<< ביום ראשון הבא ידרימו לשדות של קבוצת יבנה נשיא המדינה שמעון פרס, שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו ושר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ' - כדי לחזות בתחנת הכוח הסולארית הראשונה בישראל בטכנולוגיית קרינה מרוכזת (CPV).

את תחנת הכוח ביישוב הקימה חברת זניט-סולאר הישראלית, שקמה לפני שלוש שנים בלבד. החברה כבר הספיקה לצוד את עיניהם של מנכ"לי הבנקים לשעבר ובהווה שלמה נחמה (הפועלים) וגיורא עופר (דיסקונט) המושקעים בה - והיא מתיימרת לכבוש בשנים הקרובות את שוקי צרכני החשמל במגזרי התעשייה, המלונאות וההתיישבות הקיבוצית. זאת, באמצעות הצעה שקשה לסרב לה: ייצור חשמל סולארי במחירים שיתחרו בתעריף הנוכחי של חברת החשמל - מבלי להזדקק לסובסידיה ממשלתית. מאחורי המיזם עומד רועי שגב, שעזב את עולם ההיי-טק ב-2005. לאחר שהסתובב בכל רחבי ישראל כדי ללמוד על ניצול האנרגיה הסולארית לגווניה, נחת בשדה בוקר אצל פרופ' דוד פיימן, אורים ותומים בענף הסולארי ככלל ובתחום ה-CPV בפרט. בתום חצי שנת ניסויים, שבמהלכה ביקש לבחון את ישימות הידע התיאורטי הרב שצבר פיימן לאורך השנים, החליט שגב לרכוש את הזכויות על כל הפטנטים שפיתח בתחום ה-CPV, וב-2006 הקים את זניט-סולאר.

את ההון הראשוני בסך שני מיליון דולר גייס שגב מקבוצת משקיעים, שבה חברים בין היתר נחמה ועופר; מנכ"ל חברת הביטוח האיטלקית ג'נרלי, ג'ובאני פריסינוטו; רו"ח גד סומך; ומשפחת וולפסון (בעלי נס טכנולוגיות). הוא גייס לשורות החברה את מנכ"ל אלקטרה צריכה לשעבר, אליעזר בן-משה ואת המדען הראשי של אלקטרה אברהם בכר. בסיועו של יורם זמוש מחברת SUNADD החל החזון הייחודי של תחנת קו-גנרציה סולארית (ייצור משולב של חשמל וחום) לקרום עור וגידים.

פחות שטח, יותר חשמל

טכנולוגיית CPV (Concentrator Photovoltaic) מבוססת על שימוש בעזרים אופטיים לריכוז קרינת השמש לתא שטח מצומצם יחסית, שממיר את הקרינה הממוקדת באנרגיה חשמלית. אלא שהטכנולוגיה של זניט-סולאר מתבססת על פטנט שמאפשר לנצל גם את החום הרב הנפלט מן התא המחומם להפקת אנרגיה תרמית, המסופקת אף היא ללקוחות ומגבירה את תרומת המערכת באופן ניכר.

זניט-סולאר עושה שימוש בצלחות ענק (3.5X3.5 מטר) שעליהן מותקנות 1,200 מראות דקות בשטח 10X10 ס"מ כל אחת. אלה מכוונות כולן לעבר תא תלת-שכבתי (מולטי-ג'נקשן) בגודל זהה שמוצב מולן, מתחמם מהקרינה המרוכזת בו - וממיר אותה לחשמל. צינורות מים העוברים דרכו על מנת לקררו, סופגים את החום הרב הנפלט מן הלוח הדקיק, ומולכים בטמפרטורה של 70 מעלות אל דוד מים סמוך, המספק את המים החמים ללקוח.

כך, מצליחה זניט להגיע לנצילות גבוהה של 70% - 21% באספקת חשמל ו-49% באנרגיה תרמית. זאת, לעומת נצילות של 12%-18% בלבד בתאים פוטו-וולטאיים (PV) סטנדרטיים הנמכרים כיום, וכן תוך שימוש ב-15% בלבד מהשטח שדרוש לתאי PV להפקת כמות זהה של חשמל.

הנצילות הגבוהה של המערכת ללקוחות המתאימים מביאה את עלות התקנת המערכת (בהיוון ל-15 שנה) לכדי 2 דולרים לוואט בלבד (בשקלול תרומת האנרגיה התרמית) - לעומת 5 דולרים לוואט בשימוש ב-PV, או 7-8 דולרים בטכנולוגיות ה-CPV האחרות. מכאן, שעלות ייצור קווט"ש אחד תהיה כ-8 סנטים - מחיר תחרותי לתעריף החשמל הנוכחי (11-12 סנט).

"אפשר לייצר אנרגיה חלופית באמצעות השמש במחירים תחרותיים לחברת החשמל", מכריז שגב. "הדרך להתחרות בתעריף החשמל היא להתבסס ככל הניתן על תעשיית low-tech, תוך שימוש בחומרים פשוטים וזולים ליצירת מערכת אופטית מאוד מדויקת".

מאידך, יתרון הטכנולוגיה הזו בא לידי ביטוי רק מול צרכנים הזקוקים לאנרגיה תרמית.

"אם אין לקוח שזקוק למים חמים - אנחנו לא במשחק. מאידך, רק משום שהכלכליות שלנו טובה כל כך בשדה זה - אנחנו אפילו לא פונים לשווקים שאינם זקוקים למים. המודל שלנו לא פונה לתחנות כוח בהיקף של 100 מגה-ואט בלב המדבר".

אז לאילו שווקים אתם כן פונים?

"קח את הקיבוצים למשל, את מפעלי המזון שעושים שימוש בכמויות עצומות של אנרגיה תרמית בטמפרטורות נמוכות יחסית, את מפעלי ההיי-טק הזקוקים לקירור, בתי החולים או בסיסי צה"ל שבהם צריכת המים החמים כפולה מזו שבבתים הפרטיים. 60% מהאנרגיה הנצרכת של בתי המלון היא אנרגיה תרמית. בחלק הצפוני של אילת נבנו 10,000 חדרי מלון שניתן להוליך להם מים חמים גם ממרחק של 2.5-3 ק"מ ובעלויות נמוכות יחסית. הפוטנציאל הוא עצום - וזה עוד לפני שהגעתי לבית הפרטי".

"גייסנו דקה לפני המשבר"

ביולי 2008 גייסה זניט-סולאר 8 מיליון דולר נוספים ממשקיעים זרים (בריטים, אמריקאים ושווייצים), ובימים הקרובים תחנוך החברה את מתקן הפיילוט שהקימה בשיתוף קבוצת יבנה, מזרחית לאשדוד. מדובר בארבע שורות שבהן מותקנות 16 מערכות על גבי עוקבים (טראקרים), המספקות כל אחת 4.5 קילוואט חשמל ו-11 קילוואט אנרגיה תרמית (1,900 ליטר מים בטמפרטורה הגבוהה ב-30 מעלות מהטמפרטורה המקורית).

החברה מנהלת מגעים להקמת שני מתקנים גדולים בדרום, וכבר פוזלת לשווקי חו"ל. זאת, לאחר שבשבועות האחרונים אירחה בקבוצת יבנה את היועץ לנשיא דרום קוריאה לאנרגיות מתחדשות ואת שגריר דרום קוריאה בישראל - לקראת חתימה אפשרית על הסכם לשיתוף פעולה ליישום הטכנולוגיה במדינה.

מהו המודל הנכון עבור ישראל - תחנות גדולות או מבוזרות?

"מערכות ביתיות זה הדבר הכי מקסים ומדהים. רק הגרמנים הצליחו בתחום הזה עד כה, על אף שהוא חוסך תשתיות הולכה וחלוקה מהותיות. החזון שלנו הוא לאפשר לכל בעל בית להתקין צלחת אחת, ובאמצעותה לספק 50% מהחשמל והאנרגיה התרמית שהוא זקוק להם.

"התחנות הגדולות הן ברירת מחדל בשוק הבתולי. דווקא בגלל השמשיות של ישראל המודל הנכון ביותר הוא המבוזר - הכי נכון מבחינה תשתיתית, מבחינת ניצול הקרקע, מבחינת המחיר וגם הכי נכון סוציאלית. עוד לא איבדנו את הכיוון, כי גם למזגנים לקח 10-15 שנה לעבור מהמגזר התעשייתי לביתי. כרגע קל יותר להקים 100 מערכות בשדה מאשר על גגות 100 בתים - אבל זה עוד יקרה".

ומה חלקו של המשבר הפיננסי ביכולת לקדם הטמעת טכנולוגיה זו?

"זה מאוד משפיע, אך למזלנו גייסנו כסף דקה לפני המשבר. הסיכון היחיד כיום הוא הסיכון הטכנולוגי. החוכמה היא לא להראות את השעונים עובדים - אלא לשכנע שיעבדו 15 שנה. אם היה לנו את הלוגו של ג'נרל אלקטריק הדברים היו נראים אחרת, אבל בעולם חף מסובסידיות, המערכות הללו יוכלו לכסות את ההשקעה בהן בתוך 6-8 שנים - וזו בשורה מאוד גדולה".