רעננה, שכבר מזמן נהפכה סמל לניקיון כפיים מוניציפלי ולמינהל תקין, היתה עד לפני פחות מ-20 שנה מושבה קטנה שנוהלה על ידי ההסתדרות ובקופתה היה גירעון מצטבר של עשרות מיליוני שקלים. אלא שמאז עשתה העיר כברת דרך מרשימה ונהפכה לטובה ביותר, כמעט בכל פרמטר חשוב.

כך עולה ממדד הערים של TheMarker ו"העיר", שבחן בשלושת החודשים האחרונים, בעזרת משרד רואי החשבון אופיר בוכניק, את מצבן של 15 הערים הגדולות והעצמאיות בישראל. בארבעה מתוך שמונת הקריטריונים שבוחן המדד הגיעה רעננה למקום הראשון. יש בה שטחים ציבוריים ירוקים ומטופחים, מצב החינוך מצוין, הקופה מלאה וההשקעה בתושבים גבוהה מאוד.

ואולם גם ברעננה לא הכל ורוד: עומסי תנועה קשים בציר התנועה המרכזי, תלונות על מחסור בחנייה במרכז העיר, מחירי הבתים זינקו ואינם ברי השגה לזוגות צעירים ואזורי הבילוי מעטים.

הקדנציה שנבחנה במדד הערים כללה שני ראשי עיר: זאב ביילסקי, שהיה ראש עיריית רעננה במשך 17 שנה, עד שפרש ביוני 2005 לטובת תפקיד יו"ר הסוכנות היהודית וגורף את מרבית הקרדיט על מצבה הטוב של העיר, ומחליפו - ראש העיר המכהן נחום חופרי.

הטוב

קופה מצלצלת: מצבה הפיננסי של עיריית רעננה איתן ויציב. העירייה דואגת להישמר מגירעונות ואת כל שנות הבדיקה האחרונות סיימה עם עודפים של כ-1.4 מיליון שקל בשנה, שתפחו עם השנים - יחד עם עודפים בתקציבי הפיתוח - לעודף של 20.5 מיליון שקל בסוף 2006.

תל אביב והרצליה אמנם, הצליחו לייצר עודפים גדולים יותר, אך רעננה בכל זאת הגיעה למקום הראשון בפרמטר זה, בזכות שאר הנתונים הכספיים: ההשקעה של העירייה פר תושב גבוהה מאוד (6,399 שקל ב-2004-2006, לעומת 4,761 שקל בממוצע בערים שנבדקו); שיעור גביית מסי הארנונה גבוה מאוד (95%); מנגנון השכר יעיל יחסית (17% מההוצאות מיועדות לתשלומי שכר ופנסיה של עובדי העירייה לעומת 23.8% בממוצע); והתושבים מממנים בעצמם רק חלק קטן משירותי העירייה (18.9% לעומת 19.9% בממוצע).

ובכל זאת, יש כמה נתונים פחות מחמיאים: הערים שנבדקו הצליחו לייצר בממוצע 75.5% מההכנסות שלהן בעצמן, ואילו ההכנסות העצמאיות של עיריית רעננה מהוות רק 70.7% מהכנסותיה, כך שהיא תלויה במשרדי הממשלה יותר מהממוצע בערים שנבדקו.

כמו כן, עומס המלוות (הלוואות מהבנקים) של העירייה הוא 214.5 מיליון שקל נכון ל-2006 - סכום גבוה יחסית לעיר כה קטנה, המייצג כ-40% מההכנסות השנתיות. עם זאת, שיעור הפירעון השנתי נמוך מהממוצע (העירייה מחזירה 5.3% בשנה לעומת 6.3% בממוצע).

שירות עד הבית: התושבים ברעננה מרגישים היטב את ההשקעה הכספית בהם וזוכים לשירותים ייחודיים מהעירייה. כך, למשל, בעיר יש "ערכת אבלים" הכוללת כיסאות ישיבה, מיכלי מים מינרליים וציוד נוסף המסופק למשפחות שיושבות שבעה; העירייה גם מפעילה ניידת שירות של המוקד העירוני שמתפקדת כסניף משטרתי ומגיעה עד בית התושבים.

בנוסף, קיימת תוכנית "עץ לכל דורש", לנטיעת עצים בשטחים ציבוריים על פי בקשת התושבים; ויש שירות הכוונה בעיר על ידי התקשרות למוקד הסלולרי ואף עזרה למכוניות שנתקעו עם תקר בגלגל.

כל אלה לא באים על חשבון השקיפות: העירייה גם דורגה במקום הראשון (יחד עם חיפה וכפר סבא) מבחינת רמת השקיפות שלה וזמינות המידע לתושבים, בבדיקה שערכה עמותת שבי"ל (שקיפות בינלאומית) ישראל, ושתוצאותיה משולבות במדד הערים.

בגרות מלאה: רעננה מובילה על ערים אחרות גם בתחום החינוך בזכות השיעור הגבוה ביותר של זכאים לבגרות (72.7% לעומת 60.5% בממוצע ב-2003-2006) ובזכות שיעור הנשירה הנמוך ביותר מבתי הספר (1% לעומת 2.7% בממוצע הערים). סבסוד תקציב החינוך על ידי העירייה, מעבר לתקציבי משרד החינוך, דומה לממוצע בכל הערים שנבדקו (36.3% לעומת 35.9% בממוצע).

ואולם לתושבים יש ביקורת רבה על תנאי הלמידה בעיר: הצפיפות בכיתות בעיר גבוהה מהממוצע (27.9 תלמידים בכיתה לעומת 26.8 בממוצע). בנוסף, התושבים מתלוננים על מבני הלימוד הישנים.

שכנים טובים: תושבי רעננה אמידים מאוד והוגדרו באשכול חברתי-כלכלי 8 מתוך 10 על ידי הלמ"ס, ולמעשה משכורתם החודשית הממוצעת ב-2003-2005 היא הגבוהה ביותר מבין תושבי הערים שנבדקו - 9,673 שקל בחודש - כ-3,000 שקל יותר מהממוצע בערים שנבדקו, וכ-1,400 שקל יותר מהממוצע בהרצליה.

בהתאם, שיעור מקבלי דמי האבטלה בעיר נמוך מאוד - 0.69% לעומת 0.92% בממוצע, ומספרם אף ירד ב-6.6% בממוצע שנתי. העיר קולטת עלייה, אך בעיקר מארה"ב, בריטניה וצרפת. הפערים בין התושבים ברעננה גדולים ורמת האי-שוויון בעיר גבוה מאוד (0.503 בסולם ג'יני לעומת 0.45 בממוצע) - זהו האי-שוויון הגבוה ביותר בערים שנבדקו, מלבד בתל אביב (0.504).

היי-טק זה פה: אזור התעשייה וההיי-טק בעיר הוא סיפור הצלחה ואחד המבוקשים בישראל. הוא מושך אליו חברות היי-טק רבות כמו אמדוקס ו-HP, שמביאות להכנסות גבוהות מארנונה לעירייה. בשנים האחרונות התפתח אזור התעשייה גם לאיזור מסחר, בילוי וקניות.

הרע

גם המחירים מלבלבים: מחירי הדירות ברעננה זינקו מ-2006 ועד אמצע 2008 ב-78.6%, בעוד שממוצע העלייה בערים שנבדקו היה 43% בלבד, כך על פי מחירון לוי יצחק. מחירה הממוצע של דירה בת 100 מ"ר בעיר הוא כ-1.25 מיליון שקל (לעומת 927 אלף שקל בממוצע בערים שנבדקו), ולאדם בעל משכורת ממוצעת במשק יידרשו 12.9 שנות עבודה כדי לרוכשה.

למרות מצבם הכלכלי החסין, תושבי רעננה לא מרוצים מהמהפך, ובסקר שערכנו אמרו 84.3% מהם כי מחירי הדיור בעיר גבוהים ואף גבוהים מדי עבורם. ייתכן שזו גם הסיבה לכך שב-2004-2006 היה מאזן ההגירה השלילי גבוה מאוד ו-0.47% מתושביה עזבו אותה, בניכוי התושבים הנכנסים (לעומת מאזן הגירה שלילי של 0.17% בממוצע הערים). עם זאת, היא נמצאה כעיר המבוקשת ביותר למגורים, אחרי תל אביב, בסקר שערך מכון גיאוקרטוגרפיה.

ייתכן שהסיבה לעליית המחירים הגבוהה היא ההיצע הדל של הדירות בעיר והפיתוח הדל של דירות חדשות. ב-2004-2006 החלו להיבנות בעיר רק 132 אלף מ"ר למגורים, לעומת 414 אלף מ"ר בממוצע בערים שנבדקו, וכבר כמה שנים שאין פרויקטים נרחבים חדשים. מחירי הדיור בשכונות שנבנו לפני 10-15 שנה, כמו לב הפארק ושכונת 2005, הרקיעו שחקים.

סיבה נוספת למחסור בדירות לזוגות צעירים היא מעבר של אוכלוסייה מבוגרת מבתים צמודי קרקע לדירות בבניינים.

הזוגות הצעירים שידם אינם משגת מחפשים דירה מחוץ לעיר, והמרוויחות מכך הן השכונות שביב וגן רש"ל בהרצליה הצמודים לרעננה, הוד השרון, כפר סבא ואף נתניה. מצד שני, עליית המחירים מושכת לעיר אוכלוסייה איכותית ואף השפיעה לטובה על השכונות הוותיקות והמוצלחות פחות שבעיר - כמו קרית שרת - שבניגוד לשכונות ותיקות רבות בערים בישראל, המחירים בה עלו והעירייה אף השקיעה בטיפוחה.

העירייה מייעדת לפתח בשנים הבאות פרויקטים למגורים שיכילו כ-4,000 יחידות דיור, שמתוכם 300 יחידות דיור מיועדות לזוגות צעירים, אך התוכניות עדיין לא אושרו.

שעה וחצי מתל אביב: רעננה אמנם גדלה עם השנים, אבל רחוב אחוזה נותר ציר התנועה המרכזי, והעומס בו יוצר פקקים אדירים ביציאות מן העיר - וכך, בתוספת הפקקים בכבישי הרצליה, נסיעה ממרכז רעננה לתל אביב בשעות הבוקר יכולה להימשך יותר משעה וחצי.

גם גם התוכניות לסלילת כביש 531 ומסילת רכבת שיעברו בדרום רעננה ואת כביש 451 בצפונה לא נותנות נחת לתושבים, למרות שרבים תולים בהם תקוות לפתרון בעיות הפקקים. רוב התושבים חוששים מעלייה משמעותית ברמת זיהום האוויר, מרעש, ומהרס השקט השלווה והאופי הכפרי של העיר, ומירידה בערך מחירי הדירות.

פרויקט הרכבת הקלה בעיר, שגם הוא אמור לפתור את הבעיה, מתעכב בגלל חוסר הסכמה בין העירייה למשרד התחבורה על מסלול הקו ואופיו, לאחר שבמשרד התחבורה שינו את תוואי הרכבת והחליטו להשתמש באוטובוסים דו-מפרקיים שיסעו בין כפר סבא להרצליה במקום ברכבת קלה.

הלא נורא

פיתוח יקר: הוצאות הפיתוח של העירייה גבוהות מהממוצע - 664 שקל לנפש - לעומת 601 שקל בממוצע בערים שנבדקו, וגם מספר תאונות הדרכים בעיר הוא מהנמוכים שנמצאו - 1.6 תאונות ל-1,000 תושבים ב-2004-2006, לעומת 2.6 בממוצע בערים שנבדקו. אך למרות זאת, כמעט ולא פותחו בעיר תשתיות כבישים, ביוב ומים כמו בערים אחרות (0.078 מ"ר לתושב בלבד לעומת 0.35 מ"ר בממוצע הערים), מה שממקם את רעננה במקום ה-7 בפיתוח ותשתיות.

אז במה בכל זאת הושקע תקציב הפיתוח הגדול? בעיקר בשיפוצים של מבני ציבור ובהקמת מתקנים חדשים בעלויות גבוהות: שדרוגו של הרחוב הראשי אחוזה (14 מיליון שקל); בניית בריכת שחייה עירונית חדשה ומפוארת (28 מיליון שקל); שיפוץ מבנה העירייה (3 מיליון שקל); הקמת מגרש טניס (8 מיליון) ומגרש סקווש (כ-6 מיליון שקל).

מטרת הבריכה העירונית היא להתחרות במחירי מרכזי הספורט והקאנטרי קלאב הפרטיים. בניין העירייה ששופץ מאפשר לראשונה אחרי עשרות שנים גישה לנכים. עם זאת, באופוזיציה אומרים שמדובר במדיניות בזבזנית. הביקורת על הבריכה העירונית, למשל, נוגעת לכך שהתושבים יידרשו לשלם כניסה למרות שהמתקן נבנה מכספי משלמי המסים, ושהציבור הדתי בעיר יזכה לרחצה "כשרה" רק במשך ארבע שעות בשבוע.

אחוזת חנייה: במסגרת השיפוץ הנרחב ברחוב אחוזה, שזוכה למחמאות רבות בזכות השדרוג האסתטי, ביטלה העירייה עשרות מקומות חנייה ברחוב. לטענת בעלי עסקים ברחוב, תושבים רבים הפסיקו לקבוע פגישות בבתי הקפה או לערוך קניות באזור, בגלל הטרחה שבחיפוש אחר חנייה והמרחק בין החנויות למגרשי החנייה.

מצוקת החנייה גולשת גם לרחובות הסמוכים. בסקר שביעות הרצון שערכנו (ראו מסגרת), בא לידי ביטוי התסכול של התושבים - רק 20% מהם מרוצים מהסדרי החנייה בעיר, בדומה לשיעור בתל אביב. עם זאת, בעירייה מסבירים שמספר החניות שנוספו בתקופת לאחר השדרוג הוא כפול ממספר החניות שנגרעו.

מבלים - אצל השכנים: למרות התפתחותו של אזור התעשייה בעיר, היצע מקומות הבילוי בעיר נמוך וצעירי רעננה נודדים בסופי השבוע בעיקר להרצליה או כפר סבא.

בגלל האוכלוסייה הדתית הרבה בעיר, בסופי השבוע העיר רדומה, ואפילו בשביל לקנות בקיוסק יש להרחיק עד הערים השכנות. משום כך, אפשר למצוא בסופי השבוע נערים ונערות (וגם ילדים וילדות) בצמתים וברחובות מחפשים טרמפים אל מחוץ לעיר או לאזור התעשייה המרוחק, או מסתפקים בבילוי בישיבה בגינה או במרכז העיר.

ואולם רבים מהתושבים דווקא מברכים על המגמה הזאת, שיוצרת אווירה ייחודית בסופי השבוע. התושבים גם מרוצים מההרמוניה שבין המגזרים: מצדו האחד של רחוב אחוזה מבלים חניכי בני עקיבא, ומצדו השני של הרחוב מסיעות מוניות את הילדים לבלות בהרצליה.

ירוק בהיר: רעננה היתה העיר הראשונה באזור שפיתחה פארק עירוני גדול ומתקדם שמהווה דוגמה לערים אחרות בישראל. לשכנותיה לקח שנים להדביק את הפער ולפתח פארקים דומים. אך למרות הפארק הגדול, האופי הכפרי, הטיפוח והניקיון הגיעה רעננה רק למקום ה-8 בסולם איכות הסביבה.

מומחי עמותת אדם טבע ודין מעריכים, על פי ניטור סביבתי ומאפייני העיר, כי זיהום האוויר ברעננה הוא גבוה. שיעור מיחזור הפסולת בעיר היה 11% על פי הדו"ח האחרון של המשרד להגנת הסביבה מ-2005, נמוך מעט מהממוצע בערים (12.9%). לפי אדם טבע ודין, רמת המידע הסביבתי שהעירייה מציגה לתושבים באתר האינטרנט שלה היא בינונית. את המצב משפרים בדיקות המים בעיר, שבהן לא נמצאו חריגות ומאמצי העירייה לפתח שטחים ציבוריים פתוחים ומתחוזקים, בפיזור יפה בעיר.