונאי כריס הייז דיווח על מזכר שהודלף, לפיו לוביסטים הציעו להכפיש את המחאה תמורת 850 אלף דולר. תיאום מסרים כזה הוא בלתי אפשרי ללא שעיתונות מגויסת תוביל אותו. לא מדובר בתגובה מבודדת של ראשי ערים לבלגן בפארקים. כשמחברים את פיסות הפאזל, מקבלים תמונה של פעולה מתואמת נגד תנועת המחאה, ברמה הלאומית הגבוהה ביותר.

מדוע שוגרו גייסות כה מסיביים נגד המחאה הלא חמושה והלא ממוקדת דיה של העם? אפילו מפגינים נגד המלחמה בעיראק, או תנועת מסיבת התה, הפגינו ללא תגובה כה מתואמת. מדוע לכבוש את וול סטריט, חבורה מלאת תקווה ולא מאורגנת, עוררה תגובה כה אלימה מצד הממשל הפדרלי?

ואז גיליתי מה באמת רוצה התנועה. התקשורת המרכזית הכריזה ללא הרף כי תנועת המחאה היא נטולת מסר. בתסכולי, התחלתי לשאול. "מה אתם רוצים?" שאלתי באינטרנט. תוך 15 דקות קיבלתי 100 תשובות, שפקחו את עיניי.

הדרישה הראשונה על סדר היום היתה: להוציא את הכסף מהפוליטיקה - בקשה לחקיקה שתמתן את הפסיקה של בית המשפט העליון בעניין סיטיזנס יונייטד, שמאפשרת לסכומים ללא הגבלה להיכנס לתהליך הבחירה בארה"ב. הדרישה השניה: רפורמה במערכת הבנקים, כדי למנוע הונאה ומניפולציה, ובעיקר להחזיר את חוק גלאס-שטיגל, שמפריד את בנקי ההשקעות מהבנקים המסחריים. חוק זה יתקן את המצב שגרם למשבר הנוכחי - בנקי השקעות לא יורשו לסכן את כספי המפקידים והמשקיעים כדי להשיג רווחים באמצעות נגזרים, שנוצרו יש מאין, ולהפיל את בנקי החסכון והבנקים המסחריים.

הדרישה השלישית היתה מאירת העיניים ביותר: לחוקק חוק שיסתום פרצה שמאפשרת לחברי הקונגרס לחוקק חוקים שמשפיעים על תאגידים שבהם הם משקיעים בעצמם.

כשראיתי את הרשימה - ובמיוחד את הפריט האחרון - נפקחו עיניי, ואני מבינה מדוע האנשים הבלתי חמושים הללו מוכים עד צאת נשמתם.

המשרד לביטחון פנים איננו עצמאי. הוא כפוף לוועדת הסנאט, ומעליה לנשיא עצמו (שבאופן נוח היה באוסטרליה בזמן ועידת ראשי הערים). במלים אחרות, המשרד קיבל אישור מהקונגרס ומהנשיא, שמממנים אותו במיליוני דולרים, לאשר לראשי הערים לצאת למלחמה נגד אזרחים שוחרי שלום.

מדוע שהקונגרס ייעץ לצאת לפעולות צבאיות אלימות נגד ציבור הבוחרים שלו עצמו? התשובה פשוטה: בשנים האחרונות, חברי הקונגרס נכנסו למערכת הפוליטית כחברי המעמד הבינוני (או הבינוני-עליון), אולם עזבו את וושינגטון עם עושר אישי עצום, כפי שאנחנו רואים מה"סקנדל" של המתמודד על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקאית, ניוט גינגריץ', שקיבל 1.8 מיליון דולר תמורת כמה שעות "ייעוץ" לאינטרסנטים.

התשלום המנופח למחוקקים שנהפכים ללוביסטים ידוע לכל, אולם הרעיון שאנשי הקונגרס מחוקקים חוקים שחלים על חברות שהם עצמם בעלים שלהן ידוע פחות, ואם הספרים ייפתחו, הם יחשפו שחיתות בהיקף הראוי לוול סטריט. חברי הקונגרס מבצעים כבר סחר על פי מידע פנים מהסוג ששלח את מרתה סטיוארט לכלא. מאחר שלכבוש את וול סטריט נתונה לחדירה ומעקב כבדים, סביר להניח שהמשרד לביטחון פנים והמשטרה ידעו, עוד לפני התנועה עצמה, מה תהיה האג'נדה שלה. אם חקיקה תיטול את זכויות היתר של הלוביסטים להרוויח ולהשפיע, אם היא תעשה רפורמה שלא תאפשר לבנקים לשאוב רווחים מהנגזרים הכוזבים שלהם, ויותר חשוב - תחשוף את המערכת שאיפשרה לחברי הקונגרס להרוויח, והרבה, מהחקיקה של עצמם, אנחנו כמרחק פסיעה מהקמת מפלגת לכבוש את... ואין ספק שצריך לקרוא לצבא ולחסל את זה.

וכך, כשמחברים בין הנקודות, מבינים שמה שקרה השבוע הוא הקרב הראשון במלחמת אזרחים; מלחמת אזרחים שבה, לעת עתה, רק צד אחד בחר באלימות. זהו קרב שבו חברי הקונגרס, בשיתוף פעולה עם נשיא ארה"ב, יצאו בדיכוי אלים ומאורגן של האנשים שאותם הם אמורים לייצג. תנועת המחאה נגעה בפרה הקדושה: הרווח האישי של חברי הקונגרס. חברי התנועה עדיין לא מודעים להשלכות שלה, אבל מי שמאוים על ידה כבר יודע.

למרבה הצער, בשבוע האחרון האמריקאים התקרבו להיות אחיהם ואחיותיהם של המפגינים בכיכר תחריר. כמו שם, גם המנהיגים שלנו, שרואים בשקיפות ורפורמה איום על עושרם האישי, מכריזים מלחמה עלינו.