אהרון מנקובסקי קובל על כך שמעט מדי חברות היי-טק גדולות נוצרות בישראל. ב-15 שנים האחרונות נוצרו רק 4 חברות ישראליות אשר מחזור המכירות שלהן מעל ל-150 מיליון דולר. רק חבל שמי לאורך שנים מכשיל את העניין הן קרנות הון סיכון הישראליות, בהן חבר מנקובסקי עצמו, שותף מנהל בקרן פיטנגו.

קל לצעוק בשער ולהתריע על היעדרותן של חברות היי-טק שלא צומחות בישראל, אבל בתוך הבית פנימה להתנהג בדיוק הפוך ולרדוף אחר אקזיטים מהירים. פיטנגו 4, הקרן הלפני אחרונה של פיטנגו, רשמה שלושה אקזיטים גדולים, בסכומים תלת ספרתיים: מכירת ג'יטקו למיקרוסופט עבור 120 מיליון דולר; מכירת טריאנה ל-ICAP עבור 247 מיליון דולר; ומכירת ונטור למדטרוניק עבור 325 מיליון דולר.

ג'יטקו היא חברה ותיקה שנוסדה ב-1992 אבל למעשה שינתה כמה פעמים את המיקוד שלה כך שבעצם רק מ-2002 ניתן לומר שהחלה לפעול בפיתוח המוצר שבגינו נרכשה על ידי מיקרוסופט. ארבע שנים לאחר מכן היא נמכרה, שנתיים לאחר שפיטנגו השקיעה בה.

טריאנה נמכרה שבע שנים לאחר שנוסדה ושנתיים לאחר שפיטנגו השקיעה בה. ונטור נוסדה ב-2004 ונמכרה ב-2009. בסך הכל מדובר באקזיטים מהירים מאוד. השלום מתחיל בתוכנו גורסת הסיסמה של שרי אריסון. אז למי להאמין - למנקובסקי היו"ר החדש של איגוד קרנות הון סיכון (סליחה - איגוד תעשיות ההיי-טק), שרוצה שהקרנות יפסיקו למכור חברות מקודם מדי, או למנקובסקי השותף מנהל של פיטנגו?