>> הסיבה המרכזית למאבקן של ש"ס וישראל ביתנו בתוכנית ויסקונסין, כותבת מירב ארלוזורוב ("מלחמתם של אלה שלא רוצים לעבוד", TheMarker, 9.7), היא רצונם לקבע את בוחריהם בחיי בטלה ועליבות.

המחלוקות בעניין התוכנית, שהניסוי בעניינה טרם הסתיים, הן עמוקות, וגם מקבלי ההחלטות הרלוונטיים אינם תמימי דעים והעמימות רבה. כך למשל, בדיון בוועדת העבודה והרווחה בשבוע שעבר הוצגה עמדת שר התמ"ת, השונה מעמדתו של שר האוצר כפי שזו מופיעה בחוק ההסדרים, ונאמר כי זו תנוסח להצעת חוק ותובא בפני הוועדה. בשבוע שעבר התבקשו חברי ועדת העבודה והרווחה לאשר גרסה שונה. זאת ועוד, יש קשר רופף בלבד בין תוכנו של החוק שהוצע להמלצותיהן של הוועדות המקצועיות שעסקו בתוכנית ויסקונסין: רוב המלצותיהן לשינויים כלל לא מופיעות בחוק, ולעומת זאת, הצעת החוק מוסיפה לתוכנית מרכיבים שלא נבחנו כלל על ידי אנשי המקצוע. מרכיבים מהותיים בתוכנית אינם מופיעים כלל בחוק ובתקנות, אלא כתובים בחוזים הסמויים מהעין הציבורית, בין המדינה לשותפי סוד בחברות הפרטיות המפעילות את התוכנית.

מחקר המעקב לא כלל את המשתתפים הקשים ביותר להשמה בעבודה - 20% ממשתתפי התוכנית. דווקא לגבי התאמת התוכנית לאוכלוסייה הקשה והפגיעה ביותר אין מידע רלוונטי כלל. עוד בטן רכה שנותרת חשופה גם בגרסה הנוכחית של התוכנית הם המשתתפים הרבים בתוכנית, שנאלצים לפגוע בילדיהם כדי שקצבותיהם לא ישללו. כך ממש. בישראל 2009, במסגרת תוכנית ויסקונסין המאיימת להתרחב, ילדים מוצאים מגן הילדים לאחר שמההורים נשללה קצבת הקיום והסיוע בשכר הלימוד. ילדים בני שמונה ומטה נשארים לבד בשעות שהוריהם בתוכנית, מכיוון שאין בידי ההורים לממן עלות שמרטף מקצבת הקיום הדלה שלהם.

נושאים אלה ואחרים מחייבים דיון ציבורי מעמיק, ולא הרחבת בזק חסרת אחריות במסגרת חוק ההסדרים. יש לברך את הח"כים שחילצו את תוכנית ויסקונסין ממלתעות חוק ההסדרים.

הכותבת היא מנהלת מרכז זכויות לב חדרה, המטפל במשתתפי תוכנית ויסקונסין באזור חדרה