>> המשבר הכלכלי מעניק למשק הזדמנות לערוך שינויים שבימים כתיקונם קשה לעשותם. שינוי אחד כזה הוא רפורמה בתהליך התקצוב.

המבנה הפוליטי בישראל יוצר לחצים בממשלה ובכנסת על גודל התקציב והרכבו. חוק ההסדרים, שהופעל לראשונה ב-85' כצעד לשעת חירום, נהפך לחוק נלווה לתקציב כדבר שבשגרה. הוא משמש כלי להעברת חוקים ורפורמות במקביל לתקציב, וקיומו משקף גם כן את הבעייתיות הזו. ניתן לעשות כמה צעדים לשינוי המצב:

1. הקמת גוף באגף התקציבים שתפקידו יהיה לבחון את סדרי העדיפויות בתקציב לאור ההתפתחויות המאקרו-כלכליות במשק. גוף כזה יכלול כלכלנים הבקיאים בניתוח עלות-תועלת והאמונים על ניתוח מקרו-כלכלי. כיום, חסרונו של גוף מחקרי-מעשי כזה מונע גיבוש מושכל של צעדים רלוונטיים למשבר. למשל, קביעה אילו הוצאות כדאי להגדיל או אילו מסים כדאי להפחית כדי להשיג תמרוץ פיסקלי. גוף כזה יכול להסתייע גם בחיזוק המחלקות הכלכליות של המשרדים השונים.

2. הגוף האמור יהיה מסוגל לבחון היבטים של תקציב המדינה. מכיוון שמדובר בתקציב עצום, בחינה זו תיעשה במגבלות האפשרות המעשית, בהדרגה, ותתפרס על כמה שנים. אפשרות אחת הראויה להיבחן היא שגוף זה יוביל ליישום תוכנית דינור לתקציב בשיטת up-bottom, שבה כל משרד בוחן מחדש את צרכיו ומעדכן סדרי עדיפויות.

3. הממשלה תקבע יעדים תקציביים המתחשבים במחזור העסקים ויעד הגירעון יוגדר בשני ממדים: גירעון מבני ומחזורי. יעד הגירעון המבני ישקף את יעדי הממשלה במצב שבו המשק צומח לפי הממוצע הרב-שנתי. המרכיב המחזורי ישקף את השפעת מחזור העסקים. הגוף המוצע יביא לממשלה המלצות לתוואי הגירעונות הללו וליחס חוב-תוצר. בתכנון נכון, תקופות של שפל יאופיינו בגירעון גדול יותר המתקזז - בתקופות של גאות - בגירעון קטן יותר או בעודף תקציבי. הגירעון המבני אמור להיות עקבי עם יעדי הממשלה בתחום יחס החוב הציבורי לתוצר.

הצעדים הללו יכולים להביא לחיסכון ניכר על ידי בחינה מחדש של הרכב התקציב, להגברה משמעותית בשקיפות התקציב, למתן מידע ברור ומקיף יותר למקבלי ההחלטות ולניהול מושכל יותר של התקציב על פני זמן.

הבעיה היא שאצלנו תמיד עוסקים בשוטף, בכיבוי שריפות ובפתרון בעיות פוליטיות - במקום להקדיש מחשבה על בנייה לטווח ארוך. התחלופה התכופה במשרת שר האוצר גם היא אינה מסייעת. אם ישראל לא תשכיל לשדרג את התהליך הפיסקלי שלה לרמה מודרנית, פיגור זה ייתן אותותיו בעתיד עוד יותר ממה שהוא נותן כעת.

הכותב הוא פרופסור חבר לכלכלה באוניברסיטת ת"א ועמית מחקר בלונדון סקול אוף אקונומיקס