"אנשים קיבלו את מה שכתבתי כאילו אני שמח על מותו של טופז. אני לא. אני גם לא ממש עצוב ולא ממש דחוף לי להעמיד פני אבל". כך כתב רביב דרוקר בפוסט נוסף כתגובה למגיבים על הפוסט שפירסם הבוקר. "למה אסור לאדם כזה להתאבד? למה אין לו זכות להחליט מה הוא רוצה לעשות עם חייו?".

דרוקר מוסיף: "קורבנותיו של טופז יכולים להמשיך לתבוע את עזבונו של טופז ולהוכיח כי הוא גרם את הנזקים שנגרמו להם... התאבדותו של טופז לא צריכה למנוע צדק מקורבנותיו".

מוקדם יותר היום כתב דרוקר בבלוג שלו הבוקר בעקבות התאבדותו של דודו טופז בתלייה בתאו במעצר: "דודו טופז התאבד מכיוון שלא הצליח לחיות עם המציאות של חייו. לא יודע אם זה תקין פוליטית להגיד את זה, אבל טוב שהתאבד. עשה טוב לעצמו ועשה טוב לנו. המשך הסאגה היה מכאיב מדי ומרגיז מדי".

"לא היתה שום הגזמה תקשורתית בסיקור. במידה מסוימת, אפילו היתה סלחנות. דודו טופז עשה מעשים מפלצתיים. מפלצתיים. לא מעידה חד פעמית, לא טעות בשיקול דעת. זדון קר רוח, מרושע. אם היה עומד למשפט היה נשלח לשנים ארוכות בכלא", כתב דרוקר.

"מישהו צריך תזכורת לכך שהוא שלח להכות אישה באכזריות, כשילדה צופה במחזה? בריוניו כמעט חיסלו במכות אדם אחר וקורבן שלישי לא קיבל, לדעתו, מספיק מכות אז הוא שלח אותם שוב. בחלק מהמקרים הוא נכח באיזור. לא כי היה צריך אותו וזה בטח לא היה חכם מבחינתו. הוא רצה לראות".

דרוקר סיים את הפוסט שלו בתהייה: "האם קורבנותיו של טופז יוכלו לגבות מעיזבונו את נזקיו? אם טופז היה חי ומורשע, סביר שכל כספו היה עובר לקורבנותיו. עכשיו, כשהוא מת ולא הורשע, אני לא יודע מה המצב המשפטי. אולי אני כותב שטויות, אבל ייתכן שבמותו, ציווה טופז לילדיו את החיים. ייתכן שמיליוני השקלים שבחשבונו יועברו אליהם ולא לניר, מרגלית ובן ציון בגלל המצב המשפטי המוזר. היי, יש משפטן בקהל?"