המשקיעים נעים תמיד בין הפחד לתאוות הבצע. זהו כלל ברזל המתקיים בשווקים. המשקיע החכם באדם, וורן באפט, אמר פעם שהוא נעשה אמיץ כשכולם נעשים פחדנים, והוא נעשה פחדן כשכולם נעשים אמיצים.

כנראה שמשהו דפוק אצלו ביחס למשקיע הממוצע, איזשהו פגם פסיכולוגי. הוא נע בניגוד לעדר. בטבע, חיה כזו הייתה נטרפת ראשונה אבל בעולם ההשקעות נוצר למשקיע יתרון אדיר אם הוא מסוגל ליישם את הפסיכולוגיה הפשוטה הזו.

גם המתמטיקה מבלבלת. אחד מעיתוני היום יצא השבוע בהכרזה גדולה שראלי המניות נגמר, מכיוון שהמניות עלו ב-40% בממוצע מתחילת השנה. מסתבר שהכתב נפל קורבן לכלל המתמטי הפשוט לו אני קורא "ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה".

נניח וברשותכם תיק השקעות בסך מאה אלף שקל, והתחלתם להשקיע במניות בבורסה. לאחר יום המסחר הראשון התיק ירד ב-10% ל-90 אלף שקל. ביום המסחר השני התיק עלה חזרה בשיעור של 10%. ביום המסחר השלישי התיק ירד שוב בשיעור של 10% וביום המסחר הרביעי עלה בחזרה ב-10%. פעולה זו חזרה על עצמה במשך 100 ימי מסחר. בתום תקופה זו אתם בודקים כמה שווה התיק שלכם.

לכאורה התשובה פשוטה, כל ירידה של ערך התיק התקזזה למחרת בעלייה של ערך התיק באותו שיעור בדיוק, ולפיכך, תיק ההשקעות אמור להיות שווה 100 אלף שקל. טעות בידכם, התיק שווה רק כ-36 אלף שקל!

כמעט כל משקיע שהפסיד אחוזים ניכרים מהשקעותיו בשנת 2008, מניח שאם אחוזי העלייה בשערי המניות יהיו זהים לאחוזי הירידה שהיו ב-2008, אזי הוא יקבל חזרה את מלוא הפסדיו. הבעיה היא כידוע שכאשר שערי המניות עולים אבל ברשותנו תיק השקעות בעל שווי כספי מצומק יותר, שיעורי העלייה מופעלים על פחות כסף, בעוד שבירידות שיעורי הירידה הופעלו על תיקי השקעות שהיה בהם הרבה יותר כסף.

בספר כשכתבתי ויצא לאור לאחרונה, בעקבות משבר 2008, הקדשתי פרק שלם לתופעות פסיכולוגיות שונות ומשונות שחווים המשקיעים. אנו רואים את עצמנו כמשקיעים רציונאליים, אך כהנמן (שקיבל על כך פרס נובל בכלכלה) וטברסקי, חוקרים ישראלים מתחום הפסיכולוגיה, כבר הוכיחו שאנחנו לא כאלה.

מדהים לדעת עד כמה כולנו מושפעים מאלמנטים רגשיים ומטעויות בהבנה, על אף שאנו חושבים שאנו משקיעים באופן רציונלי.

מסתבר שכאשר אנו מנהלים תיקי השקעות בבורסה, על אף כל הניתוחים הקרים לכאורה שאנו עושים, אנו עסוקים הרבה מאד בפסיכולוגיה, במאבקים עם עצמנו, האם להישאר בבורסה? האם לחזור לבורסה?

הישראלי הממוצע מרגיש כיום שהבנקים דופקים אותו. הוא לא מקבל אפילו חצי אחוז לשנה על הכסף שלו בבנק. זה גורם לו לחפש נואשות אפיקי השקעה שיתנו לו יותר. בסוף הוא מתגלגל בחזרה לבורסה. לאותו מקום שהוא נשבע רק לפני רבעון שכף רגלו כבר לא תדרוך שם יותר. האם זוהי חשיבה רציונאלית?

איזו מניה למכור?

למשקיעים יש העדפה למכור מניה שעלתה על פני מניה שירדה. מחקרים פסיכולוגיים מראים כי משקיעים מעדיפים למכור את מניה א' בתיק ההשקעות הבא, כאשר הם זקוקים ל-10,000 שקל:

מניה א' בהיקף 10,000 שקל עם תשואה של 10% מתחילת השנה, מניה ב' בהיקף 10,000 שקל עם תשואה של 0% מתחילת השנה ומניה ג' בהיקף 10,000 שקל עם תשואה של 10%- מתחילת השנה. משקיעים יעדיפו למכור את מניה א'. כמובן שאין ביצועי העבר מלמדים דבר על העתיד ולפיכך הפתרון הנכון הינו למכור 3,333 שקל מכל מניה.

נשים טובות יותר

עוד מראים מחקרים פסיכולוגיים שנשים מצליחות להשיג לאורך זמן תשואה מעט טובה יותר מזו של גברים. ההסבר נעוץ בכך שנשים מבצעות פחות פעולות בתיקי ההשקעות שלהן ולכן משלמות פחות עמלות בנקאיות.

העמלות הבנקאיות מורידות במהלך הזמן תשואה הנעה מ-10% ועד 20% מתשואת התיק. כאשר בתיקים סולידיים העמלה מורידה יותר מכיוון שתשואתם לאורך זמן נמוכה יותר. המסקנה: השתדלו לבצע פחות פעולות בתיקי ההשקעות שלכם.

פאניקה

פאניקה גורמת לסיכון נזילות בשווקים. סיכון נזילות הינו הסיכון הפיננסי החמור והקשה ביותר לטיפול. הוא גורר מצב בו לא ניתן למכור מניות מסוימות כי אין להן קונים. תהליך כזה עבר ועדיין עובר בישראל על חלק ממניות היתר.

הסיכון מתאפיין במצב בו אין קונים בשוק והמחיר כבר אינו מהווה פקטור. פאניקה ועצבנות זו קשורה לגורמי עקה פסיכולוגיים, הנוצרים בעת כניסה לסביבה חדשה ועוינת שתנאי המשחק בה אינם מוכרים ומפחידים.

ברגע שלומדים את כללי המשחק החדשים, העצבנות קטנה והלוגיקה חוזרת ומשתלטת על הפאניקה. הפאניקה מביאה לחוסר אמון במערכת הכלכלית, כמו למשל בחוסר האמון שנוצר לגבי הבנקים בישראל, תופעה שהביאה לשפל חסר תקדים כמעט בשערי מניות הבנקים. פאניקה כזו מובילה למכירת ני"ע במחירים מגוחכים.

חרטה

התופעה: צער אצל המשקיעים על מהלך פיננסי שנעשה, בדרך כלל לפני זמן קצר ורצון לשנות את המהלך כאילו לא היה קיים (תופעה נפוצה מאד כיום). החרטה הינה רגש כה לא נעים, שאנחנו מוכנים לעשות הרבה על מנת להימנע ממנו. היא מלקה אותנו על מה שעשינו.

נניח שהיתה לנו הזדמנות השקעה יוצאת מן הכלל, אבל החלטנו לחשוב על זה עוד קצת ולקבל עוד נתונים, אבל עד שהחלטנו, הזדמנות ההשקעה הזו כבר נסגרה. לא עובר זמן רב ומגיעה עוד הזדמנות השקעה שבעיני כל משקיע היא נראית כעסקה טובה, אבל בעינינו היא פחות טובה מההשקעה שהחמצנו.

בגלל ההיסטוריה של ההחמצה ההיא, אנחנו לא נלך גם על ההשקעה הזו, כדי למנוע מעצמנו את החרטה על אובדן הדיל הקודם. הפתרון: להפנים את העובדה שבנסיבות ששררו לא ניתן היה לבצע בחירה מוצלחת.

ד"ר אדם רויטר - יו"ר רויטר מידן בית השקעות ומנכ"ל חברת הייעוץ חיסונים פיננסים