הסינים חולמים אמריקה - אך מפחדים ממיתון - MarkerTV - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסינים חולמים אמריקה - אך מפחדים ממיתון

את יום העצמאות הסיני חגגה שנחאי בשבוע שעבר בקניות ובילויים - בלי מפגני כוח של המפלגה הקומוניסטית ■ האזרחים לא מתנתקים מהאייפד, ואף שהצמיחה אטית מבעבר, הרעב לצריכה גדול

2תגובות

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים.

צילום וידיאו: Alex Yu

63 שנה לאחר שמאו טסה-טונג יצא למסע נגד הזרים בסין, בעיקר האמריקאים, והשפיל ונישל את עשירי המדינה מרכושם - נראתה השבוע סין דומה לאמריקה יותר מאי פעם. מפלס הפטריוטיות במדינה מעט עולה לקראת יום העצמאות (National Day) הנחגג ב-1 באוקטובר, יום הכרזתו של מאו על הקמת הרפובליקה העממית החדשה של סין - והסינים חוגגים בפאבים את העימות מול יפאן על השליטה באיי דיאו-יו (סנקאקאו ביפאנית) תחת הכותרת "מסיבת איי דיאו-יו שלנו"; אבל זו רק קריצה קטנה מלווה באלכוהול, מוסיקה והורמונים. הדגל האדום עם חמשת הכוכבים נמכר ברחובות רק כגימיק מערבי, וברחובות אין מצעדים צבאיים או מפגני כוח של המפלגה.

את יום החג מנצלים הסינים, ממש כמו האמריקאים, לקניות, בילויים ואפילו לחתונות. למרגלות שנחאי טאואר, שכבר מעטר את קו הרקיע המדהים של שנחאי וכשיושלם יהיה המגדל הגבוה בסין והשני בגובהו בעולם - אם אף עיר סינית אחרת לא תשיג את שנחאי במרוץ האגו הילדותי שמתנהל כאן בין ראשי ערים ומחוזות - מסתובבים מאות אלפי תיירים סינים חמושים במצלמות וארנקים ומחפשים את הסייל הבא. גם מחוץ לעיר העומס גדול: הכותרות בעיתונים מדווחות על פקקי ענק וכאוס תחבורתי בכבישים המהירים בשל החופשה ובגלל ביטול התשלומים בכבישי האגרה לשמונה ימים.

כמו האמריקאים, הסינים יושבים עם אייפד בטיסות וברכבות ומחוברים לרשתות החברתיות בסלולרי מסביב לשעון. תעשיית הסמארטפונים היא התעשייה הצומחת בסין. לצעירי שנחאי יש משחק חדש בארוחות הערב במסעדות: מי שבודק ראשון את הסלולרי שלו משלם את החשבון.

על פי הסטטיסטיקה, בכל יום נפתח בסין סניף של פיצה האט ובכל יומיים מקדונלד'ס. מופע רוק מקומי נראה אמנם כמו פסטיגל עם זיקוקים והמון קיטש, אבל מלבד סרטוני וידאו שמפארים את בנייני העיר החדשים (גם ראש העיר צריך קצת יח"צנות) וכמה מאות שוטרים שמחכים בחוץ - הצופים מקבלים את כל החבילה המערבית (כולל מעריצות צווחניות שממתינות לכוכבים הלוהטים ליד הכניסה למלון). רמת הקונסטרוקציה של מסכי הענק והתאורה גבוהה מבישראל וברור שאף אחד לא ייפגע כאן מעמוד שהוצב בניגוד לכללים.

במסעדות רבות עדיין לא מחזיקים דיאט קולה ובפגישות רשמיות עם אנשי הממשל הסינים מגישים את התה המסורתי, אבל שוק הקפה כאן מכפיל עצמו בכל שנה. וסטארבקס כבר לא לבד בתחרות על טעמו של המעמד הבינוני המונה 300-400 מיליון איש. עושר היא כבר מזמן לא מילה גסה כאן, וגם החלום אותו חלום - בית ומכונית. בשנים האחרונות התפתחה כאן שכבה של מיליוני צעירים משכילים עם שכר גבוה, אנשים שיכולים להרשות לעצמם מוצרים יקרים גם מעבר לדירה וחוגים לילד. אליהם מכוונים שלטי הענק המפרסמים מכוניות יקרות, מותגי אופנה, בנקים ובשמים - והכל באמצעות דוגמנים מערביים (בעיקר בלונדיניים). בסין יש שכבת מולטי-עשירים עצומה, מתוכם יותר מ-100 מיליארדרים (בדולרים), שהיו בין אלו שרכשו ב-2011 940 אלף מכוניות יוקרה (גידול של 40% בהשוואה ל-2010).

האנשים ברחוב מודים: "האלוהים החדש שלנו הוא הכסף". אמרה המזכירה את המשפט המקשר בין אלוהים לכסף שמופיע על השטרות הירוקים בארה"ב - In God We Trust.

עמוד 4 פוסטר של מאו צה טונג
פאבל שובסקי, רויטרס ואי.פי

"שהאמריקאים לא יטיפו לנו"

אמריקה היא אמנם מושא לחיקוי כאן, אבל גם מקור למתיחות מדינית. בערוצי הטלוויזיה הכלכליים דיברו השבוע על החלטתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לבטל פרויקט של יזם סיני להקמת ארבע חוות של טורבינות רוח במדינת אורגון, 22 שנה מאז שנשיא אמריקאי התערב בפעם האחרונה בפרויקט עסקי. טענת הממשל האמריקאי היתה שזה מפריע לאימונים של בסיס חיל הים הסמוך, אבל צריך לזכור שההחלטה התקבלה ימים ספורים לפני העימות הראשון בין אובמה למיט רומני, כשברקע עומדת האשמתו של המועמד הרפובליקאי כי אובמה אינו מספיק תקיף נגד סין. לסינים יש סבלנות. התשובה שלהם תגיע בתוך עשור, כאשר התוצר של הכלכלה הסינית יעבור את זה של כלכלת ארה"ב.

סין רחוקה עדיין מאמריקה גם בכל הקשור לחירויות האזרח ולריכוזיות השלטון, אבל "שהאמריקאים לא יטיפו לנו איך לנהל מדינה גדולה", הם אומרים ממרום הר טריליוני הדולרים שצברו כשהאמריקאים השתוללו בצריכה. "קודם שיפתרו את בעיות הסמים, העוני, האלימות, התשתיות העלובות והמצב הפיננסי הנוראי אצלם לפני שהם מסתכלים עלינו", אומר גורם לא רשמי. איש עסקים זר שפועל כאן מוסיף: "למדתי כאן להיות יותר צנוע ולהסתכל גם על היתרונות של הסינים. אצלם לפחות אין קיצורי דרך, אדם מגיע למנהיגות בגיל 70 (נשיא סין הנוכחי, הו ג'ינטאו, בן 70) אחרי שעשה עשרות תפקידי ביצוע בהצלחה. במערב הרבה פעמים מי שמדבר יפה וצועק בטלוויזיה נבחר. חוץ מזה, גם בארה"ב יש חוקים אנטי דמוקרטיים".

הבעיות באמריקה קשות, אבל גם בסין לא הכל הולך חלק, וההאטה הכלכלית מטרידה את הממשל. יש המעלים את השאלה אם סין תצליח לשמר את השיטה הפוליטית-כלכלית הייחודית שלה עוד שנים רבות. התשובה קשורה באופן הדוק ליכולת של הממשלה לספק שיפור מתמיד באיכות החיים ל-1.3 מיליארד התושבים. איך בכלל קוראים לשיטה שאינה קומוניזם או סוציאליזם וגם אינה קפיטליזם? המומחים מתלבטים. "אם צריך להצמיד איזה ‘איזם', אולי פשוט צריך לקרוא לזה ‘צ'ייניזם'" אומרת יעל פרג'ון, מדריכת טיולים צעירה המתגוררת בשנחאי.

עמוד 5 חגיגות יום העצמאות הסיני, המצוין ב 1- באוקטובר
פאבל שובסקי, רויטרס ואי.פי

בינתיים הצ'ייניזם הזה עובד, אם כי סתירות לא חסרות כאן (או שמא איזונים). בימים שבהם התחרו רבבות על הזכות לקנות ראשונים את האייפון 5 שהושק לפני שבוע בהונג קונג (והיו אף כאלו שרכשו אותו ומיד רצו למכור ברווח לאלו שלא היה להם מזל להיות ברשימה) - השתתפו יותר מ-2,000 עובדים במהומות בפוקסקון, המפעל שבין היתר מייצר את האייפון (ראו עמוד 19). המהומות זכו לסיקור בתחנות הטלוויזיה הזרות, אבל הסינים לא מנדבים מידע ולא תמונות ולאף אחד לא ממש ברור מה בדיוק הסיבה להן. הפרשנים מדברים על תנאי העבודה ועל יוקר המחיה, אבל מזכירים שדווקא הפועלים בפוקסקון זוכים לתנאים טובים מרוב פועלי התעשייה הסינים, כך שייתכן שהמצב נפיץ בהרבה. מה שברור הוא שאפל האמריקאית מתדלקת לא רק את כלכלת אמריקה עם 700 אלף פועלים סינים ו-30 אלף מהנדסים שהיא מעסיקה סביב ייצור מוצריה.

בניגוד לעובדי פוקסקון, שנאנקים תחת עליות המחירים, דווקא העובדים החזקים לא הפסידו. עלות השכר בסין הוכפלה בחמש השנים האחרונות (בממוצע מ-25 אלף יואן בשנה ב-2007 ליותר מ-40 אלף, כ-6,400 דולר, ב-2011) בין היתר בגלל החוקים הסוציאליים (פנסיה ופיצויים) החדשים. כעת מדברים בסין על שימוש במכונות ורובוטים כדי לחסוך לחברות כוח אדם יקר, והעיתון "צ'יינה דיילי" מדווח על זינוק של יותר מ-40% בשימוש ברובוטים.

עליית השכר פוגעת ביכולת התחרותיות הסינית וגורמת למעבר של מפעלים לא רק לפריפריה הסינית כחלק מהתוכנית הממשלתית Go West (מערב סין ולא העולם המערבי), אלא גם לנדידתם למדינות שבהן השכר נמוך יותר. "אם בעבר מהנדס ישראלי אחד היה עולה כמו שלושה מהנדסים סינים, כיום, אחרי עלייה של 50% בשכר המהנדסים, הנוסחה היא ישראלי אחד שווה שני סינים", אומר אוהד אשרי, מנהל פרויקטי טלקום בחברת Sierra-Pmc. איש עסקים ישראלי אחר מעניק נופך צבעוני יותר להתעשרות הסינית: "בעבר הישראלים שיצאו למועדונים לפגוש עם סיניות נחשבו עשירים ביחס אליהן. כיום המצב הפוך: הן העשירות, והישראלים הם העניים".

הניגודים הם בכל תחום. בסין יותר מ-500 מיליון איש המחוברים לאינטרנט, כמעט 4 מיליון אתרים רשומים וכמעט מיליארד מנויים לסלולר, אבל הסינים חוסמים את האתרים האמריקאים הגדולים - פייסבוק, איביי, גוגל וטוויטר. אלא שלכולם יש העתקים סיניים עם מאות מיליוני משתמשים לכל אחד (Renren ,Alibaba ,Baidu ,Sina Weibo בהתאמה). על אף הפיקוח שמפעילים הסינים על הרשתות, בכל זאת אפשר למצוא בהן לא מעט ביקורת נגד המשטר. חוץ מזה, מי שרוצה, בכל זאת מצליח לגלוש לאתרים הגלובליים באמצעות מעקפים (סין ממוקמת במקום ראשון בעולם בחשבונות טוויטר). גם אתרי פורנו נסגרו כאן באלפים, אבל תעשיית המין משגשגת בחסות הממשלה. מנהג תשלום הטיפ לא קיים בסין, והמפסידים הם העובדים החלשים בבתי המלון, במסעדות ובמוניות, מנגד, שוחד בממשל וברשויות הוא מחלה נפוצה.

פוליטיקאים שחיים כמו מלכים

למעשה, השוחד הוא אחת הבעיות הקשות של סין. השבוע הודיעו על העמדתו למשפט של בו שילאי, הפוליטיקאי הסיני הבכיר ביותר אי פעם שהודח לאחר שהואשם בפלילים. הסיפור של בו, שיש האומרים שהיה מיועד להיות ראש ממשלה, הוא מרתק, אבל הכל יודעים שהעיתונות לא מספקת את התמונה כולה. היא פשוט לא יודעת הכל. אפילו מקום מעצרו, כנראה בבייג'ין, אינו ידוע. בו היה מנהיג מושחת שזילזל בכספי ציבור, אבל כאשר הסינים רואים שיש גם פוליטיקאים מקומיים אחרים שחיים כמו מלכים ושולחים את בניהם ללמוד באוניברסיטאות היוקרתיות בעולם בעלויות של מאות אלפי דולרים בלי שיקרה להם דבר - הם מבינים שבו לא נעצר רק בגלל השוחד. ייתכן שהתקדמותו המהירה איימה על בכירים בסביבה, בעיקר לקראת החלפת השלטון, שהשבוע נקבע כי תתבצע ב-8 בנובמבר (יומיים אחרי הבחירות בארה"ב).

אינפו עמוד 6 חמש הגדולות

שוחד הולך טוב עם תשתיות, ובסין מדובר בכסף גדול. פרויקטי תשתית הם ממנועי הצמיחה הגדולים כאן בעשור האחרון. השבוע, למשל, נחנכה רכבת מהירה (350 קמ"ש) הנוסעת מז'נגזו ליונאן ותעבור את המרחק, 536 קילומטר (כמו מאילת לקצרין), בשעתיים במקום בארבע שעות וחצי. בחמש השנים שחלפו מאז 2008, כשבישראל המשיכו השרים להפיק סיסמאות על רפורמה בתחבורה ציבורית ועל השקעה בפריפריה, השקיעו שתי ערים - לא הכי חשובות בסין - 9 מיליארד דולר בקו רכבת אחד. וזו רק דוגמה קטנה: התוכנית הסינית היא להניח עד 2020 עוד 16 אלף ק"מ של פסי רכבת מהירה כזאת.

כאשר אצלנו עסוקים בהישרדות פוליטית ובתכנון לטווח של חודשיים, הסינים יודעים לתכנן ל-20 שנה קדימה. הם בוחנים את ביצועי בעלי התפקידים אצלם לפי מספרים ומדדים, ולא לפי דיבורים והצהרות. הסינים מחשבים לבעלי התפקידים בכמה עלה התוצר לנפש באזור שלהם, סוכמים השקעות זרות בעיר, מוודאים התקדמות בתשתיות, בוחנים שמירה על שקט סוציאלי ומונים שיתופי פעולה. ראשי הערים כאן מתמודדים בתחרות שמייצר הממשל, והם צריכים להוכיח יכולות ביצוע. זאת אחת הסיבות לכך שבכל מקום אפשר לראות בניינים גבוהים, שדות תעופה, תחנות רכבת ואזורי תעשייה - שזה עתה נבנו.

ואולם לעתים המרוץ הזה מוגזם וראשי ערים ומחוזות מוצאים עצמם עם חובות גדולים ועם מסילות ברזל, איצטדיוני ספורט, כיכרות וכבישים רחבים שנחיצותם לא ברורה.

ומה לגבי הטיפול בשחיתות? לפחות התחילו לדבר על זה. השבוע, דווקא כאשר מיליוני סינים שיצאו לחופשה ביקשו לרכוש כרטיסים לרכבת, קרס אתר האינטרנט של משרד הרכבות הסיני. הקריסה זכתה להתייחסות אחת קטנה של סטודנט מאוניברסיטת נורתווסטרן בטוויטר הסיני (Weibo), שהעלה שמונה שאלות בנוגע להליך המכרז להקמת האתר. הוא טען כי מכיוון שמדובר בהשקעה של 50 מיליון דולר מכספי ציבור, הציבור זכאי לקבל תשובות.

עמוד 6 סגן קונסול ישראל בשנחאי, אורן רוזנבלט
פאבל שובסקי

במשרד הרכבות ענו כי בשל החג היה עומס על האתר וזה הביא לקריסתו, אלא שברשתות החברותיות ידעו מיד להציג את נתוני אתר אלקסה, שהראו שגם בשיא העומס היו לאתר מכירת הכרטיסים פחות כניסות מאשר לאתרים סיניים מובילים דוגמת טאובאו (taobao.com), האיביי הסיני המצליח. העניין זכה לתהודה רבה והטוויט של הסטודנט נשלח מחדש (Retweet) על ידי משתמשי ווייבו 27 אלף אלף פעמים ביומיים, מה שהעלה עוד יותר את רף הביקורת. פרופסור לפוליטיקה ומשפטים מאוניברסיטת שנחאי, שצוטט בעיתון "צ'יינה טודי", אמר בתגובה לפרשה כי הדרכים שבהן הממשלה מנצלת כספי ציבור עדיין לא היו תחת ביקורת ציבורית, ואם הפעם יידרש משרד הרכבות לתת תשובות, זו תהיה אבן דרך משמעותית במלחמה בשחיתות.

זה כלל לא בטוח. העיתונות החוקרת בסין נמצאת כיום באחת התקופות החשוכות שלה אם בכלל היו לה תקופות מוארות. כפי ש דווח ב-McClatchi השבוע התפטר ג'יאן ג'אנגזו, העיתונאי שחשף ב-2008 פרשה ענקית של מהילת חומרים כימיים תעשייתיים באבקת חלב לתינוקות, מה שפגע בכליות של מאות אלפי תינוקות. החשיפה השפיעה לרעה על עשרות עסקים ומחלבות גדולות וייתכן שעתה הגיע יום התשלום. ההתפטרות של ג'יאן היא רק אחת בשרשרת התפטרויות או דחיקתם לשוליים של עיתונאים ועורכים בעיתונות הסינית והשתקת סיפורי שחיתות שעליהם עבדו.

אבל לא רק נושאי השחיתות והאי-שקט מול יפאן וארה"ב יונחו על שולחנו של השלטון החדש. מערכת הבריאות הכושלת ומערכת החינוך הבעייתית, וכמובן המיתון המאיים - הם חלק מהנושאים שמעסיקים כאן את הציבור. הכלכלה הסינית, שהצליחה באופן מרשים גם כשהעולם נקלע למיתון ולצמוח בקצב של סביב 10% במשך שנים - מאיטה בשנה האחרונה לקצב של 7%-8% ואולי אף פחות מזה, והסינים לחוצים. "הם לא יודעים איך להתמודד עם זה", אומר איש עסקים זר שפועל בסין. "עד כה היה קל יחסית להתעשר כאן. אמנם היתה תחרות, אך הצמיחה היתה גבוהה, וזה דחף את הביקושים. הבעיה היא שכעת התחרות נשארה רבה, והביקושים יורדים".

אחת הסיבות להאטה קשורה לדרך שבה עצר הממשל את בועת הנדל"ן, שהתנפחותה היוותה סיכון כלכלי. מפעלים ועסקים רבים רכשו נדל"ן באמצעות אשראי שקיבלו לצורך השקעות (מחירי הדירות בשנחאי, למשל, זינקו פי עשרה בתוך 15 שנה), ולכן הוחלט לעצור לחלוטין את האשראי שמספקים להם הבנקים. זה באמת עצר את עליות המחירים, אבל תופעת הלוואי היתה פגיעה אנושה בעסקים רבים, ולא מעט מהם נסגרו. "צמיחה של 5% מבחינת הסינים היא קטסטרופה. זה יגרום לסגירתם של מפעלים רבים. רק השבוע נסגר בשנחאי מפעל פלדה ענקי", אומר דיפלומט זר. זאת הסיבה שבכל מקום יש לחץ על השקעות זרות ושיתופי פעולה עם כלכלות אחרות, כולל ישראל.

סין-ישראל, סיפור אהבה

עמוד 4 העיר צ’אנגג’ו

הסיפור הישראלי על "מדינת ההיי-טק" שמשווק בעולם בהצלחה לא קטנה עובד גם כאן, והסינים מחפשים את המגע אתנו. יש להם יכולות כלכליות אדירות, אבל הם מרגישים שחסרה להם טכנולוגיה וחדשנות כדי לקפוץ מדרגה ולהפוך את החברות שלהם למובילות עולמיות, וחסר להם כוח אדם מקצועי. הם מבינים שזה טוב גם לישראל: הרי אין עסק שלא רוצה למכור בסין. אפילו כשהיא מאטה, סין צומחת בקצב שבמערב יכולים כיום רק לחלום עליו. מאות מיליוני תושבים יעברו בשנים הקרובות לערים, יתחילו לעבוד וייכנסו למעגל הצריכה. באירופה יש 70 ערים עם יותר ממיליון תושבים בכל אחת מהן; בסין יקומו ב-15 השנים הקרובות עוד 170 ערים כאלה.

לו קיומינג, סגן ראש העיר צ'אנגג'ו המונה 5 מיליון תושבים, התרשם מתמונתה של ישראל כפי שהיא משתקפת בספר "אומת הסטארט-אפ" שחיברו דן סנור ושאול זינגר, ולכן הוא הורה לכל הפקידים בעירייה לקרוא אותו. במסגרת החזון של סין להפוך למעצמה טכנולוגית מובילה, החליטו בעיריית צ'אנגג'ו להשקיע בכמה שיתופי פעולה עם חברות ישראליות. נציגי העיר ביקרו בשנה האחרונה כבר חמש פעמים בישראל, השתתפו בסמינרים ונפגשו עם מנהלי חברות. יש לקוות שהמסר של "אומת הסטארט-אפ" עדיין לא קהה אצלם לאחר שראו מקרוב יותר איך הדברים מתנהלים בישראל.

בפגישה אתו מנסה לו למכור את העיר שלו ולהסביר למה דווקא אצלו הכי טוב להשקיע ולהקים פעילויות עסקיות: "העלויות נמוכות, התשתיות מתקדמות, המרחק משנחאי לא רב, ויש שדה תעופה, רכבות וכבישים מהירים. יש אצלנו חמישה בתי מלון של 5 כוכבים ובשנה הבאה יהיו עוד חמישה. ויש לנו גם מגרש גולף".

צ'אנגג'ו, פחות משעה ברכבת מהירה משנחאי (180 ק"מ), היא אחת הערים הצומחות והמעניינות בסין. בשנים האחרונות היא זכתה ל-3,500 השקעות זרות בהיקף של 19 מיליארד דולר והסחר שלה עם חו"ל מסתכם ב-28 מיליארד דולר בשנה. המהפכה הכלכלית (השנייה) שעוברת המדינה מייצרת כנראה אצל הסינים צורך לתעד ולייצר מיתולוגיה חדשה: המוזיאון המקומי של צ'אנגג'ו מציג את הבנייה של השנים האחרונות כאילו היתה היסטוריה של שנים ארוכות. אחד הקירות, למשל, מרוצף תמונות של פוליטיקאים המבקרים בשטח המזכירות את ביקורו של הגנרל אלנבי בתל אביב בתחילת המאה הקודמת.

"עם הסינים צריך להפעיל מוח יצירתי"

אינפו עמוד 3 סין מדביקה את הפער מארה"ב

אבל לעשות עסקים כאן זה לא כל כך פשוט וגם הולך לאט. מנכ"ל מפעל לייקורד מקבוצת מכתשים אגן, מפעל שיושב באזור התעשיה WEZ בצ'אנגג'ו, הוא בלגי חביב העונה לשם וים ון דן ברוק. לייקורד הוקם עוד לפני שכמצ'יינה רכשה את השליטה במכתשים מידי אי.די.בי מכיוון שהלקוח הסיני של מכתשים הציב תנאי שיקנה מהחברה רק אם יהיה לה מפעל בסין. המפעל שהוקם (בסיוע הממשלה) חדש ומרשים, אבל לדברי המנכ"ל, כמה פעמים עלה במוחו הרעיון "לקפוץ מהחלון" - עד שהצליח להשיג את כל האישורים והטפסים המתאימים. "עם הסינים צריך להפעיל מוח יצירתי", הוא אומר.

בהקמת מפעל לייקורד היתה מעורבת חברת PTL Group, שבבעלות צביקה שלגו, איש עסקים ישראלי שפועל כבר 17 שנה בסין ומעורב גם בפרויקטים מול עיריית צ'אנגג'ו. עיקר העסק של שלגו הוא לנהל את הפעילות של חברות ישראליות בסין תחת המעטפת של החברה שלו. זה מאפשר להן מצד אחד להיכנס לשוק באופן מסודר ומצד שני לא להקים כאן אופרציה יקרה מאוד בלי שסיכויי ההצלחה מספיק גבוהים.

לדברי שלגו, חברות רבות נכשלו בסין והפסידו מיליונים מכיוון שלא היתה להן אסטרטגיה. לפעמים לוקח עשר שנים עד שאתה מתמקם, ולכן אתה חייב גישה אסטרטגית לבניית עסק, ולא לחשוב, כמו שרגילים אצלנו, על ההכנסות של הרבעון הקרוב. "אפימילק מקיבוץ אפיקים עבדו כאן עשר שנים ולאחרונה הם חתמו על עסקה גדולה להקמת 13 מכוני חליבה תמורת 50 מיליון דולר. כלכלת סין היא אדירה והצלחה בה היא דבר גדול, אלא שזה מחייב מחשבה לטווח ארוך תוך שאתה מביא בחשבון שהדברים יתקדמו לאט מהמתוכנן ויתקלו במכשולים", אומר שלגו.

היו גם חברות ישראליות שסגרו עסקות עם הממשל הסיני והן נפגעו בגלל תחלופה של בכירים. "זאת הבעיה כשהלקוח הוא מהמגזר הציבורי הסיני. במצב כזה העניינים קשים יותר, שכן אנשים מתחלפים וסיכומים שסוכמו בעבר פתאום מתאיידים. מספיק שהממשלה מסייעת, לא צריך שתהיה גם הלקוח", אומר איש עסקים אחר, אם כי ישנן חברות שאין להן ברירה שכן העסק שלהן הוא למכור לרשויות המקומיות ולממשלה.

לדברי שלגו, צריך לדעת לדבר עם אנשי הממשל בשפה שלהם. "לייקורד קיבל עדיפות בעירייה כי הסיפור שלו סופר נכון והוצמד לתחום הביו-רפואי, שהסינים רוצים להתמקד בו. כמובן, צריך לומר את האמת, אבל כדאי לספר את הסיפור לפקידים ולהציג אותו נכון. צריך לדעת להתלבש על תוכניות ממשלתיות. הם מודיעים את זה בצורה מסודרת - אילו תחומים חשובים להם, מהם הנושאים הקריטיים ואילו אזורים יהיו בעדיפות".

עמוד 4 צביקה שלגו (בחולצה לבנה, במרכז)
פאבל שובסקי, רויטרס ואי.פי

הסחר של ישראל מול סין מסתכם כיום ב-9 מיליארד דולר בשנה, מתוכם 3 מיליארד דולר יצוא. אלא שחלק גדול מהיצוא הישראלי הוא של כיל ואינו קשור לתעשיית ההיי-טק.

לדברי אורן רוזנבלט, סגן הקונסול הישראלי בשנחאי, המספרים של ישראל מול העיר שנחאי הפוכים: רק שליש אנחנו מייבאים משנחאי, ומייצאים לה שני שלישים. לדבריו, זו התמונה שיכולה להיות בקשרי הסחר מול סין בגלל שינוי בתמהיל העסקי: "העתיד של היצוא הישראלי לסין הוא ההיי-טק והסחורות המתוחכמות. לפני עשר שנים לא היה כאן שוק לדברים האלה, אך סין השתנתה". לדברי רוזנבלט, החלפת השלטון הקרובה מהווה פוטנציאל לישראל, שכן הסינים יודעים שהם צריכים לשנות דברים, בעיקר בתחום של זכויות יוצרים.

באילו תחומים יש להערכתך פוטנציאל לישראלים?

"אנחנו קוראים את תוכניות החומש שלהם ויודעים שהם הולכים להשקיע הרבה בתחום המים והטיפול בשפכים, למשל. גם חקלאות מתקדמת, בריאות ואיכות הסביבה הם נושאים חשובים להם".

"השילוש הקדוש הסיני: מחיר, כוח וגודל"

עיריית צ'אנגג'ו, שבה פועלות שמונה חברות ישראליות, מטפלת כיום בשלושה פרויקטים עיקריים מול ישראל: חממה תעשייתית לחברות מסדר גודל בינוני, הקמת קרן השקעות ב-150 מיליון דולר בשותפות עם קרן קטליסט ובית ההשקעות קוקרמן, ופרויקט הכשרת עובדי תוכנה בקריה האקדמית הגדולה בעיר. "אחרי שבעבר הסינים דיברו על השקעות זרות, על אספקת עבודה לתושבים ועל מעבר של עושר לפריפריה, ובשלב השני השקיעו בתעשייה ירוקה ואיכות הסביבה, כיום מדבר הנשיא המיועד על חדשנות, מחקר ומדע", אומר שלגו.

עמוד 2+3 תצפית על שנחאי

איפה הבעיות? הכלכלה הסינית נהפכה בשנים האחרונות לתחרותית יותר מבעבר, ועל החברות הזרות להתמודד עתה לא רק מול המתחרים, אלא גם מול הממשלה הסינית, שהחלה לדחוף את החברות הסיניות הפרטיות. לדברי שלגו, "עד 2007 הסינים לא הכירו ביזמים פרטיים מקומיים ועבדו בעיקר מול זרים כדי למשוך השקעות, אבל כעת הם כבר מכירים ביכולת של התעשיינים הסינים. הממשלה החלה לדחוף את אנשי העסקים שלה קדימה למטרות אסטרטגיות, וזה שובר שוויון בתחרות מול חברות גלובליות. בעקבות זאת, נדחקו חברות זרות מהשוק הסיני. כיום 70% מהתעשייה היא פרטית אחרי כמעט אפס לפני 20 שנה".

גם אשרי מ-Sierra-Pmc מזהה קפיצת מדרגה בתחרות בסין: "הסינים הרימו את השוק. הם יצרו צמיחה ענקית בתחום תשתיות הטלקום משיקולים לא כלכליים (החלטת ממשלה להרים את שירותי התקשורת), אבל הם רומסים את הספקים. באירופה חושבים במשך שנים כמה זמן ייקח להחזיר את ההשקעה, וכאן פשוט עושים. אבל כעת הצמיחה בעולם ירדה וגם בסין נהיה צפוף יותר. כולם מתחרים כאן והסינים עוד מעצימים את התחרות. הם לוחצים את הספקים ומעלים דרישות תובעניות. עבדנו מול חוואאיי, שהיא חברת ענק. כל מה שמעניין אותם כעת זה השילוש הקדוש - מחיר, כוח וגודל. הפונקציות והאיכות פחות חשובות להם".

איך מתמודדים עם עליית שכר העבודה?

שלגו: "המשק הסיני מתבגר, כוח הקנייה שלו עולה ובמקביל חוקי העבודה השתנו והעובדים קיבלו יותר זכויות סוציאליות. אנחנו, למשל, העלינו את השכר של העובדים שלנו ב-30% בתוך שנתיים. חברות שהרווחיות שלהן גבולית לא יכולות לשרוד כך. אלה תופעות שפגעו במעסיקים שלא היו מוכנים להן, לכן גם דור שלם של יזמים ישראלים שהקים כאן תעשיות חזר ארצה בשנתיים האחרונות".

איך אתה רואה את הפעילות של ממשלת סין?

אינפו עמוד 3 הענק הסיני מאט

"הם מוכוונים מאוד לקידום כלכלי ומשקיעים כבר עשר שנים בערי המערב תחת הסיסמה ‘גו-ווסט'. הם השקיעו בתשתיות ובפיתוח בנו מסילות רכבות והקימו אזורי תעשייה. זה לא ‘תלכו לדימונה ותקימו תעשייה'. הכוונה היא להשאיר את שנחאי כמרכז פיננסי, עם שירותי פרסום מיתוג ייעוץ וכו', ולהעביר תעשייה לערי הפריפריה".

איך זה צריך להשפיע על אנשי עסקים?

"פעם היה מספיק שיש לך שלושה אנשי מכירות בשלוש ערים מרכזיות וקיבלת את כל סין, אבל כעת צריך הרבה יותר - הפצה, מחסנים, לוגיסטיקה. המאמץ כעת על הרבה יותר אזורים ושטחים ענקיים וצריך תשתיות ניהול. כבר לא מספיק משרד קטן עם שני אנשים שיפרוץ דרך".

באילו ענפים אתה מזהה הזדמנויות?

"יש המון תחומים. השוק הצרכני הסיני צמח מאוד ויצמח עוד ב-20-30 השנים הקרובות. באזור אסיה פסיפיק ירכשו בשנים הקרובות יותר שבבים ממה שיצרוך כל העולם, ויש כאן רק שלוש חברות מקומיות ענקיות שתיים סיניות ואחת קוראנית. לאנשי השבבים אין ברירה - כל השוק כאן. ויש עוד ענפים כאלו.

"בשנתיים-שלוש הקרובות עוד 300 מיליון איש יתחברו לאינטרנט, והסינים מתכננים כעת להכניס תשתיות בבנייני המגורים. השבוע נפגשתי עם חברה שמעבירה מידע אינטרנט על כבלי טלוויזיה שכבר קיימים במקום שיצטרכו להעביר קווי תקשורת חדשים. יש כאן פוטנציאל עסקי כי העברת כבלים חדשים היא השקעה ענקית. אנחנו מדברים אתם על הקמת מרכז פיתוח ומכירות. אנחנו נכנסים לפרויקטים שיודעים שנרוויח מהם בעוד שנתיים-שלוש".

לאחרונה הסינים החלו להחמיר יותר בענין זכויות יוצרים.

"כן, כל המותגים האירופיים נלחמים כאן בעניין וכל העולם לוחץ עליהם. גם הסינים בין עצמם מתחילים להפסיד מזה. כי החברות הסיניות הרציניות קונות תוכנה במחיר מלא, ואז אם סיני אחר מעתיק זה מזיק לאחרים. אבל עדיין הם לא ממש מגינים על זכויות יוצרים, כי הם דואגים לעובדים יותר. הגישה שלהם היא שהתחרות תהיה בשוק ולא בבית משפט. חברות למדו לשתף פעולה גם אם מעתיקים מהן".

"להשקיע עשרות מיליוני דולרים בסין זה מסוכן"

שלגו הגיע לסין באמצע שנות ה-90 אחרי שבע שנים בתחום המחצבות בישראל במטרה לנהל מפעל לייצור שמן מאכל של קבוצת שאול אייזנברג. כשאייזנברג מת פנה שלגו להקים את המפעל של חברת פרוטרום בסין, ולאחר מכן הוא החל לעבוד עם עסקים ישראליים שפועלים בסין. הוא נשוי ואב לבת.

"התחלתי לנהל בנאמנות בעיקר שירותי בק-אופיס. לא לייעץ, אלא לנהל", הוא מדגיש. כיום משמשת PTL שותף אסטרטגי לחברות מערביות המשווקות מוצרים או שירותים טכנולוגיים בסין. היא נותנת להן מעטפת עסקית, ומטפלת בהפצה, מכירות, הנהלת חשבונות, אחסנה, גיוס עובדים וטיפול בלקוחות וספקים. "אנחנו לא מפיצים, אלא מנהלים את החברה".

שלגו מעסיק 120 עובדים, רובם בשנחאי. כל מנהלי הביניים שאחראים על החברות הם סינים. הם מדברים ישירות עם מנהלי החברות הישראליות, והישראלים מרגישים שיש להם חברות בנות בסין. "זה עובד יפה", הוא אומר. "אנחנו מנהלים גם חברות איטלקיות והולנדיות ומתחילים פעילות בבריטניה ובארה"ב בשנה הבאה. 60%-70% מהחברות שלנו הן ישראליות, ההכנסות הרבה פחות. רוב הלקוחות נמצאים אצלנו שש-עשר שנים, הרבה יותר ממה שחשבנו".

למה זה עובד?

"אלפי חברות קטנות ובינוניות ניצבות מול שווקים מתכווצים באירופה ובארה"ב וקושי לבנות משהו כאן בסין. הרי כיום די ברור שכבר לא משקיעים עשרות מיליוני דולרים בחדירה לסין כי זה מסוכן מדי".

ספר קצת על הפעילות בצ'אנגג'ו.

"בצ'אנגג'ו נקים כמה שיותר תשתיות היי-טק. אנחנו מקימים כאן פעילות בקריה האקדמית שהיא פרויקט לאומי טכנולוגי. מדובר במרכז אוניברסיטאי עם 80 אלף סטודנטים, שש מכללות והשקעות ענק.

"בסין יש חוסר אדיר במהנדסים. חברת ג'ון ברייס, שכבר עובדת בסין חמש שנים, נכנסת למסלול של הכשרות של סטודנטים. בהמשך, כדי לקלוט את הסטודנטים לעבודה, תקים מטריקס, החברה האם של ג'ון ברייס, מרכז פיתוח ובדיקות תוכנה יחד עם ממשלת העיר. זה יהיה במסגרת אותו טריק עסקי שהמציאה מטריקס בעיר החרדית מודיעין עלית, שלפיו אתה מקבל עבודה איכותית במחיר עבודה נמוך יחסית. התקציב לארבע שנות הדרכה הוא 12 מיליון דולר, מתוכם 4 מיליון דולר משקיעה הממשלה המקומית, וזה יאפשר לסטודנטים ללמוד בחינם (מי שנשאר לעבוד במשך ארבע שנים). מטריקס מצדה התחייבה להעביר לכאן חוזים של 20 מיליון דולר. נגיע ל-250-300 עובדים".

לאילו חברות אתם מתכננים את החממה?

"טבע לא צריכה אותנו, כמובן. אנחנו מכוונים לחברות של 10-200 מיליון דולר, שיש להן ייחוד טכנולוגי, חברות בשלות ומוצרים בשלים מתחומי המתכת, האלקטרוניקה החשמל והרפואה. במסגרת החממה אנחנו בונים אולם ייצור לחברות בתוך הבניין שלנו. החברות יקימו חברה בת סינית ואנחנו ננהל אותה בנאמנות, ובתוך כמה שנים הם ייצאו מהחממה ויקימו מפעל סופי. טוטנאור, שמייצרת מוצרי סטריליזציה לבתי חולים, מכרה כאן יותר מעשר שנים, אבל הם הגיעו למצב שהתחרות חייבה אותם להילחם. לכן בתחילת 2013 הם יתחילו לייצר מוצרים בקו ייצור שמוקם בחממה".

אילן מימון, שותף של שלגו בחממה (50% לכל אחד), הוא גם איש עסקים ויזם שפועל בסין יותר מעשר שנים. מימון מעסיק בסין 120 עובדים במפעל למטחנות קפה, ושולט על 70% מהשוק המקומי. הוא מוכר גם בחו"ל והוא בעל רשת של חמישה בתי קפה בשנחאי.

"הלקוחות של החממה מסתכלים על שלושה מעגלי הוצאה: הוצאות חד-פעמיות שכרוכות בבניית מפעל, הוצאות שוטפות ודמי ניהול של החממה. אנחנו בפועל לוקחים אחריות מלאה על פעילות החברה ומנהלים אותה. זה עונה על בעיות של שינוי מתמיד במדיניות עובדים, מיסוי, מחירים וכו' בגלל הצמיחה וההתפתחות בשוק. לחברה שבאה מישראל אין בשלב הראשון שלד ניהולי להתמודד עם זה", אומר מימון.

"זה מאפשר ללקוח להתמקד בייצור. בשנים הראשונות יש פער בין השקעה גדולה למכירות נמוכות יחסית, והחממה מאפשרת לעשות ניסוי בהשקעה לא גדולה. אם תוך שנתיים-שלוש לא מצליחים, אפשר לשנות תוכניות. לא קרה אסון גדול. גם הממשל תומך באמצעות פטור ממס הכנסה למנהלים לשנתיים שלוש, פטור ממס חברות בשנתיים הראשונות והנחות במסי העיר. הם גם משלמים 5% מעלות הציוד. השלטון המקומי מגויס לתת לנו אפשרות לעשות עסקים בשקט. הם נותנים מענקים לחברות. זוהי מדיניות פדרלית".

איך שיווקתם את זה לסינים?

שלגו: "אמרנו לסינים, ‘תחליפו את המושג השקעה זרה, כי אין הרבה חברות שיכולות לשים ישר 20 מיליון דולר'. הבטחנו להם שיבואו מהנדסים ואנשי טכנולוגיה, ישלמו מסים, היצוא יגדל. מכרנו להם את הדבר הזה, והם אהבו".

עד כמה ממשלת ישראל יודעת לטפל נכון בחברות ישראליות?

שלגו: "הדרך שבה הגופים הממשלתיים עובדים עם חברות ישראליות אינה מקדמת אותן למקומות הנכונים. חברות רבות מגיעות לסין ומוצגות ישירות לסינים, במהירות ובשלב מוקדם מדי, כאשר הן למעשה נשארות לבד ללא גורם מקומי תומך, או הכנה מספקת לקראת התהליך המורכב שלפניהן. התוצאות של מהלך כזה אינן חיוביות בדרך כלל, ומביאות לטעויות - בעיקר כשמדובר בחברות קטנות, אך לא רק. ל- PTL Groupיש מאחוריה כבר 100 פרויקטים, ועוד 50 פרויקטים שפועלים כעת במקביל. הפוליטיקאים הישראלים ליוו וסייעו, אך מעולם לא הביאו לנו עסקים.

"חלון ההזדמנויות של הישראלים בסין הוא אדיר - אבל לא לעד"

"חלון ההזדמנויות של חברות ישראליות בסין הוא אדיר, כי החברות הגלובליות הסיניות חסרות טכנולוגיה והן לא ירצו לקנות אותה מחברות אמריקאיות גדולות בגלל התחרות", אומר צביקה שלגו, איש עסקים ישראלי שפועל כבר 17 שנה בסין והבעלים של בחרת PTL Group. לדבריו, ישראל כמדינה קטנה יחסית לא מאיימת עליהם. בכל תחום יש כאן חברה ענקית של יותר ממיליארד דולר שרוצה לצאת לעולם וצריכה עזרה. אמנם היצוא הישראלי לסין גדל בשנים האחרונות, אך עיקרו הוא בכמה מינרלים (כיל), כאשר יצוא ההיי-טק והטכנולוגיה עדיין בחיתולים.

  איך מייצרים עסק מצליח בסין?    

אוהד אשרי מחברת פיאמסי סיירה: "יוצרים נוכחות אסטרטגית עם כוונות לטוח ארוך - לא במלים, אלא במעשים. ברור שיהיה כאן קשה לחברות ישראליות. מי שמצליח הן בעיקר חברות גדולות שיכולות להקים כאן תשתית ומרכזי פיתוח ותמיכה".

 למה דווקא עכשיו? 

שלגו: "לכמה מאנשי העסקים יש תחושה שיגיע הזמן להיכנס לסין, אבל לא עכשיו, ושתמיד יהיה כאן שוק גדול. זו תחושה שגויה. צריך לדעת שחלון ההזדמנויות הוא לא לעד. הסינים יגיעו למה שהם רוצים, הם יקנו טכנולוגיה מאחרים באירופה או שימציאו אותה לבד. הכל קורה כאן. זו תמימות לחשוב שנשב במגדל השן ונחכה והסינים יבואו לקנות. מי שלא ישתלב בשנים הקרובות לא יוכל להיכנס כי השוק יהיה עוד יותר תחרותי".

 אילו טעויות עושים הישראלים כאן? 

שלגו: "כיום יש אינסוף יצרנים מקומיים, ולמערביים קשה להתמודד בגלל החיסרון המנטלי וחוסר ההיכרות. גם הרגולציה והשווקים משתנים כל הזמן. אתה חייב הנהלה מלאה שתיקח אחריות על מה שקורה בסין - בכספים במכירות בשיווק ובתפעול. לא איזה נציג שבא לבדוק שהכל בסדר. יש מצב קיצוני של חברות שנכנסות לשיתופי פעולה עם מפיצים ויצרנים סינים, שאף אחד לא באמת מכיר אותם, ושיתוף הפעולה מבוסס על זה שהשותף סיפר למישהו בחברה על עצמו דברים טובים. המון חברות מתחילות ככה בסין וגומרות אצלנו - ואז מתחילות מהתחלה. יש המון משברים, התקשורת אתם היא אחרת לגמרי. אם מפיצים מייצגים אותך, אין לך סיכוי בשוק. אתה לא יכול לתת לאף מפיץ להשתלט על העסק שלך.

"הטעות הכי גדולה היא לקשור הסכמים ולהתחיל לעבוד באמצעות שותפים. אז אתה מגלה אחרי שנתיים שזה לא מה שחשבת, שהמפיץ הסיני גייס את העובדים שלך, שהוא התחיל להתחרות בך בעצמו, שהלקוחות לא מרוצים ועוד. הצלחה מהירה במכירות היא דבר גרוע, כי היא מובילה פעמים רבות לאכזבה לאחר שמגלים שאף אחד לא יכול לתמוך במכירות או שקשה להביא את הכסף. עסק בסין צריך להיות עצמאי ולטפל בכל האספקטים.

"רוב הישראלים מגיעים לכאן ומסתפקים בלמכור משהו למישהו. הם לחוצים לסגור את הרבעון ומתמקדים במכירה הבאה ולא באסטרטגיה. הם מרגישים שיש להם שנה-שנה וחצי להצליח למכור כדי שהדירקטוריון ימליץ להקים כאן פעילות. אז הם לוקחים איש מכירות ונותנים לו לרוץ, ואם פתאום מפסידים עסקה גדולה - ובצדק, כי ההצלחה לא מבוססת על תשתית אמיתית - אז פתאום האמון של הדירקטוריון נעלם. חדירה רצינית צריכה להיעשות דרך בניית אמון במשך שנתיים-שלוש. רבים נכשלים מכיוון שהם עם האף במכירות. צריך לפרוס את הפעילות בצעדים קטנים. יותר חשוב לדעת איך נמכור 30 מיליון דולר בעתיד מאשר למכור חצי מיליון דולר מיד. יש עשרות חברות ישראליות שמוכרות עד 3 מיליון בשנה, וזה לא שווה כלום כי הם לא מתמקדים באסטרטגיה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם