נסו אתם להיכנס לנעלי שרי ממשלת ישראל: זה עתה מוניתם לתפקידכם, אין לכם ניסיון כשרים, אינכם מכירים את עבודת הממשלה וגם המשרד שלו מוניתם זר לכם. לצדכם נמצא המנכ"ל שהבאתם אתכם, גם הוא חדש בענייני המשרד. לפני שהספקתם להתיישב בכיסא, אתם מתבקשים לקבל החלטות לגבי תקציב המשרד שלכם לשנתיים הקרובות.

מתבקשים זו מלה עדינה. בפועל, משרד האוצר מגיש לכם שתי חוברות עבות - חוברת חוק ההסדרים וחוברת ההפחתות בתקציב - שבהן אינספור הצעות לשינויים מבניים בתחום הפעילות של המשרד שלכם, ויש לכם ימים ספורים בלבד ללמוד את שתי החוברות בטרם הן עולות להצבעה בממשלה. פלא שאתם מרגישים כמו סטטיסטים במשחק שבו נדון הגורל שלכם עצמכם?

הכאוס ששרר בישיבת הממשלה על התקציב בשבוע שעבר חשף את הכשלים בעבודת הממשלה במלוא עוצמתם. חשף, אבל לא יצר. הכשלים אמנם הגיעו לשיא חדש, אבל הם לא נולדו בשבוע שעבר, וגם מחיר הכשלים אינו עומד לחלוף - אם לא תתעשת ממשלת ישראל ותתחיל לטפל בתהליכי קבלת ההחלטות שלה.

"תנאי ברור לקבלת החלטות מושכלות הוא כמובן שכל הנתונים והחומרים הרלוונטיים להחלטה יהיו גלויים, זמינים ומוצגים באופן ברור בפני מקבלי ההחלטות. הבטחת שקיפות מרבית חיונית בהקשר של תקציב המדינה מסיבות מובנות, לא כל שכן לאור העובדה שהמידע הדרוש רב ומורכב, ופרק הזמן העומד לרשות מקבלי ההחלטות קצר ביותר". כאשר המועצה הלאומית לכלכלה פירסמה את המלצותיה אלה לשיפור תהליך התקצוב בישראל, לפני חודש וחצי בדיוק, מעטים טרחו להתעניין. חודש וחצי לאחר מכן, כאשר מחיר הכשלים בתהליך הכנת התקציב בישראל התחוור במלוא עוצמתו, כדאי אולי להקדיש מעט יותר זמן לקריאת ההמלצות החשובות שנכללו במסמך של המועצה.

המועצה הלאומית לכלכלה הצביעה על שלושה כשלים כרוניים בהכנת תקציב המדינה. הראשון, חוסר שקיפות, והעובדה שכל ההחלטות על התקציב מתקבלות בישיבה מרתונית אחת של הממשלה - בלי שהשרים והמשרדים זכו להיות שותפים בהכנת הצעת התקציב של המשרד שלהם, ובלי שיש להם די זמן להגיב על ההצעות בנוגע לתקציב ובנוגע לשינויים המבניים הכלולים בחוק ההסדרים.

השני, הטייס האוטומטי הענקי - התחייבויות תקציביות שנצברו בשנה הקודמת - עמו נפתחים דיוני התקציב מדי שנה, ואשר באופן כרוני הופך את דיוני התקציב ל"היכן מקצצים" כדי למצוא מקורות למימון הטייס האוטומטי, במקום "איך מקצים נכון את כספי התקציב, לפי סדר העדיפות של הממשלה". מקורו של הטייס האוטומטי הוא בסדרה ארוכה של החלטות נפרדות שמתקבלות במשך השנה - החלטות ממשלה, חקיקה פרטית בכנסת ופסיקות של בית המשפט - בלי שאיש בוחן את ההשלכות התקציביות של אותן החלטות ואת השפעתן על הרכב התקציב של השנה הבאה.

השלישי, חוק ההסדרים, שנהפך למפלצת דורסנית באמצעותה מנסה משרד האוצר לקדם רפורמות מבניות במשק. המועצה הלאומית לכלכלה מכירה בחשיבותו של חוק ההסדרים, אך בה בשעה קובעת כי "חוק ההסדרים גורם נזק למערכת הפוליטית ולאמון הציבור בה, מכיוון שאופן גיבוש החוק והנחתתו על הממשלה נתפש כמהלך לעומתי וכוחני, שעוקף את מערכת האיזונים והבלמים הדרושה לקיום משטר דמוקרטי. אלו הן השפעות חיצוניות חמורות הנובעות לאו דווקא מהתכנים של חוקי ההסדרים, אלא מהאופן שאלה מועברים. ה'איך' חשוב לא פחות מה'מה'".

לנוכח הכשלים הכרוניים, המתגברים משנה לשנה, הציעה המועצה הלאומית לכלכלה לפעול לשיפור תהליך התקצוב. כך היא המליצה כי הממשלה תקבע את סדר העדיפות שלה לארבע השנים הבאות עם כניסתה לתפקידה ותעדכן אותו מדי שנה. עוד המליצה המועצה כי כל החלטות הממשלה יישקלו בהתאם לעמידתן בסדר העדיפות הזה. מדובר בהחלטות שהתקבלו גם במשך השנה, כדי לוודא שהחלטה שנכנסת לטייס האוטומטי של השנה הבאה תהיה ראויה לכך. בנוגע לחקיקה הפרטית, המועצה הלאומית הציעה להחמיר את התנאים לגביה, כדי למנוע עד כמה שאפשר את הנזק שגורמים חוקים פרטיים לקביעת סדר העדיפות של תקציב המדינה.

בנוסף, המועצה ממליצה להגביר את השקיפות של עבודת התקציב: פרסום מלא של כל ההסכמים התקציביים שחותמים משרדי הממשלה עם משרד האוצר, מסירת כל החומרים הנוגעים לתקציב לפחות שבועיים לפני ישיבת הממשלה וניתוח הצעת התקציב באופן בהיר תוך הדגשת השינויים מהשנה שעברה והעמידה של כל סעיף בסדר העדיפות שקבעה הממשלה.

לבסוף, המועצה הלאומית לכלכלה הציעה לערוך שינוי מעמיק בחוק ההסדרים. המועצה מכירה בחשיבותו הרבה של חוק ההסדרים ככלי להעברת רפורמות מבניות חשובות, ומציגה ניתוח כלכלי שלפיו יש רפורמות הנהנות מלובי חזק שלעולם לא יצליחו לעבור בחקיקה רגילה של הכנסת, אבל היא קוראת לשימוש מידתי בחוק. משמע, חוק ההסדרים יכלול רק עשר רפורמות מדי שנה - רפורמות חשובות במיוחד וכאלה שעברו בחינה לעומק של משרדי הממשלה.

ההמלצות של המועצה הלאומית לכלכלה נכתבו לפני שהכשלים באישור התקציב הגיעו לשפל שנרשם בשבוע שעבר. בדיעבד, ההמלצות הללו נראות חשובות מתמיד, כדי למנוע את המשך ההידרדרות של תהליך קביעת תקציב המדינה על ידי ממשלת ישראל.