>> רואי החשבון שיחקו תפקיד שולי בהסדר שגובש באפריקה ישראל. הדבר מעיד שוב עד כמה ריק מתוכן היה איומם של הגופים המוסדיים לקחת את החברה מידיו של לב לבייב.

הסדר אפריקה אמנם לא נעשה בבית המשפט, אבל נציגות מחזיקי איגרות החוב פעלה במתווה דומה. לצד עו"ד ליפא מאיר, שניהל את המשא ומתן בשם הנציגות, מונה רו"ח מנחם מרדר כיועץ כלכלי. עם זאת, ביחס לחלקו של רואה החשבון בהליכי פירוק או הבראה רגילים, תפקידו של מרדר היה מצומצם. הוא הכין בעבור הנציגות חוות דעת לגבי יכולת הפירעון של אפריקה. תוכנה של חוות הדעת הזאת הוגדר "פנימי".

הנציגות לא קיבלה הערכות שווי משלה לגבי נכסי אפריקה או החברות הבנות. המידע הפיננסי שעליו נסמכה הנציגות הגיע מהחברה עצמה - לא הצד שמחזיקי האג"ח אמורים לסמוך עליו, גם אם מי שריכז וסינן את המידע היה דמות אמינה שגויסה על ידי אפריקה לשם כך: פרופ' אמיר ברנע.

הערכות שווי וניתוחים פיננסיים עולים כסף ונמשכים זמן. אכן, הבראת חברות היא מהלך יקר שבו זורם לא מעט כסף לכיסם של רואי חשבון, כלכלנים ומעריכי שווי. איפה היו אלה בצד נציגות מחזיקי האג"ח? לא ראינו אותם, כי לא היה מי שישלם. הנציגות מורכבת מקרנות נאמנות, קופות גמל וחברות ביטוח שמתקיימות מדמי ניהול שהן גובות מהעמיתים - אין למוסדיים כאלה אינטרס לנהל מאבקים משפטיים ארוכים כי עלותם תכרסם ברווחים הנגזרים מדמי הניהול הקבועים.

המידע הפיננסי היה אמור לספק לנציגות מחזיקי האג"ח תמונה טובה יותר לגבי גודל ה"עוגה" של אפריקה. כאשר יודעים מה גודל העוגה קל יותר להחליט אם רוצים להתחלק בה עכשיו או מאפשרים ללבייב להמשיך לשלוט בתקווה שהעוגה תגדל. המוסדיים הסתפקו בתמונת העוגה שהציג לבייב. למה? כי לא התכוונו לנהל את הנכסים האלה בעצמם.

בארה"ב, כאשר חברה לא עומדת בהחזר חובותיה, הנושים מקבלים אותה ובעל השליטה הולך הביתה. הלקח מהסדר אפריקה הוא שהמוסדיים לא רוצים שזה יקרה. הסיבה ברורה: בהיעדר חקיקה שתחלק את הנטל בצורה שונה בתחום חדלות הפירעון, יהיו אלה המוסדיים שימלאו את תפקיד הנושים המרכזיים ויישאו בנטל הכלכלי של חילוץ החברה מקשייה. אין להם כסף לעשות את זה - ולכן אין להם תמריץ כלכלי להפיל את בעל השליטה.