>> כמדי שנה, לקראת הדיונים על תקציב המדינה וחוק ההסדרים, מתחיל מחדש ריטואל קבוע שתכליתו לנסות ולפגוע בחקלאות הישראלית ככל הניתן.

לטעמי, אין דבר הזוי מכך, משום שעובדות היסוד הפוכות. החקלאות הישראלית הגיעה להישגים בזכות מוסדות מחקר מעולים וחקלאים מצטיינים, ונמצאת בשורה הראשונה בעולם. את הידע שלנו מבקש להשיג כל העולם.

מספר החקלאים בישראל הוא כ-20 אלף - מהנמוכים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה. מספר המתפרנסים מחקלאות (ישיר ועקיף) הוא בערך פי עשרה. היצוא פרוש על פני העולם כולו, ומכניס יותר ממיליארד דולר בשנה למדינה.

אז אם מדובר בענף טוב, מדוע מנסים דורשי רעתנו לפגוע בו כל שנה? הסיבה נעוצה במועקות שהצטברו בכמה נושאים: המים, הקרקע, העובדים הזרים וסובסידיות ועלות למשק הלאומי.

המים - לפני כעשור, השתמשה החקלאות בכמיליארד מ"ק מים שפירים בשנה. בשנה האחרונה ירדה הכמות ל-430 מיליון קוב(!) עיקר התחלופה בוצעה עם מים מושבים (מים שעברו טיהור) - דוגמת השפד"ן ומי ביוב. החקלאים חתמו לפני שנתיים על הסדר רב-שנתי עם המדינה על אופן השימוש ועלויות המים, והם הראשונים שלקחו אחריות במשבר המתפתח וקיבלו על עצמם תוואי קבוע לפעילות.

הפקידים ממשיכים לדקלם את סיפורי העבר, ובעיקר לטרפד הקמת מתקני התפלה ומאגרי הביוב, שהם השקעות יקרות. מצדם, שישראל תהיה יבשה ובלבד שבקופה ירשרשו מזומנים מיותרים.

הקרקע - יותר מ-90% מהשטחים הראויים לעיבוד בישראל נמצאים בידי ההתיישבות העובדת. ההסדרים לחכירת קרקעות אלה הם בחלקם הגדול אנכרוניסטיים, ולא מבטיחים את עיגון זכויותינו. גם כעת ברפורמה הגדולה במינהל מקרקעי ישראל, מוצע פתרון לתושבי הערים בדבר רכישת הקרקע שעליה עומד ביתם, בעוד שההתיישבות מחוץ לתחום. זהו מאבק ארוך רב שנים שעיקרו עוד לפנינו, ובו עלינו להבטיח את המשך עיבוד הקרקע החקלאית ואי הפיכתה לנדל"ן.

העובדים הזרים - בישראל כ-300 אלף עובדים זרים לא חוקיים. כמו כן, מועסקים כ-100 אלף עובדים חוקיים בסיעוד, בניין וחקלאות. במקום להתמודד עם הבעיה הגדולה של הבלתי חוקיים, האוצר מנסה למצוא פתרון "מתחת לפנס" ולטפל במקומות המאורגנים, הקלים יחסית. לשמחתי, במסגרת חוק התקציב הגענו להסכם לתוכנית ארוכת טווח, שבה תהיה תחלופת עובדים זרים בטכנולוגיות מתקדמות שידרשו השקעות ויאפשרו קדמה ורווחה.

סובסידיות - בעבר סיבסדה ישראל את החקלאות ובגדול. ב-20 שנה האחרונות הסבסוד ירד למינימום. כיום אנו מסובסדים הרבה פחות מהחקלאות במערב אירופה. בעולם הבינו את חשיבות החקלאות לאיכות הסביבה, לאקולוגיה ולתיירות; והממשלות ממקדות את מאמציהן בחיזוק הפריפריה בהשקעות תשתית.

אני מאמין כי הלך הרוח הזה יגיע גם אלינו, ואז גם האליטות יחלו להכיר בעובדות כהווייתן, ולחיות בהווה ובעתיד ללא חשבונות עבר מיותרים. יש לנו את כל הסיבות לנהל את מאבקינו מעמדת כוח וחוזקה, בזכות הידיעה כי ביכולתנו לעצב את העתיד בסביבה ירוקה וידידותית לכל.

הכותב הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל