ניו יורק טיימס

"זאת שכונה אמיתית", אומר ג'רארד לונגו, מנהל חברת הפיתוח אטלנטיק ווק וסטרי המחזיקה בבעלות על כמה בניינים באזור. "זה לא משהו שהמצאנו - אנחנו רוצים שהציבור יהיה מודע להבדל בין שני האזורים".

טרייבקה רבתי, שמרכזה ברחובות פרנקלין והדסון, מאופיינת בבנייני דירות ובמשרדים גבוהים ובנוכחות של רשתות קמעוניות. בטרייבקה הצפונית, לעומתה, ניתן למצוא בעיקר בנייני מחסנים שנבנו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

רוב הבניינים בטרייבקה הצפונית הם כאלה שעברו הסבה למטרות מגורים, או בניינים חדשים שעוצבו ברוח המבנים התעשייתיים של תחילת המאה הקודמת, כמו פרויקט פיירצ'יילד ברחוב וסטרי 55, בין הרחובות וושינגטון וגריניץ', או מפעל הסבון לשעבר פרליין ברחוב וושינגטון 414 ורחוב לייט. את שני המבנים פיתח לונגו, שאחראי גם לפיתוחו של בניין סמוך, בגריניץ' 408.

"יש הרבה פרויקטים בפיתוח בטרייבקה, והרבה מהם לא כל כך טובים - לכן אני מרגיש שעלינו ליצור בידול", מספר רפאל דה-נירו, מחברת תיווך הנדל"ן פרודנשל דגלאס אלימן, המוכרת דירות בפיירצ'יילד במחירים של 13.2-17.6 אלף דולר למ"ר.

כמו הווסט וילג'

דה-נירו מדגיש את ההבדל בין הבניינים בטרייבקה הצפונית לבין גורדי השחקים עם קירות הזכוכית, המוקמים בחלקה המזרחי של טרייבקה: "החלק המזרחי של טרייבקה מרגיש יותר כמו רובע פיננסי".

דה-נירו, בנו של שחקן הקולנוע רוברט דה-נירו, מוסיף כי נראה שמפורסמים רבים, שבדרך כלל מגלים שמרנות בכל הנוגע לבחירת מקום מגוריהם, אימצו את טרייבקה הצפונית. המוסיקאי ג'סטין טימברלייק, למשל, רכש לפי דיווחים דירת שלושה חדרים בפרליין.

חרף העובדה שעד כה הוסבו רק קומץ מחסנים לפרויקטי מגורים, מעריך דה-נירו כי תוך עשור טרייבקה הצפונית "תרגיש כמו המשכו של הווסט וילג'". לונגו חושב כי האזור כבר נראה כמו הווסט וילג' לפני 25 שנה. ייתכן שלא מדובר בצירוף מקרים - נכסים בווילג' נמכרים כיום תמורת סכום נכבד של 12.5 אלף דולר למ"ר.

אנשי נדל"ן זכו הן לשבחים הן לביקורות בשל הכינויים שהמציאו לשכונות, כמו "דמבו" בברוקלין - קיצור של "מתחת למעבר העילי של גשר מנהטן". לדברי ההיסטוריון בארי לואיס, שינוי שמותיהן של שכונות אינו דבר חדש.

"כשניו יורק סיפחה את רובע ברונקס בשנות ה-70 של המאה ה-19 אנשי הנדל"ן רצו לקרוא לאזור ?הצד הצפוני הגדול', אבל כולם פשוט קראו לו ?המחוז המסופח', שם הרבה פחות קליט", אומר לואיס.

גריניץ' וילג', לדברי לואיס, היא שכונת עוני שאומצה על ידי אמנים וזכתה לשם חדש. "הבוהמיינים החיו את השם גריניץ' מההיסטוריה, ופשוט הוסיפו את הווילג' לשמה של השכונה, ופתאום נולדה שכונת גריניץ' וילג'. הם כבר לא גרו ברובע התשיעי (Ninth Ward) או בלואר ווסט סייד. השכנים האיטלקים שלהם גרו ברובע התשיעי", מסביר לואיס.

בשנות ה-60 כשעליות המחירים דחקו את האמנים אל מחוץ לגריניץ' וילג', הם עברו דרומית לרחוב יוסטון, לשכונה הראשונה שהורכבה מראשי תיבות: סוהו. כשנדחקו גם משם, הם הדרימו עוד יותר, ו"יצרו" את טרייבקה.

"אם ערכת מסיבה ב-1968 וגרת ברחוב לאונרד או וייט, לאף אחד לא היה מושג איפה זה. אנשים היו שואלים ?זה במנהטן?' כשנתת לשכונה קיצור, הענקת לה תחושת שייכות בחייה הקבועים של ניו יורק", אומר לואיס. כיום, לדבריו, שמות כמו FiDi, כקיצור לרובע הפיננסי, או נוליטה ל"צפונית מאיטליה הקטנה", נהפכו לנכסים משמעותיים בעבור חברות הנדל"ן - ואנשי המקצוע הם אלה שאחראים לכך שכינויים אלה ייצרבו בתודעה.

"במנהטן, שבה קונים דירות במיליון דולר או יותר, השמות הם סוגיה רצינית - אנשים רוצים להרגיש שהם קנו דירה במקום אופנתי", מסביר לואיס, שאינו מופתע מניסיונותיהם של אנשי הנדל"ן למתג מחדש שכונות. "אין אבן שלא נהפכה במנהטן. הם הולכים לנצל בדרך כלשהי כל פינה קטנה של שקט ולשווק אותה, בשל הערך הנדל"ני שלה".

לא מתאימה לחלוקה

שון אושר, מייסד ונשיא חברת הנדל"ן קור (Core), אומר כי חלוקת שכונות למטרות שיווקיות - למשל, הבדלת צ'לסי המערבית מצ'לסי רבתי - יכולה להיות הגיונית. עם זאת, לדבריו, טרייבקה היא אחת השכונות הקטנות במנהטן, ולכן לא מתאימה לחלוקה.

"הקונים שמגיעים לטרייבקה הם מהמתוחכמים בשוק", מסכם אושר. "אני לא חושב שהם הולכים לקנות את התחבולה השיווקית הזאת".