>> בחברה ציבורית ההחלטות החשובות מתקבלות בדירקטוריון, שם מתאפשר לבעלי המניות לפקח על המנכ"ל ולעקוב אחר התקדמות תוכניות העבודה.

לעומת זאת, בעמותות הוועד המנהל לעתים אינו יותר מוועדת קישוט ומעורבותו בענייני העמותה מוגבלת. חוק העמותות קובע כי סמכותו של הוועד לנהל את ענייני העמותה. בפועל, עמותות רבות נוסדות בידי יזם חברתי נלהב, שהחובה החוקית מאלצת אותו להקים ועד מנהל. הוא מגייס לוועד כמה מחבריו, ובהמשך גם חוקרי אקדמיה ואנשי ציבור, כדי ששמם יעטר את המכתבים הנשלחים לתורמים. הוועד פועל בהתנדבות, ממלא את חובתו החוקית ותו לא.

כאשר העמותה גדלה, שירותיה משפיעים על יותר אנשים וניהולה נהפך למורכב. היא זקוקה למימון רב, לייעל את השימוש במשאביה ולהיות מסוגלת לתמחר ולשפר את פעולותיה. לצד ההחלטות השוטפות של המנכ"ל, העמותה צריכה לקבל החלטות ארוכות טווח. לעתים זהו גם הרגע שבו נכנסים לעמותה משקיעים המעוניינים למנף השפעה באמצעות פעילותה. זהו הרגע שבו גוברת הציפייה שלעמותה יורכב ועד מנהל אפקטיבי. התקווה נעוצה בהשתלבות אנשי עסקים, מכיוון שהם מכירים מקרוב עבודה דירקטוריונית מוצלחת. הציפייה היא שהם יתרמו מניסיונם לשיפור איכות הניהול של העמותה ויעמידו לרשותה את קשריהם ומשאביהם העסקיים, החברתיים והאישיים.

עמותות רבות מבעבר מצליחות לגייס לשורותיהן ועד מנהל המוסיף להן ערך ממשי. בעמותות כאלה, חברי הוועד חונכים ומלווים את מנהל העמותה ואת צוות הניהול שלה, וקיימת ציפייה שיתרמו מכיסם לעמותה. הלהיט התורן בנושא זה בחו"ל הוא venture philanthropy. גישה זו צמחה מתוך קהילת קרנות ההון סיכון, הפועלת לשעתק לעולם החברתי את דגם ההון סיכון של השקעה בארגון ובצמיחתו. אנשי קרנות ההיי-טק מקימים קרן חברתית מכספם ובוחרים 5-10 עמותות להשקיע בהן למשך כמה שנים. הם בוחרים ארגונים מקומיים שהוכיחו שהם מספקים שירות חברתי מצוין, ונכנסים כדי לסייע להם לצמוח ולהרחיב את הספקת השירות לקהלים נוספים.

מעורבותם של אנשי הקרן בוועד המנהל של העמותה עמוקה ואינטימית. פעילותם מוקדשת לבניית היכולות הניהוליות, הפיננסיות, הטכנולוגיות, האנושיות, והארגוניות שלה. מפתיע, ויש אומרים מאכזב, כי דווקא בישראל, שבה קהילת ההון סיכון כה מפותחת ושמוביליה הם אנשים יצירתיים, מוכשרים ואכפתיים, דגם חדשני כזה עדיין לא היכה שורשים.

הכותב הוא המשנה למנכ"ל יד הנדיב (קרן רוטשילד)