נסים ניקולס טאלב נהנה כיום ממעמד של גורו במסדרונות של מה שנשאר מוול סטריט ומה"סיטי" של לונדון. לאחר ההפסדים של 2008 לא נותרו הרבה כמוהו, ואלה שזוכים לתהילה הם אותם בודדים שחזו את המפולת ועשו מהתחזית כסף.

טאלב הוא אחד מהאנשים הבודדים הללו. ב-2006 הוא כתב את הספר "תעתועי האקראיות - הופעתו של הברבור השחור בשוקי ההון (ובחיים)", שתיאר את המחלות של המערכת הפיננסית והבנקאית, ספר שנראה כיום כמעט כנבואה מדויקת של מה שקרה.

אסטרומציגה חזות שגויה של יציבות, אבל היא יוצרת אסונות", כותב טאלב בספרו. "מעולם לא היינו בפני כזו סכנה של קריסה גלובלית. הבנקים ענקיים וכולם קשורים אחד בשני ויוצרים יחד מערכת ענקית שבה כאשר בנק אחד ייפול - כולם ייפלו. נכון, יש לנו פחות קריסות עכשיו אבל כאשר הקריסה תגיע... אני רועד רק מהמחשבה הזו".

במארס 2007 טאלב הרצה בפני מנהלי בנק ההשקעות מורגן סטנלי ואמר להם מפורשות: "המודלים והחישובים שלכם לא עובדים. ההפסדים שראיתם בעבר לא אומרים דבר על העתיד". כמה חודשים לאחר מכן מורגן סטנלי מחק כ-10 מיליארד דולר, ולאחר שנה כל המערכת הפיננסית התרסקה.

ייתכן שדווקא אנחנו בישראל היינו צריכים להיות ספקניים יותר ולתפוש את הדברים בצורה דומה לזו של טאלב. מדוע? כי טאלב, 48, הוא לבנוני-נוצרי שדעותיו על החיים עוצבו במלחמת לבנון הראשונה. שם, באמיון שבצפון לבנון, הוא למד על בשרו כיצד מציאות של שקט ושגשוג נהפכת ברגע לגיהנום. שם הוא הבין שמה שהיה לא אומר מאומה על מה שיהיה.

ב-1982 טאלב עזב את לבנון לטובת לימודים בצרפת, ומשם המשיך ל-MBA בוורטון שבארה"ב. הוא התאהב בזמן שהותו שם במכשירים פיננסיים ובעיקר באופציות, והחל קריירה ארוכה של מסחר אופציות - שאתן הרוויח הרבה כסף בעבור מעסיקיו ובעבור עצמו, אבל בדרכים מאוד לא שגרתיות.

הכסף איפשר לטאלב להפסיק לעבוד לצורכי פרנסה. הוא מגדיר את עצמו כפילוסוף וכסופר המתעניין בשאלה מרתקת: איך להפוך מצבים של חוסר ידע, חוסר אינפורמציה וחוסר הבנה של ההתרחשויות בשווקים הפיננסיים ובחיים בכלל - להחלטות. ובמלים שלו, איך לא להיות פראייר - עוד ראיה לקשר בין הגישה של טאלב לבין האופי הישראלי.

כיום טאלב הוא סלבריטאי המקפץ להרצאות ממדינה למדינה, ולרגל צאתו של "הברבור השחור" בעברית (בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים) ניהלנו אתו ראיון בלעדי בישראל. כבר במשפט הראשון הוא הפתיע אותנו.

אתה מדבר עברית?

אני מבין עברית ויודע לקרוא בעברית, ואני יכול לדבר עברית. נולדתי וגדלתי במזרח התיכון. הייתי פעם אחת בישראל ב-1982, ויש לי חברים רבים בישראל, אולי אפילו יותר מאשר בכל מדינה אחרת. כיום קשה לי להגיע לישראל כי יש לי משפחה ונכסים בלבנון, ובלבנון אסור על פי חוק לבקר בישראל, ומי שעושה זאת מסתכן בשתי שנות מאסר. אני מניח שפעם הייתי יכול לבוא אליכם ואף אחד לא היה עושה מזה עניין, אבל מאז שנהפכתי לדמות מוכרת - זאת בעיה".

כלבנוני שחי בארה"ב, מה דעתך על המצב בלבנון?

"אני לא מכיר במדינת לבנון. אני לא אוהב מדינות, ואני חושב שפג התוקף של מודל המדינה הריבונית. קח אותי כדוגמה: נוצרי מצפון לבנון, משתייך לכנסייה היוונית-אורתודוקסית, ובעצם אני יותר קרוב לנוצרים בסוריה.

"רוב המדינות הן המצאה דפוקה שעבר זמנה. תראה מה האינטרנט עושה: לילדים בלבנון יש יותר במשותף עם ילדים בהודו. כל מה שנשאר מהמדינות הוא המלחמות והגבלת המעבר של אנשים בין הגבולות. מכל בחינה אחרת המדינות כבר חסרות משמעות. קח למשל את המחשב שלי, מסוג אפל: הוא מעוצב בקליפורניה, חלק גדול מהמשקיעים בחברה הן קרנות השקעה אירופאיות, והוא מיוצר בסין. בכל מה שקשור לסחורות ושירותים אין מדינות. כשאתה רוכש מוצר אין לך מושג היכן הוא מיוצר.

"קח לדוגמה את שווייץ: מבחינת הממשל האמריקאי בנק UBS הרבה יותר חשוב מכל שווייץ. הממשל האמריקאי לא יכול לתת לו ליפול, ואם זה יקרה ארה"ב תפסיד יותר כסף מאשר במקרה שכל שווייץ תקרוס. אני מאמין במודל של ערים עצמאיות".

איך אתה ממליץ להשקיע בשוק ההון?

"הדבר החשוב הוא להימנע מ-blowup - פיצוץ, הפסד של כל הכסף או כמעט כל הכסף. אני בעד קניית ביטוח ובעד לא להפסיד. זה לא מבטיח רווחים גבוהים, אבל צריך דרך הגיונית להשקיע. לרוב האנשים ברוב המקרים לא עולה הרבה מאוד לקנות ביטוח נגד אירועים ידועים.

"מצד שני, משקיע צריך לחשוף את עצמו לאפשרות שיתרחשו הפתעות, כלומר אירועים שאף אחר לא חוזה והם משנים את העולם. יש כאלה מדי פעם: האינטרנט, כימותרפיה, תרופה לסרטן או טכנולוגיות אחרות שיכולות ליצור שינוי משמעותי בעולם ובשוק, וצריך להיות חשופים לדברים כאלה. אפשר כמובן גם לרכוש חשיפה למפולות פיננסיות.

"חבר שלי, חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן, הוכיח שאנשים לוקחים סיכונים לא בגלל תעוזה, אלא בגלל בורות, חוסר ידע וחוסר הבנה של הסתברויות. זה ממש עצוב ומדכא: אנשים עובדים כל החיים, מנהלים את העסק שלהם בקפידה, ביעילות, בחוכמה - ואז לוקחים את כל הכסף שהם חסכו בעבודה קשה ונותנים אותו לאיזה אידיוט שאין לו מושג מה הוא עושה. כל כך הרבה אנשים זורקים את הכסף שלהם לפח. זה בסדר ליפול, זה בסדר לטעות מדי פעם, אבל מה שחשוב זה לא להיות פראייר ולא ליפול בדברים הגדולים והחשובים באמת".

הרווחת הרבה כסף כסוחר אופציות. איך עשית את זה?

"אני משקיע רק בקצוות, כך שארוויח רק במקרים קיצוניים. ברוב השנים הפסדתי, כמובן. לא היה לי תזרים מזומנים, וכולם חשבו שאני אידיוט. אבל כששאר השוק נפל ב-1987 הרווחתי בגדול, והרווחתי גם במשבר האחרון סכומים גדולים פי כמה מאלה שהפסדתי במשך השנים היציבות.

"באחרונה המתנתי לחשיפת הבעיות בבנק סיטיגרופ והימרתי נגדו. היה לי ברור שכל העסק הזה, עם כל המכשירים הפיננסיים המסובכים, יתפוצץ, וקניתי זנבות על הבנק (אופציות פוט בשערי מימוש רחוקים מאוד משער המניה. האופציות זולות מאוד, והן מניבות רווחים עצומים אם המניה מתרסקת, א"א). היה לי גם ברור שפאני מיי תפשוט את הרגל. מבחינתי זו לא היתה תחזית אלא עובדה מוגמרת".

מחקרים כמו אלה של פרופ' ג'רמי סיגל מראים שבהסתברות של 95% תרוויח הרבה יותר במניות מאשר בכל מסלול אחר, אם רק תשקיע לזמן ארוך. הוא בדק זאת על פני 200 שנה.

"אז מה אם הסטטיסטיקה מראה שאם תשאיר את הכסף בבורסה תרוויח בדרך כלל? אז מה אם נתונים של 200 שנה מוכיחים את זה? אתה עדיין יכול להפסיד את כל הכסף שלך באירוע אחד. כל האנשים האלה, כל המודלים האלה של פרמיית הסיכון - כולם לוקים באופן יסודי בהבנה של מתמטיקה בסיסית.

"אני מציע לשים את הרוב המוחלט של הכסף במסלול השקעה שהוא באפס סיכון - אפס מוחלט - כלומר באיגרות חוב ממשלתיות צמודות למדד. 80% מהכסף צריך להיות באפיק ללא סיכון, ואני כל כך פרנואידי שאני גם לא בטוח שאני יכול להצמיד את הרכוש שלי למטבע אחד כמו הדולר אף שאני חי בארה"ב, ולכן אני מפזר את הכסף על פני כמה מטבעות. את שאר הכסף, 20%, אני משקיע בדברים מאוד מסוכנים, בחשיפה לאירועים יוצאי דופן. כך אני לא יכול להפסיד יותר מ-15% מסך ההון שלי".

"המערכת הפיננסית היא משחק פירמידה"

מה עם וורן באפט? גם הוא לא יודע מה הוא עושה? גם אצלו הכל בעצם סטטיסטיקה, מקריות, מזל?

"אני באמת לא יודע אם ההצלחה של וורן באפט היא עניין של מזל או לא. הוא עשה בכל הקריירה שלו אולי 30 עסקות, אז זה יכול גם להיות מזל וגם לא מזל. אני לא יודע את התשובה, ומכיוון שאני לא יודע לא הייתי נותן לו לנהל את הכסף שלי.

"אתה לא יכול לבדוק את ההצלחה של וורן באפט אבל להתעלם מכל האנשים שעשו 30 עסקות בדיוק כמוהו ונכשלו. אתה לא שומע עליהם, אבל ברור שיש אלפים כאלה. אתה לא יכול לבדוק את ההצלחה של תרופה על בן אדם אחד שעליה היא עבדה, בלי לבדוק מה קורה בבית הקברות. אולי יש שם אלפים שמתו מהתרופה הזו?

"לעומת זאת, הייתי נותן את הכסף שלי לג'ורג' סורוס (איל הון ויו"ר קרן סורוס, א"א). אני מאמין באנשים שיש להם ניסיון מוכח שמתפרש על פני הרבה מאוד שנים והרבה מאוד עסקות. הקרן של סורוס עשתה מיליוני פעולות, ויש לה תשואה של 18% על פני הרבה מאוד שנים. זה מבחינתי מובהק סטטיסטית, וכנראה שהם יודעים מה הם עושים.

"אני לא משתגע על סורוס כאדם, ולא הייתי לוקח ממנו הצעות כיצד לנהל את העולם, אבל הייתי נותן לו להשקיע את הכסף שלי. אני מוכן להקשיב לסורוס בכל מה שקשור להשקעות כי אני מאמין שהניסיון שלו בשווקים שווה משהו, שהוא מדבר על דברים שבהם הוא מבין היטב.

"מנהל השקעות המוצלח בעולם הוא כנראה הבחור מקרן רנסנס (המנוהלת על ידי המתמטיקאי ג'ים סימונס, א"א). הוא עושה פי כמה מכל האחרים באופן קבוע, ומאחר שהוא מבצע מיליוני עסקות קטנות בחודש, אי אפשר לפסול את התשואה העודפת שלו כמקרה סטטיסטי. ההצלחה שלו מובהקת. וזה הגיוני: קרן רנסנס היא למעשה ברוקר, עושה שוק שסופג ומספק נזילות, והוא לא לוקח סיכונים על כיוון השוק. אני לא מאמין שהכל מקרי ואני בהחלט מאמין שיש אנשים שיודעים מה הם עושים".

מה יש לך נגד כלכלנים?

"אם עולם הכלכלה והמימון היה מאמץ את הכללים המקובלים ברפואה, למשל, כל מנהלי ההשקעות, הכלכלנים ומומחי הסיכונים היו יושבים עכשיו בבית הסוהר. אף אחד מהמודלים שלהם, הנוסחאות והמחקרים, אינו עומד במבחנים המקובלים במדעים. מישהו צריך לקום ולהגיד את זה.

"בתחומי המדע מקובל שאם אתה טוען שמשהו עובד, מדענים אחרים מסוגלים לחזור על הניסוי שלך. אבל בכלכלה זה אף פעם לא עובד. אי אפשר לחזור על הניסויים ועל התוצאות. ניסיתי. בדקתי. אי אפשר. לקחתי את כל העבודות והתחזיות שלהם, ניסיתי אותן - והתברר שאף אחת מהן לא ניתנת לשחזור. זה לא מדע, אבל הם מציגים את מה שהם עושים כאילו שזה כן מדע.

"הבעיה של הכלכלנים היא חוסר שיקול דעת בכל ההתייחסות וההבנה של אירועים נדירים. כאשר אתה בונה מגדל חול, אתה לא יכול להאשים את גרגר החול האחרון בכך שהוא האחראי לקריסת כל המגדל. המערכת הגיעה לרמת מורכבות שאי אפשר לשלוט בה. תחשוב על זה כך: בהתחלה המערכת הפיננסית לא היתה קיימת, אחר כך היא החלה ללכת, משם היא עברה לנסיעה על אופניים, משם למכונית, ועכשיו היא ברמת מורכבות של מטוס ג'מבו. אלא שהטייסים עדיין חושבים שהם רוכבים על אופניים. לטייסים אין מושג מה קורה והם לא מבינים את המטוס, אז ברור וידוע מראש שהמטוס הזה יתרסק במוקדם או במאוחר.

"כלכלנים טובים מאוד בפיתוח תחזיות לגבי דברים שכבר קרו. במשך 12 שנה המערכת הבנקאית נטלה סיכונים על בסיס מודלים דפוקים, שלא היא ולא אף אחד אחר הבין. כל הכלכלנים, מנהלי הסיכונים והמומחים השונים טענו שהם מבינים מה קורה, אבל הם לא הבינו כלום.

"בספר שאני כותב עכשיו, שהוא למעשה פרק שלישי בטרילוגיה, אני מתייחס הרבה לרפואה. אם אתה מוציא תרופה לשוק ואתה מבקש אישור שיווק מה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי), אתה צריך להוכיח שהתרופה הזו יותר טובה מאשר פלסבו. היא צריכה לעבוד יותר טוב מאשר קוביית סוכר. באקונומטריה אי אפשר לעשות את זה. במשך שנים אנשים מתו כי התרופות היו פחות טובות מאשר פלסבו. לכן הדת היתה אז יותר טובה מתרופה, פשוט כי היא הזיקה פחות לבריאות".

מה אתה חושב על המערכת הפיננסית?

"אני מאמין שכל המערכת היא בעצם משחק פירמידה, מה שמכונה 'הונאת פונזי' (Ponzi scheme). כי אי אפשר - ואסור - לסמוך על הבנקים. אסור לתת לבנקים לקחת סיכונים, כי כלקוח אני צריך אותם ואת השירותים שלהם כאשר אני נוחת בניו יורק ורוצה לקבל מהם קצת מזומנים וקצת אשראי. בנקים צריכים להיות חברות שירותים, בדיוק כמו חברת החשמל או חברת המים. משהו משעמם ובטוח.

"המינוף שהבנקים לקחו ועדיין לוקחים - כאשר הם לוקחים דולר של פיקדון אחד ומייצרים ממנו 10, 20 או 30 דולר של השקעות - אינו בטוח בשום מקרה. הטיסה הזו לא בטוחה בשום מהירות. כאשר זו השיטה מובטח שבסופו של דבר המערכת תתפרק, בדיוק כמו שקורה בימים אלה.

"תן לי להסביר איך עובדת כיום המערכת הבנקאית: קיימת מערכת שבה אנשים יכולים להרוויח הרבה כסף על בסיס קבוע, במשך זמן די ארוך. האנשים האלה טוענים שהם לא לוקחים סיכונים מוגזמים, והם בונים מודלים שלכאורה מראים שזה כך. אבל פעם בכמה שנים הכל מתפוצץ והם מפסידים את כל הכסף, פי כמה יותר ממה שהם עשו בשנים הטובות.

"אלא שזה מעולם לא היה הכסף שלהם: בשנות היציבות הם לקחו לעצמם בונוסים ענקיים, והם לא החזירו אותם כאשר העסק נפל. עבדתי במשך שנים כסוחר ניירות ערך, והוויכוחים שלי היו עם אותם אנשים שהתעקשו להצמיד הסתברויות לאירועים ולחשוב שיש בזה משהו מדעי. התוצאה היתה שהם לקחו כמות עצומה של סיכון מבלי שהם אפילו הבינו את זה".

אז איך יוצאים מהמצב הזה?

"הדרך היחידה לצאת מהצרה היא לפרק את המורכבות שנבנתה לתוך המערכת. כל האשראי הזה הופך את המערכת לבלתי יציבה. נוצרים מצבים שבהם כל עוד אתה מפסיד מעט הכל עדיין מתנהג באופן לינארי, אבל אם אתה עובר איזה סף של הפסדים - אתה מאבד 100% ונמחק.

"הדרך היחידה לקיים מערכת בנקאית ופיננסית יציבה היא להחזיר אותה למצב לינארי. אף שרבים חושבים שהמשבר הפיננסי של 2008 הוא אירוע בלתי צפוי, הוא היה צפוי לכל מי שהיה בודק את הדברים, ואני חזיתי וכתבתי את הדברים עוד לפני המפולת".

בספר אתה מבקר עיתונאים, מגישים ופרשנים. מה הם עשו לך?

"אני לא שלילי כלפי כולם. לא כל העיתונים ולא כל היועצים גרועים. אבל יש אולי עשרה ימים בשנה שבהם אפשר להגיד משהו משמעותי על השוק ולספק הסבר כלשהו, וכל שאר התנודות הן חסרות משמעות ומקריות לחלוטין. אלא שהעיתונאים, היועצים והפרשנים צריכים לדבר ולהסביר כל הזמן, כל יום, כל שעה. כל מה שהם אומרים וכותבים הם פטפוטי סרק. לדעתי, העיתונים ארוכים מדי ביום-יום, אבל דווקא קצרים ושטחיים מדי כאשר קורה משהו משמעותי שצריך באמת להרחיב עליו ולהבין אותו".

אתה מותח ביקורת גם על יועצי השקעות. האם הם לדעתך רק חסרי ידע, טיפשים, או שהם יודעים שהם לא מבינים דבר ולכן הם למעשה רמאים?

"אני לא חושב שהם רמאים. אנשים רוצים ומבקשים הסברים ותחזיות. אף אחד לא ייתן מיליון דולר למנהל השקעות שאין לו הסברים ודברים מעניינים להגיד על השוק. יש ביקוש להסברים ולברבורים של יועצי ההשקעות - ולכן הם מספקים את זה. בעבר הייתי מאוד שלילי כלפי יועצי השקעות, לאחר שהתברר לי באופן חד משמעי שכקבוצה הם מספקים תוצאות פחות טובות מאשר התוצאות של תיק השקעות אקראי לחלוטין.

"אבל היום אני חושב שאפשר לסלוח להם: הם הרי רק מספרים סיפור, הם לא שונים מאוד מאסטרולוגים, ולדעתי אף אחד לא ממש מאמין להם. אתה לא כועס על האסטרולוג שלך. מי שצריכים להרגיש אשמה הם הלקוחות שנותנים להם את הכסף.

"אני לא סולח לכלכלנים. הם באים מהאקדמיה, יש להם מוניטין, יש להם אחריות - והם פשוט לא עומדים בה. הדרך שבה הם ביקרו אותי והתייחסו אל הטענות שלי לוקה בחוסר יושר. אני, למשל, לא מאמין שהשוק מתנהג לפי ההתפלגות הנורמלית. הסברתי להם את זה, אבל אף אחד לא יכול לקבל עבודה או קידום אם הוא לא משתמש במודלים המקובלים".

מה אתה חושב שצריך לעשות עכשיו?

"אני לא מאמין ב- VAR(Value At Risk), השיטה המקובלת בבנקים ובמערכת הפיננסית לחשב את ההסתברות להפסד יוצא דופן. )בכל מערכת פיננסית מחשבים מדי יום את הסכום המרבי, בהסתברות של 99%, שאותו עשוי הבנק להפסיד ביום המסחר הבא, א"א). הייתי אוסר את השימוש ב-VAR ומפסיק את השימוש במודלים של תשואה-סיכון המבוססים על מדידת הסיכון לפי התנודתיות של מחירי הנכסים (mean-variance).

"אלה מודלים שקיימים מאז שנות ה-50 וקיבלו עליהם פרסי נובל, אבל הם שגויים מהיסוד. הייתי מחייב את חברת ניהול הקרנות הגדולה בעולם, פידליטי, להפסיק לפרסם את דו"ח הסיכונים שלה (פידליטי מפרסמת הערכת סיכון לכל אחד מהקרנות שלה, על פי תורת תשואה-סיכון המסורתית, א"א). הכל בלוף והם מסתמכים על מספרים חסרי משמעות.

"אני מנסה לשכנע אנשים שכלכלנים ופרופסורים מהרווארד חושבים שהם מצליחים להבין איך פועל העולם הכלכלי והפיננסי, וזה כמובן לא נכון. אני עושה את ההפך: אני קם כל יום בבוקר בידיעה מלאה שאני לא מבין את כל מה שקורה, והניסיון מראה שההבנה שלנו באמת לוקה בחסר. לכן אנחנו חייבים להתכונן הרבה יותר טוב לתקלות חמורות.

"אני לא מסוגל לחזות מה יקרה, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להתמודד עם עולם של דברים שאנחנו לא מבינים. מה שאני כן יודע הוא שהעולם הכלכלי מנוהל על ידי שר האוצר האמריקאי הנרי פולסון ועל ידי יו"ר הבנק המרכזי בן ברננקי, והם האנשים שהכניסו אותנו למצב הזה. הם לא יכולים להמשיך למלא את התפקיד והם חייבים ללכת.

"צריך שינוי גישה ואווירה חדשה. אף שכולם חוזים אחרת, אני בכלל לא בטוח שאנחנו קרובים לנקודת השפל במשבר. יכול להיות שאנחנו רק בתחילתו, ואנחנו לא יכולים לפסול את האפשרות הזו. לכן אנחנו חייבים להתמודד אתה". *

האם ברננקי הוא תרנגול הודו?

כלכלנים ומנהלי סיכונים בבנקים הם כמו רופאים שהורגים את הפציינטים שלהם. מדוע? כי לא רק שהם לא מסוגלים להוכיח שהמודלים שלהם עובדים, הם גם לא מסוגלים להוכיח שהמודלים שלהם ניטרליים - שהם לא עושים יותר נזק מאשר אי שימוש בהם.

לכן ברור שהכלכלנים רק מעלים את הסיכון בכל מה שהם נוגעים בו. ראו למשל את הגרף "אנטומיה של פיצוץ" (למעלה). זהו הגרף של מה שרואה תרנגול הודו בלול: במשך 1,000 ימים מאכילים אותו יפה. מחלקת המחקר הסטטיסטי של התרנגול מחזקת בכל יום שחולף את האמונה שלו שבני האדם דואגים לו. ביום ה-1,001, כמובן, ממתינה לתרנגול הפתעה גדולה.

עכשיו ראו את גרף הרווחים של חברת אינדימאק (בעמוד 64), בנק אמריקאי שנסגר באחרונה. הוא זהה לגרף של ליהמן ברדרס, בר סטרנס, פאני מיי והרבה גופים פיננסיים אחרים. חבר שלי מכר בשנים האחרונות חבילות של משכנתאות סאבפריים, על בסיס הטענה ש"הניסיון ב-30 השנים האחרונות מראה שהעסקה בטוחה", והוא חשב שהטענה חסינה ובדוקה באופן מחקרי.

תנו לי להסביר מה מטריד אותי. דמיינו לעצמכם שתרנגול ההודו שבגרף הראשון הוא האיש החזק והמשפיע ביותר על הכלכלה העולמית. איך? ב-2004 קבע בן ברננקי, אז עדיין פרופ' באוניברסיטת פרינסטון, שהעולם הכלכלי נעשה יותר ויותר יציב, וחזה שהמגמה תימשך. הוא נהפך בינתיים ליו"ר הבנק הפדרלי, אבל העולם רק נעשה יותר ויותר מסוכן.

אנחנו - בדיוק כמו התרנגול - ישבנו על חבית חומר נפץ שברננקי וקודמו בתפקיד, אלן גרינספאן, ניפחו. בדיוק לפני הפיצוץ גם התרנגול וגם הכלכלנים יצהירו בביטחון ש"אנחנו בעידן של ביטחון", וגם "יוכיחו" את הטענה שלהם עם טבלאות, נוסחאות, גרפים ומלים גבוהות. זה מה שגרם לי לבדוק, לפני שקיבלתי על עצמי משרת מנחה במחלקה להנדסה של אוניברסיטת NYU, שאין כלכלן אחד בכל הבניין.

אין לי שום דבר נגד כלכלנים. צריך להניח להם לבדר זה את זה, גם כדי שיעזרו לשמור שתלמידים לא יברחו מהכיתות. אבל תיזהרו: הם יכולים לטעות באופן מוחלט ועדיין להציג את הדברים כאילו שהם נכונים, ובאופן כזה שתרגישו טיפשים אם תעזו לערער עליהם. ודאו שאתם לא נותנים להם שום אחריות בכל הקשור לניהול סיכונים.

קטע מתוך מאמר של טאלב, שהתפרסם בכתב העת "Edge"

האיש שעליו טאלב סומך

טאלב, שמותח ביקורת חריפה כמעט על כל דבר בעולם הפיננסי, מפתיע כאשר הוא אומר שיש איש אחד שלו היה נותן לנהל את כספו: ג'ורג' סורוס.

קרן קוואנטום, אחת מקרנות הגידור הגדולות בעולם, נוסדה בשנות ה-70 על ידי ג'ורג' סורוס וג'ים רוג'רס. בעשור הראשון לפעילותה גרפה הקרן תשואה של 4,200% לעומת עלייה של 47% במדד S&P 500 באותה התקופה. הקרן הצליחה כל כך, שהצלחתה איפשרה לרוג'רס לפרוש ממנה בגיל 37 לטובת מסע אופנועים במזרח הרחוק.

סורוס המשיך לשמש מנהל השקעות מוצלח אך לא כל כך ידוע, עד למהלך הפיננסי הנועז שלו הוא חב את תהילתו: ההימור נגד הליש"ט שזיכה אותו ברווח מיידי של 1.1 מיליארד דולר. ב-16 בספטמבר 1992, שכונה מאז בבריטניה "יום רביעי השחור", סורוס והאסטרטג הראשי שלו, סטנלי דרוקנמילר, הפילו את הבנק המרכזי של בריטניה: השניים מכרו בחסר (שורט) ליש"ט בשווי 15 מיליארד דולר, בעקבות הצטרפותה של בריטניה ב-1990 ליוזמה ראשונית לקראת גיבוש מטבע אירופי אחיד. היוזמה הזו קיבעה את שערי המטבעות האירופיים השותפים למהלך זה לזה במטרה לצמצם את תנודותיהם. החברות ביוזמה הזו אילצה את הבנק המרכזי של בריטניה להתערב במסחר בליש"ט על מנת לשמור על ערכו.

סורוס לא תמיד הצליח: הוא ספג הפסדים כבדים במשבר הרובל ב-1998 ואיבד 22% מנכסי הקרן ב-2000 לאחר פקיעתה של בועת הדוט.קום. למרות זאת, הוא המשיך להדהים את השווקים עם הימורים ממונפים ותשואות ממוצעות של כ-30% בשנה. ב-2001, כשהיה בן 70, סורוס פרש מניהול פעיל של הקרן והעביר את השליטה בחברה לשני בניו, רוברט וג'ונתן. ב-2007 הוא נאלץ לחזור לפעילות בעקבות משבר האשראי העולמי. ההימור השתלם: ב-2007 גרף סורוס רווח אישי של 2.9 מיליארד דולר בזכות תשואה של 32% בקרן קוואנטום.

מעוף הברבור השחור

במשך מאות שנים חשבו באירופה שהברבור קיים רק בצבע אחד: לבן. אבל כאשר אנשי המערב הגיעו לאוסטרליה ב-1697 הם גילו שהברבור יכול להיות גם שחור, בניגוד לאמונה המוחלטת שלהם עד אותו רגע. טאלב הפך את הברבור השחור למטאפורה: אירוע נדיר ובלתי צפוי שמשנה את החוקים - וקרא לספר השני שלו על שמו של העוף החדש.

הברבור השחור של טאלב אינו מדריך להשקעות או ספר ניהול. הוא לא דומה ל"אבא עשיר, אבא עני" והוא לא ימליץ לכם על "אסטרטגיה בלתי מנוצחת". במקום זאת יש בו תערובת של פילוסופיה, לוגיקה, סטטיסטיקה, פסיכולוגיה - והרבה מאוד ביקורת נוקבת ומביכה על כלכלנים ואמיתות מקובלות של עולם הפיננסים.

טאלב טוען בספר שהמוח האנושי בנוי לשמוע סיפור ולא לחשב הסתברויות, ולכן אנו מעדיפים לחבר סיפורים פשוטים במקום לנסות להסביר דברים שאנחנו לא מבינים - וגם טועים כמעט בכל עניין סטטיסטי. לשיטתו, בני אדם מאמינים שאירועים שקרו בעבר יחזרו על עצמם, בעוד האירועים החשובים באמת בלתי ניתנים לחיזוי. אלה הם הברבורים השחורים: מלחמות, ה-11 בספטמבר, חלק מהמפולות בבורסה, וגם הפתעות כמו טכנולוגיית האינטרנט.

בספר טאלב מציע חלוקה לשני עולמות: עולם רגיל וממוצע שבו הדברים מתנהלים כמו שאנחנו מכירים ("Mediocristan"), ועולם שבו האירועים קיצוניים ("Extremistan"). הוא טוען שהעולם האמיתי שלנו קרוב הרבה יותר לגרסה הקיצונית ממה שאנחנו חושבים.

"הברבור השחור" אינו פשוט או מהיר לקריאה, אבל הוא נהפך ללהיט ולספר קאלט בוול סטריט. הוא היה הספר הלא עלילתי הנמכר ביותר באתר אמזון ב-2007, והוא שהה 17 שבועות ברשימת הספרים הנמכרים ביותר של ה"ניו יורק טיימס", שגם כתב עליו כי "'הברבור השחור' עושה לוול סטריט בערך את מה שעשה מרטין לותר לכנסייה הקתולית". טאלב אמר ל-Markerweek שהוא כותב בימים אלה את הכרך השלישי בסדרה, שעוסק ברפואה ובהבדלים בינה לבין הכלכלה.