>> קרב מאסף ניטש ממש בימים אלה בין האוצר לרוכבים על כלי רכב דו-גלגליים. בצד האחד עומד האוצר על עקרונות הכלכלה החופשית ותחרות, מצביע על כך שהרוכבים "מסוכנים" ומעלה את התעריפים בשיעורים ניכרים. בצד השני עומדים הרוכבים על תרומתם לתחבורה וניידות בישראל, על רווחי חברות הביטוח העצומים כמו גם על זכותם לבחור במחיר סביר בכלי רכב זה.

מתחת לפני השטח הקרב הוא בין שתי שיטות ממשל: מחד, הליברליזם והשאת הרווחים לחברות הפרטיות בשוק החופשי; ומאידך, הסוציאליזם של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד). כששני אלה מתנגשים - הרכב הדו-גלגלי מובס, ובמלים אחרות - אין במצב זה רכב דו-גלגלי בישראל.

השוואה בינלאומית מלמדת שישראל היא המדינה שבה שיעור כלי הרכב הדו- גלגליים לנפש הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי. המצב החוקי בישראל מוביל לביטוח במחיר בלתי אפשרי, והמפקח על הביטוח, שהחליט שלא לתקן את העיוות למרות שרק לו הכלים לכך, מודיע שזה לא השלב הסופי - המחירים יהיו בקרוב 10,000 שקל בשנה ויותר. מישהו חושב שזה סביר?

אז איפה המנהיגים? הגורם שקובע בפועל את המדיניות הוא פקיד מדינה - המפקח על הביטוח; המנהל שלו, שר האוצר, ששאף "לחשיבה ביקורתית, הטלת ספק ובדיקת קונספציות מוכרות", ממלא פיו מים ומסרב להיפגש עם נציגי הרוכבים; ושר התחבורה לא בטוח שזה עניינו. לא נותרה עוד לרוכבים כל ברירה אלא להפנות לח"כים את ההכרעה - רוצים דו-גלגלי או לא?

לא יהיה כיום אדם סביר שיאמר "אני לא רוצה דו-גלגלי". תרומת הרכב הדו-גלגלי לתחבורה ולכלכלה אינה מוטלת בספק והפתרון שהוא מציע למרכזי הערים, לסטודנטים, לעובדי משמרות, לאוכלוסיות חלשות - הוא יעיל ומיידי.

רק שתי אפשרויות חקיקה קיימות. האפשרות הראשונה היא לפגוע בסוציאליזם: לפגוע ולהקטין לרוכבים, ורק להם, את הכיסוי הכלול בחוק הפיצויים. בפעולה זו המחוקק לא צריך את הרוכבים. הוא יכול לעשות זאת בעצמו, ובפועל ימצא מולו רוכבים מתנגדים בשאלה מדוע להעניש את הרוכבים שנפגעים בגופם גם בכיסוי מופחת? האפשרות השנייה היא לקבוע שקיים אינטרס לאומי לקיומו של הרכב הדו-גלגלי והן בשל תרומתו לתחבורה והן כהכרח דמוקרטי במדינה חופשית, וככזה הוא ייתמך על ידי המדינה. במחיר של כמה עשרות שקלים בשנה אנו יכולים לקנות יותר מקום בכבישים, יותר מקומות חנייה ויותר זמן בבית.

הכותב הוא ממובילי מאבק האופנועים לביטוח הוגן