>> החדשות הטובות הן שחבילת התמריצים של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, עובדת בדיוק כפי שכלכלני המקרו אמרו שהם יעבדו. אך אלה גם החדשות הרעות, משום שאותו סוג של ניתוח אומר שחבילת התמריצים היתה קטנה מדי, לאור היקף הבעיות הכלכליות שלנו.

בנוגע לחדשות הטובות: עד לא מזמן, הכלכלה האמריקאית היתה בנפילה חופשית. ללא חבילת התמריצים, הנפילה החופשית של הכלכלה ככל הנראה היתה נמשכת, בשעה שמפוטרים טריים היו מקצצים בהוצאותיהם וממשלות מקומיות היו מפטרות עובדים בהמוניהם. חבילת התמריצים לא מחקה לגמרי את התופעות האלה, אך היא היתה מספיקה כדי לשבור את המעגל האכזרי של ההידרדרות הכלכלית. הסיוע לממשלות המקומיות והמדיניות היה ככל הנראה הפקטור החשוב ביותר: אם אתם רוצים לראות את חבילת התמריצים בפעולה, בקרו בכיתה: בית הספר המקומי שלכם, ככל הנראה, צריך היה לפטר הרבה מורים ללא חבילת התמריצים.

והנפילה החופשית אכן הסתיימה. בשבוע שעבר הראו נתוני התמ"ג כי הכלכלה החלה לצמוח שוב, בקצב שנתי טוב מהצפוי, של 3.5%. כפי שמארק זנדי מהאתר Economy.com של מודי'ס אמר באחרונה, "חבילת התמריצים עושה בדיוק את מה שהיתה אמורה לעשות: לבלום את המיתון ולעודד התאוששות". אך היא עדיין לא עושה מספיק.

נניח שהכלכלה תמשיך לצמוח בקצב של 3.5%. אם זה יקרה, שיעור האבטלה בסופו של דבר יתחיל לרדת, אבל בקצב מאוד מאוד אטי. שנות כהונתו של ממשל קלינטון, שבהן הכלכלה צמחה בקצב ממוצע של 3.7% במשך שמונה שנים (האם ידעתם זאת?), מראות לנו שבקצב הצמיחה הנוכחי יהיה לנו מזל אם שיעור האבטלה יירד ב-0.5% בשנה, כלומר: ייקח לנו עשור לחזור למצב הקרוב לתעסוקה מלאה.

יותר גרוע, אין שום ודאות שהכלכלה תמשיך לצמוח בקצב הנוכחי. השפעותיה של חבילת התמריצים יתפסו תאוצה במשך זמן - היא עדיין צפויה ליצור או להגן על כשלושה מיליון משרות - אך שיא ההשפעה שלה על הגידול בתמ"ג כבר מאחורינו. הצמיחה הנוכחית תימשך רק אם ההשקעה הפרטית תיטול את הלפיד לידיה ברגע שהשפעות חבילת התמריצים יתמוססו, ועד כה לא נרשם אף סימן לכך שזה יקרה.

לכן, הממשלה צריכה לעשות הרבה יותר. אך למרבה הצער, הסבירות הפוליטית לצעדים נוספים לעידוד הצמיחה לא נראית גבוהה במיוחד. מאנשים וושינגטון אני שומע תמיד את אחד משני הטיעונים הבאים: חבילת התמריצים נכשלה, שיעור האבטלה ממשיך לעלות, כך שאנחנו לא צריכים תמריצים נוספים; או הטיעון האחר, שלפיו חבילת התמריצים הצליחה, התמ"ג עולה, כך שלא צריך תמריצים נוספים. האמת היא שחבילת התמריצים היתה בבחינה מעט מדי מדבר טוב, שהיא עזרה אך לא היתה גדולה מספיק - נראית מסובכת מדי בעידן הפוליטיקה בעלת הפרעות הקשב הנוכחית.

אך האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו עוד תמריצים? אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא לעשות זאת. האבטלה הגבוהה לא מעניקה רק את הכלכלה כיום, היא מענישה גם את כלכלת העתיד. כשהן עומדות בפני כלכלה במשבר, החברות קיצצו בהשקעותיה, הן על בניית מפעלים ורכישת ציוד והן על דברים כמו פיתוח מוצרים והכשרת עובדים. הדבר יפגע בפוטנציאל של הכלכלה במשך שנים רבות.

הנצים התקציביים אוהבים להתלונן שהצעירים של היום יצטרכו לשלם מסים גבוהים יותר כדי לצמצם את הגירעון שאנחנו צוברים כעת, אך מי שבאמת אכפת לו מעתידם של אמריקאים צעירים היה פועל ליצירת יותר משרות, מאחר שנטל האבטלה הגבוהה נופל באופן לא פרופורציונלי על העובדים הצעירים. אלה שנכנסים למעגל העבודה בשנים של אבטלה גבוהה סובלים מנזק קבוע לקריירה שלהם, מכיוון שלעולם לא יצליחו להדביק את הפער בינם לבין אלה שסיימו את לימודיהם בשנים טובות יותר.

אפילו הטענה שאנחנו נשלם על התמריצים באמצעות מסים גבוהים יותר בעתיד היא שגויה ברובה. השקעה בהתאוששות תוביל לכלכלה חזקה יותר, גם עכשיו וגם בעתיד, וכלכלה חזקה יותר פירושה יותר הכנסות ממשלתיות.

אוקיי, אני יודע שאני לא מתנהג באופן מעשי: חבילות כלכליות גדולות לא יכולות לקבל את אישור הקונגרס ללא תמיכתם של דמוקרטים שמרנים למדי, והדמוקרטים האלה אמרו לעיתונאים שהם איבדו את התיאבון לתמריצים. אך אני כן מקווה שהקיבה שלהם תתחיל לקרקר בקרוב. אנחנו יודעים כעת שהתמריצים עובדים, אך למען המובטלים היום ולמען עתיד המדינה, עלינו לעשות הרבה יותר.

הכותב הוא פרשן בכיר ב"ניו יורק טיימס" וחתן פרס נובל לכלכלה