>> קשה לומר שלמפקח על הביטוח, ידין ענתבי, יש דעה טובה עלינו כחוסכים לפנסיה. אין דרך אחרת להסביר את השינוי הטכני המוזר שענתבי כופה עלינו: הוא מסתיר מאתנו את התשואה החודשית של קופות הגמל שברשותנו, כדי להכריח אותנו לעבור להסתכל על התשואה השנתית - התשואה שמלכתחילה היתה צריכה לעניין אותנו.

בכך שהוא מסתיר מאתנו את התשואה החודשית, ענתבי מנסה לחנך אותנו כי את החיסכון הפנסיוני שלנו אנחנו צריכים למדוד רק על פי התשואות השנתיות (ועדיף אפילו הרב-שנתיות) שלו. זוהי דרכו הפתלתלה של המפקח על הביטוח לחנך אותנו, כצרכנים פיננסיים, לשקול נכון יותר את השקעת הפנסיה שלנו. סופו של החינוך מחדש של ענתבי, אם הוא יעלה יפה, יהיה שאנחנו, החוסכים לפנסיה, נדרוש ונקבל חיסכון פנסיוני טוב בהרבה מזה שיש לנו - אבל בתמורה גם נסכים לשלם יותר עבורו.

1. ענתבי מחסל את הברוקרים הפרטיים: ענתבי מקשיח מאוד את דרישות ההון שלו מכל הגופים המוסדיים המנהלים חיסכון פנסיוני. זה נכון בעיקר לגבי חברות הביטוח, שצריכות כבר היום להחזיק כרית הון כדי להבטיח שיוכלו לשלם לנו את מרכיבי הביטוח שבתוך החיסכון הפנסיוני שלנו (ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה), אך במקביל ענתבי מטיל דרישות הון גם על קרנות הפנסיה וקופות הגמל - שהיום פטורות למעשה מכך.

"דרישות ההון יגיעו לרמה של עשרות מיליוני שקלים, מקופות הגמל שהחזיקו עד היום הון של מיליון שקל בלבד", אמר ענתבי. כמה ברוקרים פרטיים, אתם חושבים, יהיו מסוגלים להשקיע עשרות מיליוני שקלים בהון עצמי של קופות הגמל וקרנות הפנסיה שבניהולם? ניחוש מושכל גורס שרק בודדים. המשמעות היא שענתבי זורק משוק החיסכון הפנסיוני את מרבית הברוקרים.

התוצאה הבלתי נמנעת של צעד כזה תהיה קיטון דרמטי במספר מנהלי קופות הגמל ובתחרות בענף. זה בוודאי לא מבשר טובות מבחינת התחרות על דמי הניהול. למעשה, ענתבי מקטין ביודעין את התחרות ומייקר את דמי הניהול, אבל זאת כדי להבטיח שהחיסכון הפנסיוני שלנו ינוהל מעתה בידי גופים גדולים, חזקים ויציבים יותר.

2. ענתבי מחסל את חברות הדירוג: ענתבי מקשיח מאוד את דרישות ניהול ההשקעות של הגופים המוסדיים. בין השאר הוא מחייב את המוסדיים לחדול מלהסתמך על חברות הדירוג כשיקול היחיד בעת רכישת איגרת חוב, ודורש מהם לערוך בדיקת שווי עצמאית של איגרת החוב הנרכשת. המשמעות מבחינת חברות הדירוג היא שהביקוש לשירותיהן יקטן מאוד, אולי אף עד כדי חיסול.

זו אינה ההחמרה היחידה שענתבי מטיל על המוסדיים בכל הקשור לניהול השקעותיהם. המוסדיים נדרשים להקים יחידת ניהול סיכונים עצמאית ומורחבת. המוסדיים נדרשים להקים יחידה לשערוך נכסים, עצמאית ומורחבת. המוסדיים נדרשים למיין את איגרות החוב שברשותם לחובות טובים יותר או פחות, ממש כמו בבנקים. המוסדיים נדרשים לפקח באופן שוטף על מצבן של חברות, שאת איגרות החוב שלהן הם קנו. המוסדיים נדרשים להתחיל לעבוד כמו גופי אשראי מקצועניים, ולמקצוענות יש מחיר כבד בעלויות ניהול ובעלויות כוח אדם. שלא יהיה לכם ספק - גם לכך יהיה מחיר בגובה דמי הניהול שנידרש לשלם.

3. ענתבי מגביר את יציבות חברות הביטוח: הוא דורש מחברות הביטוח להגדיל את ההון העצמי שלהן ב-30%, ואוסר עליהן לחלק דיווידנדים עד שיגיעו להון הנדרש. הון עצמי הוא עסק יקר, גם לחברות גדולות כמו חברות הביטוח. מטבע הדברים, חברות הביטוח ינסו לפצות את עצמן על היציבות הנוספת הנדרש מהן באמצעות ייקור דמי הניהול. אנחנו נשלם יותר דמי ניהול, אבל נרוויח ביטחון גדול יותר בתשלומי הביטוח שלנו.

4. ענתבי משקף לנו את מחיר הביטוח האמיתי שלנו: זהו הצעד המסובך ביותר בחבילת הצעדים של ענתבי, אבל גם החשוב ביותר. חברות הביטוח מחויבות לשלם לנו ביטוח - ביטוח אובדן כושר עבודה, ביטוח לאלמנה על מוות מוקדם של בעלה (ביטוח חיים), או ביטוח בעבור הדירה שנשרפה. כנגד החובה לשלם לנו ביטוח, חברות הביטוח מחזיקות עתודות כספיות. את העתודות הללו הן משקיעות בשוק ההון.

בשנים האחרונות, השקעת כספי העתודות הפכה ללב לבו של העיסוק הביטוחי. חברות הביטוח השקיעו את כספי העתודות במניות, נדל"ן, קרנות השקעה פרטיות ועוד - והרוויחו הון עתק. למעשה, כמעט כל הרווח של חברות הביטוח בשנים האחרונות מקורו ברווחי השקעה, ולא ברווחים ממכירת ביטוח. בגלל רווחי ההשקעה הגדולים שלהן, חברות הביטוח יכלו להתחרות עלינו המבוטחים באמצעות הוזלת הפרמיה החודשית שגבו. אנחנו, המבוטחים, חגגנו עם פרמיות זולות מבלי שהבנו את המחיר שכרוך בהוזלה הזו - הכספים שמבטיחים את תשלומי הביטוח שלנו הושקעו בשוק ההון, וכך גדל מאוד הסיכון שאם תתרחש מפולת, לחברות הביטוח לא יהיה מהיכן לשלם לנו ביטוח.

ה"קח-תן" של פרמיה זולה עם סיכון גבוה של עתודות הביטוח, ייפסק עתה. המפקח הבין שעם כל הכבוד לרווחים הנאים של חברות הביטוח, לא מוצדק לסכן בשביל זה את יציבותן ואת היכולת שלהן לשלם לנו את הביטוח שמגיע לנו. לכן, המפקח עומד להטיל מעתה הגבלות על השקעת כספי העתודות. המשמעות המיידית תהיה שחברות הביטוח יחדלו להרוויח מהשקעות, ויצטרכו לחזור ולהרוויח בדרך הטובה והישנה: מכירת ביטוח. משמע, הפרמיה שתיגבה מאתנו בהכרח תתייקר, אבל לפחות נדע עכשיו שאנחנו משלמים יותר עבור ביטוח שהוא בטוח הרבה יותר.