>> "אנחנו נמצאים במליאת הכנסת ולא בגן ילדים", העיר ביום שלישי יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, בעיצומה של הישיבה המרתונית שקיימה המליאה בחוק ההסדרים במשק. ריבלין נזף בח"כים לאחר שאלה השמיעו צעקות, קולות וצחקוקים כאילו היו חבורה בגן ילדים. ומה הפלא? הם נאלצו להרים ולהוריד מאות פעמים את ידם כאילו השתתפו בתרגיל להרמת ידיים.

"כל גזען מלך"

ביום שני בצהריים החלה המליאה את הדיון בחוק ההסדרים. לקראת 20:00 החלו הח"כים לומר שלום ונסעו הביתה. קדימה, בהיותה סיעת האופוזיציה הראשית, נערכה למבצע ה"פיליבסטר" - עיכוב הצבעות. ח"כ מאיר שטרית מונה למתאם פעולות האופוזיציה בתקציב ובחוק ההסדרים. בהתאם, שטרית צייד את חברי סיעתו ב"ערכת נתניהו", שכללה את התבטאויותיו בנושא הכלכלי, ובכלל זה הזיג-זג שביצע בנושא הטלת המע"מ על פירות וירקות.

צוות הסיעה הכין תורנות שמית של ח"כים עם מועדי הנאום שלהם במליאה, והח"כים הביאו כלי שינה ונערכו ללינה בחדרם במשכן. ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה) מצא כרית בחדרו במשכן, והשאיל שמיכה מעמיתו שי חרמש (קדימה). ח"כ זאב ביילסקי (קדימה) פשט את בגדיו וישן על הספה בחדרו. לקראת 1:30 בלילה הוא שמע נקישה בדלת, ואחד מעובדי הסיעה העיר אותו ודחק בו לבוא ולנאום.

אחדים מהח"כים באו למליאה ישנוניים ואחרים נימנמו בכיסאם, כל זה לא מנע מח"כ אחמד טיבי (תע"ל) לעורר מהומה, שהתייחס לכוונתו של שר התחבורה, ישראל כץ (ליכוד), לשנות את שלטי התחבורה ואמר כי "הגזענות עברה מהרחוב לממשלה. כל גזען מלך".

ח"כ נסים זאב (ש"ס), שהיה אחד הח"כים הבודדים מהקואליציה שהיה באותו הזמן במליאה, מיהר להגיב: "בוז למי שיושב בכנסת ישראל ומבזה אותה". טיבי החזיר: "בוז לפשיסטים ובעיקר לפשיסטים הקטנים". זאב לא נותר חייב: "אתה היית מגן של הטרוריסטים והיית יועץ של ערפאת". טיבי: "אני גאה להיות יועץ של ערפאת".

מה קרא רה"מ?

ביום שלישי נמשכה החקיקה בדיון המרתוני בחוק תקציב המדינה ל-2009-2010. הדיון אמנם החל ב-9:00, אבל רק רבע מהח"כים - 35 במספר - טרחו לבוא לפתיחת הדיון על התקציב.

מה בוער? ממילא ההצבעות החלו רק ב-15:00 ונמשכו עד הלילה. ההצבעות היו מהירות ולא פלא שבמקרים רבים הח"כים התקשו לעקוב אחרי מה שהם מצביעים.

כך בעצם התנהל הפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת על התקציב: ח"כים רבים העדיפו לשוחח בטלפון או לקרוא בזמן ההצבעות. ראש הממשלה בנימין נתניהו קרא עיתון ואחר כך את הספר "נפוליאון - חיים פוליטיים" של סטיוון אינגלנד; אחמד טיבי קרא את מוחמד דרוויש; ציפי חוטובלי (ליכוד) קראה את הספר "חמישה אבות לציונות", שכתב פרופ' בן ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה, והרשימה עוד ארוכה. היו אפילו ח"כים שפתרו סודוקו ותשבצים.

הממשלה הגישה את חוקי התקציב וההסדרים לכנסת ב-15 ביוני 2009 והמליאה התבקשה לאשרן עד 16 ביולי 2009 - כשהשבוע האחרון נועד לדיון ממושך במליאה. יוצא איפוא שלוועדות הכנסת הוקצו שלושה שבועות (15 ימי עבודה) לבחינה ולימוד של אלפי סעיפים, רפורמות משקיות ושינויים מבניים. לפי חישוב שערך ח"כ חיים אורון (מרצ), היה לוועדות השונות כדקה בלבד לדון בכל סעיף מהחוקים שהוצגו בפניהם. זה נראה לכם רציני?

לא זו בלבד שהיה חסר זמן לח"כים להתעמק בחוקי ההסדרים והתקציב, גם ההתעמקות בחלק מהסעיפים לקתה בחסר. למשל, יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), התלונן: "זהו מצב בלתי נסבל. הבאתי לאישור תקציב לשנתיים, כאשר הספקנו לדון רק בשישה-שבעה משרדי ממשלה. לא הספקנו יותר".

לגפני היה האומץ להודות: "עד היום אני לא מצליח להבין מה זה יעד הגירעון. מה אנחנו, נביאים? יעד הגירעון תלוי בקדוש ברוך הוא, זה לא תלוי בידי אדם".

דרושה: ועדת תקציב

מה שכן תלוי בידי אדם, או יותר נכון בידם של הח"כים, הוא אופן הפיקוח על תקציב המדינה. המציאות שבה הכנסת דנה במשך כמה שבועות בתקציב דו-שנתי, עם חוק הסדרים מנופח, היא בלתי נסבלת. הח"כים לא מצליחים להתעמק בסעיפים הרבים, במיוחד כשחלק מהם חברים בכמה ועדות - וכך הדיונים לא מעמיקים.

כדי למנוע מצב כזה יש להקים ועדת תקציב, שתדון בתקציב וברפורמות המשקיות בכל ימות השנה. כך אולי הח"כים יתעמקו יותר בנושאי החקיקה ולא יניפו אצבעותיהם בעד או נגד בלי מחשבה. אולי לאחר ליבון יסודי של הנושאים, גם הדיון המסכם לקראת ההצבעה בקריאה השנייה והשלישית יהיה רציני יותר, ולא יהפוך ל"גן ילדים".