"עלות מחדלי משק החשמל: 14 מיליארד שקל" - כך זעקה ביום חמישי הכותרת ב-TheMarker. יש להודות לחוקרי משרד מבקר המדינה על כך שהסיטו את הדיון היבש, האפור והמשמים לכאורה בחולייו של ענף התשתיות הקריטי הזה, אל המגרש המקרו-כלכלי; על כך שהעדיפו להסביר בשפה נייטרלית של מספרים את משמעות הקוריוזים המתרחשים לכאורה בחברת החשמל; ועל כך שניסו להמיר את תיאור המחדלים המקצועיים של הרגולטורים בענף, בתיאור ההשלכה הישירה של כך על הכיס הפרטי של כל אחד ואחת מאתנו.

לאן נעלם הכסף שקיבלה חברת החשמל?

מבקר המדינה קובע כי יעדיה של תוכנית הפיתוח למשק החשמל ל-2000-2008 לא הושגו. כך הגיע המשק הישראלי לפתחו של מחסור צפוי בחשמל, שעלול להסב לו נזק בהיקף של מיליארדי שקלים. דו"ח המבקר מפרט שמונה פרויקטים בהיקף כולל של עשרות מיליארדי שקלים להקמת תחנות כוח מונעות בגז, שהיו אמורות לפעול כבר כיום; חלקן הוקמו באיחור ניכר וחלקן כלל לא הוקם. התוצאה היא נזק כספי משמעותי למשק בגין שריפת דלק נוזלי במקום גז טבעי, זיהום אוויר ועלויות תפעוליות עודפות.

ואולם נשאלת השאלה: מה נעשה עם הכספים שתוקצבו לחברת החשמל מדי שנה כדי שתקים את התחנות האלה? כיצד נהנתה חברת החשמל מזרם התקבולים הגדל ממכירת חשמל לציבור, הגדילה את גיוסי החוב בישראל ובעולם במיליארדי שקלים מדי שנה, צימצמה את רווחיותה עד כדי הפסקת תשלומי דיווידנדים שאותם היא מחויבת להעביר למדינה - ובמקביל לא הקימה את תחנות הכוח שכספים אלה נועדו לממן? או במלים אחרות: אם חברת החשמל גובה מהציבור כ-20 מיליארד שקל בשנה, מגייסת 4 מיליארד שקל נוספים בהלוואות ובהנפקות איגרות חוב, לא צוברת מזומנים - אך גם לא משקיעה את הכספים בתוכנית הפיתוח - להיכן נעלמו כל אותם מיליארדים מדי שנה?

האם ייתכן שעקבות כספים אלה יוליכו אל מנגנון תפעולי מנופח לכאורה, שאותו דואגים בחברה לארוז לנו כבדרך שגרה בעטיפת יעילות חסרת תקדים בעולם המערבי; האם יימצא רמז למקום מחבואם של הכספים האבודים בהיקף המחויבות הפנסיונית של החברה לעובדיה, שזינק בכ-66% בחמש השנים האחרונות ומגיע כיום ל-23 מיליארד שקל; או שמא ההסבר טמון בכך שתעריף החשמל נמוך לאין שיעור מתעריף ייצור החשמל הריאלי שלו זכאית החברה לצורך כיסוי תשומותיה - ולכן אין די במיליארדים אלה כדי לקיים אותה ואת התחייבויותיה למשק החשמל?

תהיה התשובה אשר תהיה, ההסברים המתבקשים לשאלות שדו"ח המבקר מעלה לא מופיעים בדו"ח עצמו, אף לא ברמז. בנוסף, לא מופיעה בדו"ח התייחסות לנגזרות כלכליות נוספות של המחדלים. למשל, ייקור תעריף החשמל ב-5% למשך שנה (מספטמבר 2007 עד ספטמבר 2008) - כמעין "מחווה של רצון טוב" לחברת החשמל, נוכח מצבה הפיננסי המעורער, על חשבון הכיס הציבורי. מהלך זה, של עדכון תעריף החשמל באופן שרירותי, ושלא לפי המנדט שניתן בידי רשות החשמל לשקף את תשומות ייצור החשמל בלבד, תמוה, חמור וחסר תקדים.

כמו כן, לא התייחס הדו"ח להיקפה של תוכנית החירום למשק החשמל, להליך אישורה, לקביעת התוספת התעריפית שבצדה - בשיעור של 4.2% לשנתיים - ולהתניות הנלוות אליה. שקלול תוספות תעריפיות אלה מגדיל את העלויות של מחדלי משק החשמל ב-3 מיליארד שקל נוספים - וזאת בלי להעמיק את הנבירה בפרוטוקולים, בדו"חות יועצים או במחלקות הרכש של החברה.

היכן יצרני החשמל הפרטיים?

13 שנה חלפו מאז שנפתח משק החשמל לייצור פרטי, אך עד כה מספקים יצרני חשמל פרטיים (יח"פים) כ-174 מגה-ואט בשנה בלבד - 1.5% מכושר הייצור של חברת החשמל.

וכך, גם בהקשר זה עולות כמה שאלות: אם ברשות החשמל ובמשרדי התשתיות והאוצר לא מצליחים להטיל מרות על חברת החשמל - מה מנע מהם במשך כל השנים האלה לגבש רגולציה לפיתוח שוק חשמל פרטי? כיצד ממשיכים הוויכוחים האידיאולוגיים הבלתי נגמרים בין חסידי שיטת המכרזים לחסידי שיטת הרישיונות? כיצד ייתכן שרשות רגולטורית מקצועית כמו רשות החשמל אינה מצליחה לנפק במשך שנים מסמך אחד שיאפשר הקמה של תחנת כוח פרטית בת מימון? ומה עושים עובדי רשות החשמל ויועציה במהלך יום עבודתם, אם השוק כולו ממתין שנים למודל תעריפי אחיד, לאמות מידה ולתנאי רישיון של מכירת חשמל (PPA)?

הרשות לשירותים ציבוריים חשמל אינה מוכרת לציבור הרחב. לאנשיה, יש להודות, די נוח להסתתר תחת מעטה אלמוניות זה. אף שהרשות מהווה בשנים האחרונות הגורם המקצועי שמפקח על תפקוד חברת החשמל, והיא שאמורה להסדיר את התשתית לכניסתם של יצרני החשמל הפרטיים - איש אינו מפנה את האצבע כלפיה כאחראית לכישלון החרוץ בשני תחומים אלה; גם לא משרד מבקר המדינה.

הפתרון להערות המבקר - בחוק ההסדרים

נדיר שלממשלה מזדמנת האפשרות לתקן בתוך ימים ספורים בלבד מחדלים שעליהם מצביע דו"ח מבקר המדינה. רצה הגורל וטיוטת חוק ההסדרים למשק, שבה החלה הממשלה לדון אתמול, כוללת כמה סעיפים שנותנים מענה מדויק להערות המבקר.

אחת ההצעות הנכללות בחוק ההסדרים היא להקמת רשות רגולטורית בתחום האנרגיה, שתמזג את רשות החשמל העצמאית, וכן את רשות הגז הטבעי, מינהל החשמל ויחידת שימור האנרגיה - הפועלים כיום במשרד התשתיות. זאת, בשל הביורוקרטיה המכבידה בשוק החשמל הפרטי והצורך בסינרגיה רבה יותר בין הרשויות המטפלות ביצרני החשמל הפרטיים. וכך, במקום שיזם חשמל פרטי יטורטר בין רשות אחת לאחרת, ובמקום שרשות אחת תקבע תקנות שונות מאלה שמתקינה רשות אחרת - יפעלו כולן יחדיו, בתיאום ותחת קורת גג אחת.

עוד כוללת טיוטת החוק הצעה להגברת הפיקוח על חברת החשמל, באמצעות מינוי ועדת-על בראשות מנהל רשות החברות הממשלתיות, ובהשתתפות גורמי הממשלה הרלוונטיים. מהלך זה נועד להגביר את התיאום והשקיפות בין כל הגופים המפקחים על חברת החשמל: משרד התשתיות, אגף התקציבים, אגף שוק ההון, הממונה על השכר ורשות החשמל. גופים אלה נטו בעבר שלא לפקח כלל על החברה, וכשנדרשו לעשות זאת באחרונה פעלו בנפרד למינוי ועדת בדיקה או יועץ מלווה מטעמם - וכך יצרו בעיקר כאוס ששירת את הנצחת הסטטוס-קוו.

התנגדות מכיוון לא צפוי

למרבה ההפתעה, התברר בימים האחרונים כי דווקא משרד התשתיות הלאומיות מתנגד ליישום המלצות אלה. ההפתעה גברה עוד יותר נוכח פרסום דו"ח מבקר המדינה, שם הופיעה תגובתו הבאה של משרד התשתיות:

"השר, למרות היותו אחראי לקביעת תוכניות הפיתוח, נאלץ לעמוד בפני מצב של היעדר כלים מעשיים לאכיפת סמכויותיו", הגיב המשרד. "במצב העניינים הקיים, נותר לנו בעיקר לשכנע ספק שירות חיוני לפעול למניעת מחסור בחשמל בלוח זמנים מוגדר ובהיקף הנדרש - תוך ניהול מעקב שוטף אחר הביצועים בשטח".

במלים אחרות, משרד התשתיות טוען כי אין ביכולתו להטיל מרות על חברת החשמל, אך בה בעת מתנגד להקמת גוף שיאפשר הטלת מרות כזאת, ובמקביל יבא לקידום ולפיתוח של משק חשמל פרטי מתחרה. אין מנוס, לפיכך, מהמסקנה שהתנגדותו של משרד התשתיות להצעות הכלולות בחוק ההסדרים היא יריקה בפרצופו של מבקר המדינה - לא פחות.

השאלות שלא עלו בדו"ח המבקר

לאן נעלמו הכספים שתוקצבו לחברת החשמל מדי שנה לצורך הקמת תחנות הכוח?

מדוע אישרה רשות החשמל ייקור שרירותי של 5% בתעריף החשמל למשך שנה, החורג מהמנדט שניתן לה?

כיצד אושר היקפה של תוכנית החירום למשק החשמל, וכיצד נקבעה התוספת התעריפית שבצדה - ששקלולה מגדיל את עלויות מחדלי משק החשמל ב-2 מיליארד שקל נוספים?

מדוע לא הצליחו עד היום הרשויות הרגולטוריות לפתח שוק חשמל פרטי מתחרה?

ההצעות בחוק ההסדרים לרפורמה במק החשמל

הקמת רשות רגולטורית בתחום האנרגיה - שתמזג את רשות החשמל, רשות הגז הטבעי, מינהל החשמל ויחידת שימור האנרגיה - כדי לצמצם ביורוקרטיה

הגברת הפיקוח על חברת החשמל, באמצעות מינוי ועדת-על בראשות מנהל רשות החברות הממשלתיות, ובהשתתפות גורמי הממשלה הרלוונטיים