|
>> עונת התקציב הגיעה. "המבוגר האחראי" מגיע לכנסת, מצויד בחבילת רפורמות מהפכנית ובחרב חדה כדי להעביר מן העולם חקיקה ש"סררה"; הכל, כדי להציל את הכנסת מידי עצמה. זוהי תמצית אחריתו של חוק ההסדרים, שנתפר כתוכנית ייצוב כלכלית בנסיבות העגומות של 85' ונהפך ברבות השנים מאמצעי לשעת חירום ל"מסלול הירוק של הדמוקרטיה הישראלית".
חלק נכבד ממאות הסעיפים של החוק הנוכחי ל-2009-2010 שיוגש לאישור הכנסת, מכיל רפורמות שנויות במחלוקת, שלא עלה (או שלא יעלה) בידי הממשלה להעבירן בכנסת בהליך חקיקה רגיל, מכיוון שלא נמצא להן רוב. החלק האחר של החוק הוא למעשה רשימה שחורה של חוקים שמיועדים לביטול. החוקים הללו, שאושרו בכנסת לאחר דיון ציבורי מדוקדק, נכנסו לספר החוקים בניגוד לעמדתם של פקידי האוצר, ומשכך נחרץ גורלם.
נכון, יש בחוק ההסדרים גם סעיפים נחוצים, שיש להם זיקה ישירה לביצוע התקציב וליישומו, ואולי גם להתמודדות הממשלה עם המשבר הכלכלי העולמי, אבל בעיקרו משקף הנוסח הנוכחי של חוק ההסדרים סדר יום אחר, של פקידים, שעבורם הכנסת, ושמא הדמוקרטיה עצמה, מהווים מטרד, שככל שיתמעט החיכוך אתו - כן ייטב. בדרך הקלה הזו, למשל, מבקשים באוצר לבטל במחי אצבע חוק מציל חיים, המחייב להציב מכשירי החייאה במקומות ציבוריים. חוק זה אושר בשעתו בשלוש קריאות כדת וכדין, על אפם וחמתם של פקידי האוצר, ובזה בעצם כל חטאו.
דוגמה אחרת יכולה לשמש הרפורמה הגדולה בשוק הטלוויזיה המסחרית (המעבר מזיכיונות לרישיונות), שהגשתי יחד עם ח"כ איתן כבל כהצעת חוק פרטית בקדנציה הקודמת, וכעת הוכנסה על ידי האוצר לחוק ההסדרים לאישור בתהליך חפוז, בלתי ממצה ובעיקר פגום מבחינה דמוקרטית וציבורית. למרות אמונתי הבלתי מסויגת ברפורמה הזו, לא אוכל לתת יד להעברת מהלך כה משמעותי וכה מורכב באופן הזה. פשוט, כי לא זו הדרך.
לא לוותר על השימוע הציבורי
נוכחותו של חוק ההסדרים בנוף המשטרי שלנו מציף שוב ושוב את הוויכוח החריף על תפקידה של הכנסת בדמוקרטיה הישראלית. הדברים הנוקבים של מירב ארלוזורוב ("לרפורמות לטובת הציבור אין סיכוי", TheMarker, 3.6) משקפים עמדה בעייתית, מסוכנת, שמערערת על העיקרון היסודי שהכנסת, היא ורק היא, מהווה נציג הריבון בין בחירות לבחירות.
"האינטרס הציבורי", כפי שארלוזורוב מכנה זאת, אינו נקבע במסדרונות האוצר, וגם לא בפיהם של פובליציסטים בעיתונות הכלכלית. בדמוקרטיה פרלמנטרית האינטרס הציבורי הוא תוצאה של תהליך פתוח ומעמיק, הכולל דיון, ויכוח ולבסוף הכרעה בכנסת, ורק בה. לדידה של ארלוזורוב, במציאות שבה הכנסת מתעלמת מ"האינטרס הציבורי", במקום לחכות שהציבור יחליף אותה בבחירות הבאות אפשר פשוט למנות לה קומיסר בדמות חוק ההסדרים, שיכפה עליה את מה שהציבור "רוצה באמת", וחסל סדר דמוקרטיה.
אני לא מקדש מלחמה על חוק ההסדרים באופן קטגורי. ברור שחוק ההסדרים הוא אמצעי בידי הממשלה למלא אחר חובתה למשול ולקדם מדיניות, ויש לו מקום, במיוחד בצוק עתים שכזה. גם איני זקוק לקבלות על הגיבוי שהענקתי למדיניות אחראית שהתווה משרד האוצר. כך נהגתי בשלהי הכנסת ה-16, כאשר מנעתי חקיקה תקציבית פופוליסטית ובלתי אחראית בימים של כאוס פוליטי, וכך גם בכנסת האחרונה כחבר בוועדת הכספים. ייתכן גם שלא ניתן להנהיג כלכלה ללא חוק ההסדרים; ייתכן שהוא הרע במיעוטו.
ואולם אסור שיועברו בחסותו רפורמות מהפכניות שאין להן שום זיקה ליישום התקציב, או להתמודדות עם המשבר הכלכלי; אסור שהאוצר ישתמש בחוק כדי לבלום חקיקה פרטית; אסור לוותר על השימוע הציבורי, הרחב, המעמיק והחיוני בנושאים מהותיים מאוד לחברה הישראלית, שהם לעתים בעלי השלכה חוקתית, כמו הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.
רק הכנסת יכולה לקבל על עצמה מגבלות ביחס לחקיקה הפרטית, והיא גם קיבלה, מתוך אחריות לתקציב המדינה. כיום נדרשת תמיכתם של לפחות 50 ח"כים לצורך אישור הצעות חוק שעלותן 5 מיליון שקל ויותר. ייתכן שיש לשקול להקשיח את המגבלה הזו ולחייב תמיכת 55 ח"כים, או להחיל זאת על הצעות חוק שעלותן יותר מ-2 מיליון שקל - אבל אסור לכפות ביטול חקיקה בחוק ההסדרים. הדבר בבחינת אנרכיה.
את כוחה השלטוני צריכה הממשלה להפעיל במסגרת הפרלמנט. משטר פרלמנטרי אחראי לא יכול להרשות לעצמו שירוקנו את יסודותיו מתוכן, ויהפכו את הכנסת לכלי ריק בשם מה שמכונה "האינטרס הציבורי".
הכותב הוא יו"ר הכנסת וח"כ מטעם הליכוד
|