>> ההתעללות שעוברת בימים אלה מערכת הבריאות מזכירה את הבדיחה על האדם שמתלונן באוזני חברו על כך שרגלו כואבת - וזה סוטר לו בתגובה, כדי שיתרכז בכאב החדש בלחי וישכח את הכאב ברגל. כמו בבדיחה, גם מערכת הבריאות והחולים סופגים חבטה אחר חבטה, עד כדי עילפון חושים שכמעט משכיח מהם את המכה הקודמת.

ובאמת, מי בכלל זוכר שעד לפני חודש רעשה המערכת מכך שאף פוליטיקאי לא היה מוכן לקבל את תיק הבריאות, ושבנימין נתניהו הסתפק במינוי סגן שר לתפקיד המכריע? מי זוכר שעד לפני יומיים השטח סער בגלל כוונת האוצר להקים קופת חולים פרטית, שפועלת למטרת רווח?

50 שקל ליום זה לא סתם קנס - זהו סכום שאפילו מעמד הביניים יתקשה לעמוד בו כאשר יזדקק לאשפוז ממושך. בעבור השכבות החלשות המשמעות ברורה: בית חולים זה מקום שאליו יוכלו להרשות לעצמם להגיע רק במקרה של גסיסה. אלה אותן שכבות שכבר כיום מתקשות לממן את ההשתתפות העצמית במחירי תרופות, ביקורים אצל רופאים ובדיקות.

מישהו זוכר שפעם נחקק חוק בריאות ממלכתי, שהבטיח שוויון בבריאות לכל האזרחים? כיום הוא נראה כמו בדיחה עצובה מהעבר. אגב, גם יולדות יידרשו לשלם 50 שקל בעבור כל יום של אשפוז. עכשיו יש מס גם על ילודה. ועוד לא דיברנו על שאר הגזירות, כמו הקיצוץ בסל התרופות וקיצוץ בתקנים של אחיות בריאות הציבור וטיפת חלב.

גזירות 2009 ממחישות בפעם הראשונה את ניגוד העניינים הבסיסי והמסוכן שיש בכך ששר הבריאות שלנו הוא נתניהו - שר-על לאסטרטגיה כלכלית או במלים אחרות: שר האוצר האמיתי. הוא, ולא סגן השר יעקב ליצמן, יידרש להרים את ידו בהצבעה על הגזירות הקשות. נחשו כיצד הוא עומד להצביע. נראה מה יהיה גורל ה"התחייבות" שהוא נתן לליצמן להצביע לפי עמדתו של סגן השר. הרשו לנו להיות סקפטיים.

אבל למה אנחנו שליליים כל כך? שלשום פירסם מבקר את המדינה את הדו"ח החריף שלו על מערכת הבריאות, שהצביע בין השאר על המתנה של שנה ויותר בתור לניתוח. הנה מגיע האוצר ומבטיח פתרון פלא לבעיה: עכשיו כשאזרחי ישראל לא יצליחו לממן את עצם האשפוז בבית החולים, התורים יתקצרו פלאים. מי אמר שהאוצר לא מתחשב בנו?